| ככה בדיוק. בערך. |
| 10/2005
 עדיף להתחרש
לאחר שיום הכיפורים עבר על כוחותינו בשלום ובלא מעט ארוחות, הגיעו העינויים והייסורים מכיוון אחר לגמרי.
אני אחסוך מכם פרטים על הריב הנורא שהיה לי עם בעלי אתמול בלילה, רק אציין שהוא ארך למעלה משלוש שעות, שבסיומו הזדיינו כמו שצריך, ובמהלכו נתפסו לי כמה שרירים. כן, אני רבה מכל הלב ונותנת את הנשמה. אני לא מאלה שמפטירות מילה ומייבבות על הכרית, וגם לא מאלה שעושות ספונג'ה כדי להירגע. אני רבה בהתלהבות רבה, עד שאני נזכרת שאני לא גרה באיזה מצפה נטוש, ושיש לי קומץ שכנים שכמו שאני שומעת כל מילה שנלחשת בבית שלהם, כך גם הם מסוגלים, ככל הנראה, לשמוע את האזעקה העולה ויורדת מכיוון חדר השינה שלי. קיבינימט, בפעם הבאה אני בוחרת שכנים חרשים לחלוטין.
בכלאופן, אחרי שסיימתי לריב ולהשלים ולהזדיין, שמעתי פתאום קולות רבי משמעות, כאלה שנשמעו כאילו מישהו מנסה לפרוץ אליי הביתה, כשהוא מרים את התריס בסלון. הכלב, מצד שני, מילא פיו בונזו ולא אמר מילה. הגיוני, אמרתי לעצמי, בטח טשטשו אותו בעזרת כדור הרדמה מגולגל בנקניק. הכלב הזה אוכל כל מה שמריח מבשר, שהיה ליד בשר, שאמרו לידו את המילה "בשר" וגם כל דבר אחר. זיתים, אגב, הוא לא אוכל, אלא אם היו קודם על פיצה, וזה הגבינה מערפלת לו את החושים. אבוקדו הוא אוהב במיוחד. אז הוא לא נבח ולא גרגר, והקולות המשיכו. השעה היתה אחת בלילה, ואני מדמיינת איך תיכף הפורץ הנוצץ יגיח מכיוון האפלה עם כובע גרב (כבר קריר) ומברג (תמיד שימושי). פתחתי את חלון חדר השינה וניסיתי ללכוד את המנוול על חם. לאחר כחצי דקה שמעתי את אותו רעש עולה מהרחוב, וראיתי את הפושע, כשהוא גורר פחי זבל. בשעה אחת בלילה. מי מפנה אשפה באחת בלילה מי?! הצחנה נשארה במקום הרבה אחרי שעצמתי את עיניי.
מסקנות: לריב עם כפפות ולסמוך על הכלב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
