כל מי שמכיר אותי (לעומק ולא רק) יודע שאני נותנת אמון באנשים. מה זה נותנת, שרלילת אמון.

אני קודם כל מאמינה בטוב ליבם של כולם (כולל אלה שבדיעבד למדתי שהם לא ראויים לבעיטה באשכים), ואחר כך בודקת האם שווה להשקיע אמון במצב מצוין מרופא, במישהו שאני לא באמת מכירה אותו. למרות זאת, אני רוצה להדגיש - הזמן שלי יקר, ואני לא חושבת שראוי לבזבז אותו על אנשים שמתכוונים לנצל אותי, פשוטו כמשמעו.

כל כך מעצבן אותי, כל כך מרגיז אותי, כל כך מביא לי חשק להעיף סטירה   איך לאנשים מסוימים יש חוצפה לגרום לי להשקיע בהם זמן, סבלנות ותשומת לב, בשביל להתנער ממני בהזדמנות הקרובה ביותר? סליחה, אבל מצפון זה לא המכשיר הזה שמשתמשים בו לניווטים! לא ברור לי למה יש כאלה שמנצלים, פשוט מנצלים אחרים, רק כי הם יכולים. אני משתדלת להבין, אבל לא מצליחה. סליחה, אני נראית מטומטמת? אני נראית תמימה? אני נראית אחת שעשו אותה בעשר אצבעות?

באופן אישי, אני חושבת שהבטחות צריך לקיים, ומי שלא מקיים, שיזכור שהכדור הוא עגול. בנימה עצבנית זו נסיים.