| ככה בדיוק. בערך. |
| 11/2005
 נוסטלגיה שכזו
"למה את לא באה לבקר?" אמרה לי חברתי ב', "כולם שואלים עלייך", אמרה ורמזה למקום העבודה הקודם שלי, זה שמאז שעזבתי אותו (באלגנטיות גמורה), לא טרחתי לבקר, הן בגלל שיש שם איזה מישהו שאני לא ממש מחבבת, וגם כי יאללה, המשכתי הלאה, ומה זו הנוסטלגיה הזו.
אז לפני כמה ימים לקחתי את האוטו ונסעתי בדרך המוכרת כל כך, עמדתי בפקקים המוכרים כל כך, וקיללתי את הקללות החדשות (צריך לגוון). כבר במדרגות העישון נתקלתי במישהי שאמרה לי "יוווו כמה זמן לא ראיתי אותך, מתי את חוזרת?", חייכתי אליה בנימוס ואמרתי לה שדווקא טוב לי במקום החדש שלי, והיא אמרה "פה ממש חרא, אולי תחזרי?". טיעון מנצח, אין מה לומר.
מיד נכנסתי לחדרו של ג', מההנהלה הסמי-זוטרה, שתמיד אהב אותי עד מאוד. "איך התגעגעתי אלייך, את חוזרת?". "לא", השבתי. "טוב, אז תביאי חיבוק, אם את לא עובדת שלי אז זה בסדר". אמר והסתער. מיד אחריו באה ב', ששמעה אותי מרחוק והצטרפה לחיבוק הקבוצתי. רק בשביל זה היה שווה. אחר כך ישבתי איתם ושמעתי מקבץ רכילות טרי על ההוא שפוטר כי באמת הגיע לו, ועל ההיא שעפה למרות שלא הגיע לה, ועל כמה שעוזבים תיכף, ורכילות מצוינת במיוחד על אחת מההנהלה, רכילות שלא ממש הפתיעה אותי אבל שימחה אותי עד מאוד.
ואז הלכתי וקניתי לי מכנסיים מצוינים שעושים לי תחת יפה. מושלם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
