ככה בדיוק. בערך. |
| 11/2005
 איפה הכפיים? לפעמים מעצבן אותי לראות עד כמה אני זקוקה לחיזוקים חיוביים.
נתחיל באמצע - משהו שעשיתי בעבודה זכה ל-15 שניות התהילה שלו. לא זכיתי באיזשהו פרס בינלאומי או הכרה עולמית, סתם כבוד מסוג מסוים, כזה שעוד שעתיים לא אזכור אותו. בכל אופן, מיהרתי לספר למספר מקורבים (כולל כאלה שחולקים איתי נתחי ד.נ.א) את החדשות, וההתלהבות היתה אחידה. חוסר עניין מוחלט.
במקום לכעוס על למה לעזאזל לא מתייחסים אליי, לקחתי את עצמי לשיחה שעסקה בנושא "חיזוקים חיוביים - WTF", בה הסברתי לעצמי שמה שאחרים חושבים לא ממש משנה, כיוון שאני יודעת מה אני שווה, ואני לא זקוקה לאחרים שיספרו לי שאני מוצלחת ויזרקו עליי קונפטי בסנכרון מושלם. זו היתה הרצאה מוצלחת כל כך, עד שכמעט שכנעתי את עצמי, אבל רק כמעט.
| |
|