| ככה בדיוק. בערך. |
| 12/2005
מה תעשו לי אה?
הבעיה היא שכשלא כותבים כל כך הרבה זמן, כל עילה לכתיבה נראית מטופשת, והכתיבה עצמה - מיותרת. מה כבר יש לי לכתוב, שעונת הקרמבואים סלש סופגניות הזו מתישה אותי? שהאובך הזה מעצבן לי בעיניים? שהעבודה שלי תקועה כבר שבוע באותו מקום וזה בלתי נסבל? שהתקפי הקניות שאני עורכת גרמו לקוצר נשימה אצל גורמים בכירים במשפחה? את מי זה בכלל מעניין. אין לי כוח להפוך לבלוג "קמתי-צחצחתי-התלבשתי", אין לי עוצמות אינטלקטואליות להפוך לבלוג מתוחכם, אין לי יומרות להיות בלוג עושה עניין. סתם, לכתוב כשיש מה, ועכשיו ככה עושה רושם לפחות אין.
קניתי ספר. לא התחלתי לקרוא. אפס עניין לציבור.
נתתי ליחסים ביני ובין חברה טובה להתפוגג, כי היא פשוט התישה אותי. עדיין משעמם.
עשיתי כל מיני דברים, פגשתי כל מיני אנשים, אמרתי כל מיני משפטים. אתם מוזמנים לשלוח הודעת ביטול לסקרנות, היא מיותרת הפעם.
הפוסט הזה מזמין מספר סוגי תגובות:
1.המחבקים
2. "אז בשביל מה את כותבת? תחסכי מאיתנו"
3. "זה מעניין נורא. ספרי פרטים!"
4. השותקים
5. מבטלי המנויים
אולי הגיע הזמן למתכונת קצת שונה. נראה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
