כל הציפורניים הלכו. כיסחתי אותן. את כולן. ואני לא מאשימה את עצמי, ברור שלא, זה הבוס שלי, השם יקום דמו, בו האשמה.
מי עובד ביום שבת, תגידו, מי? רק מישהי דפוקה כמוני, מישהי שחושבת שהעבודה היא משהו שאי אפשר לדחות למחר, שחייבים לעשות אותה עכשיו ומיד, ושאפשר בכיף להרוס את הציפורניים המסכנות שלי תוך כדי. והבוס שלי, איך אני מסמפטת אותו, אחרת לא הייתי מרימה אצבע על המקלדת, למה להרים אצבע כשאפשר למשוח אותה בפרנץ'? כן, היו לי ציפורניים ואינן, אפילו בלי סיקור של עיתונות זרה, שזה פשוט אוי, נורא.
אבל זהו, עשיתי את מה שהיה לי לעשות, ועכשיו אני יכולה לשכב על זר הדפנה שהכנתי מראש, אבל האדרנלין שלי סוער כמו ים בלי מציל, ודווקא עכשיו אני מוכנה לעוד כמה משימות. פשוט בזבוז, ואפילו אין לי ציפורניים להרוס, שזה הכי שתי ציפורים במכה אחת.
ובלי קשר, נראה לי שיש לי בעיה בויסות חום הגוף. אני, בלי קשר לכלום, צריכה תנור צמוד אליי, פלוס גרבי צמר. כולם מסתובבים עם חולצות קצרות ומזגן, ואני מתעטפת במעילים. הייתי הולכת לרופא, אבל אני חוששת שהוא יבקש ממני להתפשט, ולהתפשט זה קר, אז אני מוותרת. יאללה, מיציתי את עצמי, שיהיה שבוע טוב וכל היתר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
