יש לי חיבה עצומה למילים. העוצמה שיש למילה הכתובה עולה, לדעתי, על כל מדיום אחר. מי שיודע לכתוב יכול לקחת לך את היד ולהוביל אותך לתוך פיסת עולם שהוא יצר, אל הדימיון שלו, שאתה משלים, עם עולם הדימויים שלך. יש מילים שמרתיעות אותי, שעושות לי הרגשה של חיכוך מעצבן, של גירוד, ויש מילים שעוטפות אותי ברכות ומערסלות אותי.
יש מילים שאני קוראת ותכף עולה לי לראש איזה דימוי מצחיק, או מוזר, כשאני קוראת את המילה "בתאבון", אני מדמיינת מישהו שיושב ואוכל כריך גדול, עם נקניק אולי, ומנקה את קצוות פיו במפית בד. כשאני קוראת את המילה "מפכה" אני רואה בעיניי רוחי מפל קטון, לצידו צמחי מים, וילד שיושב למרגלותיו ומשכשך בו את כפותיו. אני מסתקרנת ממילים שיש בהן ייחוד. מילים שמכילות שתי אותיות זהות, הא בעיקר, חביבות עליי במיוחד. למה? לא ברור.
קיפוד בחורף טוען שהמילה הכי יפה בעברית היא לואטת,
אני חושבת ש כמיהה לוקחת ובגדול.
איזו מילה הכי יפה לדעתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
