בסוף החודש אהיה בת שלושים.

שלו-שים.

איך זה קרה פתאום? לא הספקתי לעשות שום דבר ממה שתכננתי, עד כדי כך שאפילו לא תכננתי מה אני צריכה להספיק עד הגיל המגעיל, אם לצטט את הגפן הקשיש.

תכף אני בת שלושים, מזמן לא ילדה, כבר לא בחורה, מעכשיו אקרא "אישה" או משהו. האימה.

לא רוצה להתבגר, זה מעורר בי מחשבות מעופשות.

גיל עשרים ותשע היה טוב, הייתי יכולה להסתובב עם פרצוף של "אני יודעת מה הולך בעולם, אבל אני עדיין הו כה צעירה".

תכף יהיו לי קמטים, תכף כולם יראו שהזיקנה קפצה עליי ואני נפלתי חזק.

תכף אני אתחיל להרגיש זקנה, גם בגוף וגם ברצונות, יהיה אכפת לי רק שהילדים לא ישחקו בכדור למטה בין שתיים לארבע.

תכף כולם יעקפו אותי בעבודה, צעירים ומוכשרים שיודעים לעשות את מה שאני עושה, רק יותר מהר וביתר התלהבות.

תכף אני אסתכל במראה ולא אכיר את עצמי.

תכף. יש לי עוד חודש להנות מהספק.