פרופ' צ'חנובר ופרופ' הרשקו זכו בפרס נובל לכימיה. כבוד. על מה? שניה, תכף נספר לכם, אבל קודם אנחנו צריכים לספר לכם על העיר העצלה חיפה, על  צ'חנובר שיודע לעלות במדרגות בדילוגים, על החיוך הנבוך של  הרשקו, על ההתנצלות שמלמל בכיר בטכניון על מסיבת העיתונאים המאולתרת.

מסיבת עיתונאים בנוגע למה? רגע, תכף תדעו. קודם קבלו דחקיה על שרת החינוך שלא התקשרה לברך, על צ'חנובר שאוהב ללכת בחוף הדרומי, על הבד הכחול של הטכניון שלא החזיק על השפריץ בבית משפחת הרשקו.

על מה המהומה? שניה, אין לכם סבלנות?! קודם תלמדו שהחוקרים חשבו שיקבלו פרס נובל ברפואה, שהם לובשים ג'ינס וטי-שירט ושמערכת החינוך קורסת.

ההישג? כן, היה הישג, הם זכו, זה איזשהו פיתוח וממש "אי אפשר להסביר במשפט אחד לעקרת הבית את ההישג המדעי העצום". אי אפשר להסביר את ההישג במשפט אחד, אבל אפשר לגבב עשרות משפטים צבעוניים משופעים בתיאורים, בלי לומר בעצם דבר.

הפרס, אגב, במשפט אחד לטובת עקרות הבית, ניתן על עבודתם בנושא פירוק חלבונים בתא.