אני חוששת שאני כותבת יותר מדי. אני משוכנעת שברגעים אלו עובדים מיטב החוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה על מחקר שמוכיח כי כתיבת יתר מעלה את ההסתברות לקרישי דם בצד הימני של המוח ולמצב קשה אך יציב, אבל כזו אני, עד שלא מגישים לי מחקר בעל ארבע מאות עשרים עמודים בפונט צפוף, אני לא מבינה רמזים. לא דקים, לא עבים, לא בכלל; אני, איך לומר את זה בעדינות, בלתי נרמזת.

אבל לא על זה רציתי לכתוב, בטח שלא על זה. אם תשאלו אותי על מה בכל זאת רציתי, אאלץ להתחמק במשך מספר דקות (אולי שניות, תלוי בכוח שיופעל עליי) ואז אתוודה שאין לי כלל מושג על מה רציתי לכתוב. זה לא שאני משועממת, ממש לא, ערימה של מטלות על פתקי תזכורת צהבהבים מקשטת לי את הצג בחוסר סדר שהוא חינני כמו גם מבולגן לאללה. אני צריכה לדבר עם ההוא, אבל שלחתי לו סמס והוא לא ענה אז אולי מחר, וגם עם ההיא, ששלחתי לה מייל והיא תחזור אליי בהקדם, כלומר אף פעם. אני צריכה להגיש משהו ולכתוב משהו ולקרוא משהו ולחשוב משהו, ואני לא מצליחה להתרכז, כאילו שמישהו הניח לי את האונות והפעיל את המייבש במשך שעה וחצי. המון יובש וחשמל סטטי, לא יותר מזה.

לא שיש לי בעיה להיות מיובשת מנטלית, ממש לא, כלומר אולי. אני יכולה להיאבק בזה, ולהכריח את עצמי לסגור את החלונות המיותרים. אני יכולה לרכז את המחשבה בנקודה אחת, ולקוות שהנהג האוטומטי לא יכזיב. אני יכולה, מצד שני, וזה הצד שנוח לי כרגע, פשוט לבחור בסתימות. בניגוד לשירותים, שתמיד נסתמים מחוסר ברירה, סתימות מוחית יכולה להיות נעימה למדי. זה כמו לעשות שטיפה לבלונד – זה עובר לבד אחרי זמן מסוים. זה דווקא נעים כשחושבים על זה, או שלא חושבים, למה צריך תמיד להיות חכמה ושנונה ומצחיקה, זה דורש המון מאמץ, ויוצר סטנדרטים גבוהים. סתימות היא דבר הרבה יותר נוח, כמו כפכפי טבע, כמו בחירה במפלגה הלא נכונה שתמיד הצבעת בשבילה, כמו לא לעבור ליס למרות שהם מוצלחים יותר. לא להתאמץ, להיסתם.

אבל גם על זה לא רציתי לכתוב, זה בטעות יצא, כמו שיעול של ראש ממשלה שתיכף יתחיל להתבדח, באמת שאני צריכה להתקין מנעול על המקלדת, או לפחות לשכוח שוב את הסיסמא לבלוג. הסיבה שנכנסתי לדף העריכה היא בעצם שאלה או תהיה או קושיה, סמנו בעיגול את הבחירה שלכם: כבר כמה שבועות כואב לי הצוואר נורא. לא הגב, הצוואר, המאחורה של הגרון, המתחת של העורף, זה עם הצעיף. מסתובבת פה טענה בבית שאני יושבת עקום מול המחשב כל היום, ולכן אני צפויה לסבול מכאבים עד יום מותי או עד שאצא לפנסיה מוקדמת ואעבור לעסוק בחקלאות. כמו כן, טוענים המלעיזים, כי העובדה שאני ישנה עם שתי כריות ברווז משובחות ועצומות, היא הגורמת לכאבים. אני אומרת שמדובר בבולשיט, שהרי מאז ומעולם ישנתי עם חבורת ברווזים, ומאז ומעולם טחנתי שעות מחשב, והכאב הוא חדש ומתיש ועושה קנאקים מעצבנים בעיקר בשעות כל היממה. אנשים טובים, הושיעו את הפיקציה למען לא תתפרק לגורמים ראשוניים. תודה ושלום.