שבתי בשלום מיום עמוס עד מאוד, שרק הולך להפוך עמוס יותר עד שאפול שדודה על מיטתי המוצעת בסדינים רכים, כה רכים ונעימים. מחשבות תועות, אולי לבדוק את המיטה? לא לא, יש לי עוד המון להספיק. אוקיי, נחזור לעניינינו.

נסעתי אל השרינק לפנות בוקר, רבע לשמונה בערך, נתקעתי בכל פקק אפשרי וזחלתי לאיטי עד שמצאתי [בקושי רב, כי אני מנווטת זוועה] את ביתה המפואר להחריד. כבר התחלתי לחשוש מהמחיר של הפגישה, לא המחיר האישי [שינויים שאאלץ לערוך, התמודדות עם שדים והחלטות גורליות] אלא המחיר כולל מע"מ + קבלה.

נכנסתי, היא הייתה נחמדה. כן, זו שרינקית, כי ככה חשבתי שרצוי, מכיוון שאני יודעת שעם שרינק זכר הייתי דואגת איך השיער שלי נראה ולא מה אני באמת אומרת ומה הוא עונה לי. בכל אופן, ישבתי על הכורסה [יוקרתית כבר אמרתי] והתרווחתי להנאתי עלאק. היא שאלה אותי מה גרם לי לבוא, דבר שעודד אותי לפתוח בכמה מילים שהסתיימו שעה וחצי מאוחר יותר.

דיברתי על הרבה עניינים של היום, וקצת על דברים מהעבר, יחסים עם אנשים שונים ודברים שעוברים לי בראש.

היה מעניין, לא נכחיש זאת. האם זה יהפוך אותי למישהי שלמה יותר? מוקדם לקבוע. האם אתרושש בעקבות הפגישות? הו כן, בהחלט.