|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ליקוי חמה זה מהשטן
אני לא במצברוח לכתוב כבר די הרבה זמן, כפי ששמתם לב. אני מניחה שזה נובע מהעניין שהלכתי וחזרתי, ואחרי שחוזרים זה כבר לא אותו דבר; אני לא אותו דבר, גם אתם לא.
גם תוצאות הבחירות לא ממש משמחות אותי, בלשון המעטה, ובאופן כללי יש אווירה מבואסת, בערך כמו ימי האובך שמגיעים עטויי עננים חומים, כאלה שנראים כאילו לעולם לא ייגמרו, כאלה שלא עושים חשק לנשום, בערך כמו מספר המנדטים של ליברמן וש"ס.
אז אני לא ממש צוהלת, ולא רק בגלל התחליף של שרון שעומל על מלאכת הפאזל הממשלתי, אלא גם בגלל עניינים אישיים, שמטרידים אותי כרגע לא מעט, וגם עניינים מקצועיים שמציקים לי ברמה של אבן בנעל; זה לא כאב בלתי נסבל, אבל מרגישים את זה כל הזמן.
כן. זהו.
| |
עכשיו הכל בסדר
כל הדאגות והפחדים והחששות, כולם הושלכו לפח הירוק הגדול שבחוץ.
הכל בסדר, הכל כרגיל, מפלצות החרדה אופסנו שוב בבוידעם, ממתינות להזדמנות לחמוק משם שוב. אבל בינתיים? שקט. אתם יודעים מה? אפילו שלווה.
| |
וכמה טוב שזה נגמר
היום המגעיל הזה עלה לי על כל העצבים*.
הוא התחיל בלילה, כשפיתחתי כאב גרון, המשיך בהתעוררות מאסיבית של יורשי העצר, וקימה מוקדמת מדי באדיבות אמא שלי, שרק רצתה לברר (בשבע וחצי בבוקר!) מה שלום יורש העצר ב', שמחרחר באדיבות האסטמה.
בקושי הצלחתי לקום מהמיטה (עצבנית כמובן), והתכסחתי עם כל מי שבא איתי במגע, כולל נושאי הד.נ.א שלי, שיהיו בריאים ושיגדלו ילדים בלגניסטים כמוהם. היה יאוש גמור. ההורים שלי שבאו לבקר עשו מהומה משלהם, ניסו לספר לי היכן אני טועה בגידול ילדיי, והותירו ערימת כלים בגובה הר בינוני בכיור שלי. כשסידרתי הכל במקום (שעה בערך), הילדים שלי ערכו פיקניק דמיוני, והפשיטו את המיטה ממצעיה, רוקנו את הארון שלי והתחפשו למשהו, לא ברור מה. צעקתי, אוהו כמה שצעקתי, ואז הרגשתי כמו חרא של אמא, ואז הם המשיכו לזרוק נעליים באושר גדול, וכבר כאבו לי הראש והגרון, ולכן ביצעתי את מטלות הערב בזריזות מופלאה, ועכשיו יש פה שקט נהדר. כמובן שאני לא יכולה ליהנות ממנו כי הלחץ שלי לא משתחרר. לא טוב לי להיות לבד.
*זה פוסט קיטורים, עמכם הסליחה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
