קמתי הבוקר בשעה המושחתת 9:30. קומי! אמר לי בעל הבית, יש יום יפה בחוץ. היום היה יפה יותר בבית, בתוך השמיכה עם עיניים עצומות, אבל קמתי בכל זאת. כאבה לי הבטן כמובן, בגלל היום הזה של החודש [על מי אני עובדת, יותר כמו שבוע של שכרון חושים] והייתי עייפה מרוב שינה, אבל התייצבתי בלבוש מלא, כובע, נעלי הליכה ומצב רוח טוב [פחחחח].

 

תמונה שווה אלף מילים? אני בטוחה שמי שהגה את המשפט לא התייחס לתמונה כזו, אבל ניחא. הענפים שקפצו לי לפריים חשקו ב-15 שניות התהילה שלהם.

 

צלם הפפראצי שלנו תפס את בזיק ויויו מוצצים. ככה זה כשהצוף עולה לך לראש.

 

מצב הנזילות שלי   קובע כי לפחות השילטית מסופקת. בעצם, גם חברת או.בה [זה הזמן לצאת בהנפקה] מסופקת למדי.