"

Words Like Violence

Break the Silence

Come Crashing in

Into my little world

Painful to me

Pierce right through me

Can't you understand

Oh my little girl

Vows are spoken

To be broken

Feelings are intense

Words are trivial

Pleasures remain

So does the pain

Words are meaningless

and forgetable

All I ever wanted

All I ever needed

Is here in my arms

Words are very unnecessary

They could only do harm

Enjoy the silence

"

Yet I enjoy avoiding silence.

בכל דרך אפשרית, כי זוהי דרך החיים שלי. במובן הכי בסיסי של המילה, שקט ממש מפריע לי. יכול להוציא אותי מדעתי.

ולפעמים אני צריכה רק צליל קטן שיעביר דרכו רגש כלשהו, אף לא מילה.

לפעמים כל המילים בעולם לא יספיקו.

אבל השקט, הדממה המוחלטת...

מקומה לא בין החיים.

לא בחיים שלי לפחות.

אולי רק בין הרגעים היפים האלה של שיחה, שבה המוסיקה היא רק זו שמתנגנת בראשים זה של זה, זה של זו.

ואז זו לא באמת דממה. זה רק הרחשים שבין אדם לאדם.

כמה שחיפשתי את האלבום הספציפי הזה של דפש מוד, שיחבר אותי למלנכוליה המיוחדת שלהם, שיצא לי רק לשמוע רסיסים ממנה.

אני חושבת שעכשיו מצאתי.

Depeche Mode - Exciter ברקע.

Depeche Mode - Dream On

Depeche Mode - Freelove