אנשים.. אכפת להם רק מעצמם.לא אכפת להם שאתה שם בשבילם בכל מצב,
לא אכפת להם שאתה הופך בשבילם עולמות,
לא אכפת להם שאתה מדבר אליהם תמיד בצורה יפה וטובה,
לא אכפת להם שאתה מכבד אותם,
ובעצם, גם לא אכפת להם שאתה חבר שלהם.
יש סוג אנשים בעולם הזה, כפויי טובה. כן, גם אני נפלתי בפח שלהם.
כמה שניצלו אותי. חלקם מחכימים להכיר בטעויות שלהם, וחלקם פשוט לא.
יש את האנשים הקרובים יותר, שמתעניינים בכל דבר קטן שאתה עובר,
שברגעים הכי קשים שאתה יושב בבית ובוכה כל הזמן, הם שם בשבילך,
אומרים שהכל יהיה טוב, ולא משנה מה יקרה הם תמיד איתך.
האנשים האלה הם לרוב משפחה, אבל לא רק לשמחתי.
אלה האנשים, שאני מקווה, שישמשיכו להיות לצידי כל הזמן,
כמו שגם אני לצידם, אפילו אם יותר קשה לי מהם, ואם אני יותר פוחדת מהם.
אולי זה גם סוג של הסוואה.
אני מזל תאומים.
2 אנשים בגוף אנושי אחד.
תקראו לי לא נורמלית או איך שבא לכם, אני קוראת לזה מיוחדת.
מכוערת, דכאונית, תקיפה לפעמים, מדוכאת, אבל מיוחדת.
אנשים בחוץ לא יראו שקשה לי, בגלל זה ייקח להם קצת זמן להכיר אותי,
לכן מעטים הם אלה שמכירים אותי באמת.
אבל חיסרון בולט, הוא שאני יותר מדי תקיפה.
חבל שאימצתי את ההתנהגות הזאת לא מזמן,
אולי מנגנון הגנה שכזה מפני הרגשה של ניצול..
אני לא רוצה להיפגע יותר ממה שאני פגועה ופוחדת עכשיו.
אז כל מי שמנסה לערער את זה חוטף, לפעמים, תגובה אגרסיבית.
זה לא בכוונה, זה פשוט אני, משוגעת קצת, לא נורמלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
