לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הגיגיו, מחשבותיו, יצירותיו וכתבי-ידו של איתי, מתבגר מעריץ ביטלס ש[פולמתבתאונתדרכים]עבר הרבה מאוד דברים בגלל, בזכות, ובצורך הבלוג הזה. חוץ מזה, הבלוג הוא בחינם ועם 7 שנות אחריות, לא מומלץ לשונאי ביטלס, אוהבי טוקיו-הוטל, ולמיקי בוגנים.

Avatarכינוי: 

בן: 30

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

I me mine


לא מזמן עשו לי ביקורת, וזאת הביקורת הראשונה שאני לא חושב שיותר מדי החמירו איתי ודווקא צדקו בכל מה שהם אמרו.

והביקורת הזאת די גרמה לי להבין משהו לגבי הבלוג הזה.

הבלוג הזה כבר נהיה בעיקר של הומור, יותר מדי הומור. המטרה שלו נהייתה בעיקר להצחיק את הקוראים.

זה נחמד והכול, אבל זו לא הייתה המטרה של הבלוג הזה. הבלוג הזה כבר נהיה יותר של הקוראים ופחות שלי.

כל פוסט מלא בבדיחות והומור, ואין בו כבר טיפת רצינות, אין בו כמעט שום דבר שקשור אליי, רק לבדיחות או הקומיקסים שלי.

בעצם, אני חושב שזה מה שקרה בערך לבלוגים של יואב ואשחר, לדוגמא. לא שאני אומר שהבלוגים שלהם לא טובים, חלילה. פשוט זה נראה שמאז שהם התפרסמו ונהיו מודעים לזה שהרבה קוראים אצלם, הם התחילו לכתוב בשביל להצחיק את הקוראים בעיקר, או פשוט בשביל הקוראים.

 לא שזה רע, זה נחמד, והם בפעילים על זה.

אבל המטרה שלי זה לא להיות בפעילים. המטרה שלי זה שהבלוג הזה יהיה קודם כל שלי, אחרי זה שלכם.

אז זהו, בגלל\בזכות\באשמת הביקורת הזאת, החלטתי באופן רשמי - הבלוג הזה יהפוך להיות קצת רציני יותר.

לא מוצא-חן בעיניכם? אין לכם כוח לחפירות מיותרות ואתם רוצים רק לצחוק? תקראו רק את החלקים הלא רציניים, מה אני אגיד לכם.

אל תדאגו, עדיין יהיו פוסטים (וונאבי) משעשעים, עדיין יהיה קומיקס, אבל גם פוסטים רציניים יותר יהיו פה מדי פעם. לפעמים אני פשוט אשלב ביניהם.

(אה, ואני לא כותב שום דבר עם המילה "הצד הרציני שלי" כי אז בטח יבואו אלה שיגידו שאני מעתיק מאשחר\יואב\משה קצב.)

 

אם יש אנשים שיקראו פה, וימצאו כל סיבה לצחוק על פוסט יותר רציני שייכתב (*כל המבטים מופנים לאשחר*), אתם מתבקשים לצאת מהפוסט או פשוט לשמור את הדעה שלכם (שבדרך כלל תסתכם ב"חחחחחחח איזה הומו בכייןןןן!!!11") לעצמכם. ירידות בצחוק זה בסדר,זה נחמד, זה משעשע, אבל ברגע שמדובר בנושא רציני, זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב ובאמת פוגע בניגוד לירידות בצחוק.

וכן, זה כולל גם את הקטע הזה. (אני כבר רואה את השיחה הבאה שלי עם אשחר - "מה אתה מתבכיין שצוחקים על נושאים רציניים מדי פעם חחחחחחחחח", או משהו בסגנון...)

 

דוגמא למבנה פוסט משולב -

 

~~~~~

להלהלה אני מצחיקקק תראו איזה מצחיק אניייי אני מספר משהו משעשעעעעע


איזה דיכאון בא לי למות אין טעם לחיי המיוסרים!


הנה קומיקס חדש שעשיתי-

*קומיקס חדש שעשיתי*


בזמן האחרון אני חושב הרבה על גמלים.


וזה הכול, להתראות ידידיי!

~~~~~~

 

מקווה שהבינותם.

כל הכבוד, חכמים שלי.

אין לי שום דבר לספר חוץ מזה ששבוע הבא יש מבחן במתמטיקה והתחלתי בחרישות מתקדמות.

אה, וכבר יש תכנונים לפרק הבא של איתי הומלס.

אין שום סיפור מתח\בלשים טוב בלי קצת רומנטיקה סוערת! אז בפרק הבא...

פרשיית אהבים עם בחורה מסתורית, ואיך יוסי בובליל קשור לכל זה?!


אני חושב שלימודים יכול להיות דבר נורא מיותר. בסדר, אולי מתמטיקה ואנגלית איכשהו יכול לעזור לנו מתישהו בחיים (למרות שתכלס, אני לא רואה את עצמי קובע עם נהג שבא מעפולה במהירות 40 קמ"ש ואני לא מכיר אפילו לנסוע לכיווני רק כדי לראות מה נקודת המפגש), אבל שאר המקצועות פשוט מיותרים לגמרי. תנ"כ? אם אני לא רוצה להיות רב, מה זה עוזר לי? לא בטוח שזה אמיתי אפילו, זה כמו אגדה, כאילו ששיעור שלם יהיה על כיפה אדומה. כשזה ביסודי, אני לומד תנ"כ כדי להצליח בחטיבה. כשאני בחטיבה, אני לומד את זה כדי להצליח בתיכון. בתיכון, אני לומד את זה כדי להצליח בבגרות. סיימתי את הבגרות. מה עכשיו? אני אלמד תנ"כ כדי להגיד קדיש בצבא?

ספרות והבעה\לשון? את כל הדברים בלשון העברית אני יודע, פשוט לא בצורה שהמורה מגדירה. אני לא יודע את זה בתור פעיל-נפעל וכל החרטא הזה, אבל כשאני מדבר אני יודע להשתמש בזה. וספרות? אני קורא מה שאני רוצה, לקרוא ספרים מלפני 50 שנה שהועתקו למקראה ולהיבחן עליהם זה חסר פואנטה.

ערבית? כל מילה נוספת מיותרת.

אזרחות,היסטוריה וכל מקצוע אחר שמלמד על מה שהיה פעם בישראל? איך בדיוק דברים שקרו לפני הרבה זמן אמורים לעזור לנו? נכון, זה חשוב, זה המולדת שלנו והארץ שלנו שבנו אנשים לפני הרבה זמן ובלה בלה בלה. את מי זה מעניין? צריך להתרכז במה שקורה היום בארץ, מה שקרה קרה ואין מה לעשות עם זה!

ספורט? זה ממש לא פיר שאנשים פחות יצליחו בחיים רק בגלל שיש להם יכולת גופנית נמוכה. כי אם יש מישהו שהיכולת שלו חלשה, אבל הוא מתאמץ ועושה כל מה שהוא יכול, הוא בכל זאת מקבל 75 וככה זה מוריד לו את הממוצע משמעותית.


חוץ מזה, בית-ספר נורא מלחיץ. יש לך טונות של שיעורים במשהו שאם לא תצליח בו אתה לא תצליח בחיים, ושבמילא אתה לא הולך להשתמש בו או אפילו לשכוח אותו עוד איזה 10 שנים. ובכלל, כל המבחנים, שיעורים, עבודות, הפחד הזה שהמורה תכעס עלייך, שיירד לך ציון, שתרד הקבצה, שתבייש את כבוד המשפחה, שלא תצליח בחיים... הכול נובע בגלל הבית-ספר.

וכן, "תבייש את כבוד המשפחה" הוא ציטוט מדוייק של סבא שלי מהימים האחרונים. לא הלך לי כל-כך טוב במתמטיקה במבחן האחרון (64), ועכשיו סבא שלי, וגם אבא שלי, לוחצים עליי לקראת המבחן הבא שיהיה עוד שבוע. "אתה צריך לקבל 100. לא 90, לא 95, 100", "אני רוצה שתהיה מספר 1 בכיתה שלך", "אתה הולך להצליח במבחן הזה, שלא תבייש את כבוד המשפחה שלנו", "אני לא רוצה שתהיה מטאטא רחובות כשתהיה גדול"...

זאת הדרך שלהם לתת לי מוטיבציה? כלומר, שאם אני לא אצליח במבחן הזה מי יודע מה אני ארגיש ממש רע עם עצמי?

כל הכבוד לכם. (חוץ מזה שזה כולה מבחן בכיתה ח', זה בקושי קובע משהו)

 

אז בסדר, אני לא מתמטיקאי פרופסור כמו סבא. אני לא מהנדס כמו אבא. אני קצת פחות טוב במתמטיקה ממכם. הבנתי, כשאתם הייתם בגילי אתם חרשתם כל תרגיל מכל כיוון אפשרי. סליחה באמת שיש לי חיים, וגם שיש עוד מקצועות חוץ מזה, ושאני לא יכול לשבת כל היום ולחקור פילוסופיות של מספרים.

ואחרי זה אתם שואלים אותי למה אני נראה קצת "דאון" בזמן האחרון. אולי כי אני בלחצים איומים שהלימודים, ואתם מפעילים עליי? אולי כי אתם לא נותנים לי ללכת למקומות עד שאני מסיים את התרגילים המזורגגים, גם כשזה כרוך בלסיים אותם ב4 וחצי לפנות בוקר, ואז אני מסתובב כל היום חצי מת?

 

אני חושב שבני האדם עשו טעות כשהם הציבו ככה גבולות. את הגבולות האלה של בית-ספר, של ציונים... למה אי אפשר היה לעשות את זה בצורה אחרת? שכל אחד ילמד מה שהוא צריך, ורוצה, ויעזור לו בעתיד? שלכל מקצוע עבודה יהיו מקצועות מסויימים שאתה צריך ללמוד בשביל לעבוד בהם, ושכל אחד יבחר מה ללמוד? ואם יש מישהו שלא רוצה ללמוד כלום, אז הוא לא יצליח בכלום, זאת תהיה כבר בעיה שלו.

זה יכול להיות הרבה יותר מועיל ככה, במקום שנשקע חלק נרחב מהחיים שלנו בגיל הזה במקצועות שלא ישמשו אותנו במילא, אבל כן קובעים את ההצלחה.

 

עוד דבר שנורא מעצבן הוא שבית-הספר בבוקר. מי החליט את זה? למה זה ככה? אני בטוח שאם בית-הספר והעבודה היו בצהריים, ולא היינו צריכים לקום מוקדם בבוקר בשבילם, זה היה הרבה יותר פשוט ונוח לכולם. תחשבו על זה - אתם ישנים לכם עד איזה 10-11 בבוקר, קמים לכם בכיף, מתרווחים, אוכלים ארוחת בוקר, עושים מה שאתם רוצים, ואז באיזה 3-4 בצהריים הולכים לבית ספר. זה היה נותן הרבה יותר מוטיבציה לתלמידים ללכת, במקום לתת להם את הגישה של "אוף, אין לי כוח לקום לבית-ספר".

 

וואי, כמה זמן לא כתבתי ברצינות! זה באמת מרגיש טוב כשאני כותב גם קצת בשביל עצמי והדעות שלי ולא רק בשביל להצחיק אתכם.


מקווה שאתם שרדתם את החפירה למעלה. ויואו, זאת וואחד חפירה. מזמן לא הייתה פה אחת כזאת, הא? אתם לא רגילים כבר לפוסט שהוא ארוך בזכות טקסט...

וול, אני מניח שתאלצו להתמודד.

טוב, בואו לא נדכא אתכם עם נושאי בית-ספר. האפי האפי ג'וי ג'וי!


יש לי מחסום כתיבה ואני צריך נושא חדש לכתוב עליו סטנד-אפ. רצוי שיהיה קשור לטלוויזיה כי הקטע שלי מדבר בעיקר על טלוויזיה. נושאים טובים כולל בדיחה\פאנץ' לנושא יתקבלו בברכה + משפט מוקדש לבקשת הכותב!

או משהו. אולי גם רק בברכה יספיק.


טוב, כפי שאתם רואים, אחרי החפירה הוונאבי-רצינית-קשוחה-ואפלה הזאת, אין לי כבר על מה לכתוב. אין לי כוח לעשות עוד פינת ויקיפדיה, ואיתי הומלס צוייר בינתיים בחלקו במחברת ולא הועבר למחשב. אז אין לי מה לעשות פה! והפוסט מורכב בחלקו הגדול מקטעים רציניים! זה השפיע יותר מדי! מהר! צריך להוסיף הומור! אבל איך?

הו, אני יודע! אני מציג בפניכם שיר גאוני שנחשפתי אליו בזכות לילך. תקשיבו טוב למילים המדהימות, העמוקות והמרגשות.

עומג אני קישור בבלוג של איתיגל!

אבל מישהו טען שהשיר גס מדי, אני לא הבנתי למה, אז עשו לו גם גרסא מצונזרת!

ביפ אני קישור בביפ של איתיביפ!

 


טוב, כאן נגמר לו פוסט מהפכני, חפרני, יומרני, בדרני, וגנדרני. ובחיי שלא הבנתי מה אמרתי כרגע.

 

להתראות לכם, תושבים.

 

איתי.

נכתב על ידי , 24/10/2008 21:53  
114 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Otaku ב-14/7/2009 17:46




136,762
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , החנונים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגבוה עם התלתלים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגבוה עם התלתלים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)