אוקיי, אז עבר המון זמן ועדיין לא היה פוסט, וזה בגלל מחסור בזמן ומחזור בסמן. ()

הזמן נמרח וגם ככה לא היה לי זמן לישראבלוג. אז חשבתם שסוף סוף נפטרתם ממני?!

חשבתם שסוף סוף הפסקתי להעתיק מאשחכלומר, לצייר קומיקס?!

חשבתם שג. יפית היא ניסוי מעבדתי כושל?!

אז טעיתם! (אבא שלה דפק חסידה.)

זהו זה, הפוסט השלם על שוויץ סוף סוף הגיע ומרגע זה שפרסמתי אותו, אני הולך להמשיך לעדכן. בערך.

אז עכשיו בטח כל הקוראים שהיו פה עזבו, והקוראים הבודדים שנשארו הולכים למות משיעמום אחרי הפוסט הזה! הוראיי!

כמו כן יש לציין שכבר פעמיים הספקתי להתקדם איתו מאוד, ובפעמיים האלה קרה משהו שגרם למחשב לצאת מזה בלי שהפוסט יישמר,

כשבאחת הפעמים הייתה הפסקת חשמל. אם משהו כזה יקרה גם הפעם - כוסאמו של ביל גייטס.

זהו זה חבר'ה, חיכיתם, נמתחתם, ואכלתם מרשמלו בזמנכם החופשי - אז הנה, אתם יכולים לזרוק את המרשמלו בצד, לשבת ברווחה ולשמוע כמה שירים שגורמים לכם לכאבי ביצים, בזמן שתקראו פוסט חופר, מטריד, ויפה שעה אחת קודם!

אז ככה, הפוסט יחולק לכמה חלקים -

1. "מה עשיתי מה אכלתי מה ירקתי, אה תראו זאת תמונה מצחיקה!!11" - דברים מעניינים או משעשעים שעברו עליי שם, מלווים בתמונות שונות.

2. "זה צילום אומנותי ועמוק שמשדר אופי!!!1" - תמונות נוף של המקום המדהים הזה שנקרא שוויץ, והדבר המדהים הזה שנקרא שלג.

3. "שבתאי צבי רולז!!1" - פינת ויקיפדיה האהובה שלנו, רק הפעם זה ערך גדול על שוויץ שבו כל הקישורים הם תמונות שצילמתי שם.

*יש לציין - חלק מהתמונות הבליטו באופן חמור עד כמה אני מחוצ'קן, ובשביל בטחונכם האישי, עברו עריכה קלה בפוטושופ על מנת להסתיר את זה.

כמו כן, חלק מהתמונות צולמו בפלאפון ועל כן האיכות הירודה. עמכם הסליחה וסבתש'כם הסלחתי.*

הדרך לשווייץ

טוב, כפי שבטח ניחשתם, התעוררתי ביום שישי בבוקר, והמונית אספה אותנו לשדה התעופה.

אכלנו, שתינו, פישפשנו והתארגנו לקראת הטיסה. לקחנו איתנו גם את המעילים, שנלבש כשנגיע לשוויץ.

בדיוטי-פרי קניתי לי, בשעה טובה, נגן מוזיקה חדש וטוב -

 (רק שאני משתמש באוזניות שוות שהיו לי עוד לפני זה, ואצלי זה לא כתוב ביפנית.)

בניגוד למה שחשבתי, הזמן עד הטיסה עבר יותר מהר מאונס קבוצתי של ברני וחבריו.

תוך מה שנראה לי כמו שניות, קלטתי את עצמי עולה על המטוס.

התיישבנו במקומות והמטוס המריא. האוכל כרגיל היה נוראי, אבל אכלתי רק כדי לשבוע.

אני חושב שזה מן מבצע כזה של אל-על - הם יודעים שאנחנו טסים לארץ עם אוכל משובח,

אז כדי לגרום לנו להרגיש בהבדל, הם רוצים שהדבר האחרון שנאכל בארץ ישאיר לנו בפה טעם של חרא, וככה כשנאכל בחו"ל הכול יהיה לנו יותר טעים!

הם חושבים על הכול, אל-על האלה.

 אני, משדר כמה אני נהנה במטוס. אחותי צונזרה כי במקור רציתי לצנזר את כל התמונות שלה מכל מיני סיבות, ואחרי 3 תמונות נזכרתי שבמילא שמתי תמונה שלה בפוסט ההופעה על פול אז ויתרתי על זה.

בטיסה הקרינו את הסרט "החבר החדש של אמא שלי". סרט קצת אידיוטי, אבל באמת בין הסרטים שיותר צחקתי מהם. (אני רק אגיד שיש שם מאהב ספרדי שיכור שצורח כמו מטורף. זה מצחיק.)

אז את הטיסה העברתי במוזיקה, קצת ציור, בסרט שהקרינו, וגם נרדמתי קצת.

סך הכול 4 שעות טיסה, אבל עבר ממש מהר.

הגענו לשדה התעופה השווייצרי.

 היו שם מדרגות שזזות לבד! בלי לצעוד בכלל! זה כזה משוכלל! איזו טכנולוגיה מתקדמת!

אורגיה?

 אבא שלי, שמפגין פוטוגניות גבוהה אפילו כשהוא מפהק.

 בלונדי, הגיטרה שלי, ומאחוריה בנרתיק העור הזה - הגיטרה של אבא שלי, שלה אין שם. (כנראה שלפני 30 שנה לא נהגו לתת לחפצים שמות...)

 הצנזורה בשוויץ מאוד קפדנית, אפילו בחנויות בגדים! רק ברח להם קצת אצל האיש הימני...

 מאבדים את הראש בשוויץ... ובצד - הקרוקס של אחותי. בכל זאת, צריך איזשהו סימן שאנחנו ישראלים, לא?

בשדה התעופה השווייצרי הגענו למקום שידוע כ-

ושם, בזמן שהמבוגרים עסקו בענייני המבוגרים שלהם, נתנו לנו, הילדים,לעסוק במה שאנחנו צריכים - צביעה. אז קיבלנו עפרונות צבעוניים ודפי צביעה,

ואחרי שצבעתי השארתי להם מזכרת קטנה -

 כמו שאתם רואים, הפצתי ברחבי העולם את הכישרון המדהים שלי בצביעה. ולמי שלא רואה מה כתוב - ("שיקנה משקפיים!" מאוד דרוש כאן.)

Haha! I'm an artist! A bloody artist, I tell you!!!111

Itai Gal, 14 years old

וממבט צדדי, זה נראה בערך ככה -

צריך לעשות כזה סרט - "השטן לובשת קרוקס".

אז עשינו את כל הדברים שעושים בשדה-תעופה, דרכונים, עניינים, ואחרי שסוף סוף סיימנו עם הכול, אכלנו לנו ארוחת בריאות -

ויצאנו לדרך.

נסענו במונית, שתי רכבות, אוטובוס ועוד מיניבוס שבסופו של דבר הביא אותנו למלון.

איפה לא נסענו?!

בחללית של חייזרים שבלעה אותנו פלופי-פלופי-פלופי. כן, גם אני חרשתי מערכוני אסי וגורי. תתמודדו.

המלון

אז איך היה המלון שבו שהינו?

למען האמת, מדהים. פשוט מדהים.

החדרים נראו נהדר (לקוח מהאתר של המלון) -

(אצלינו לא היו פרחים, אבל כל ערב שמו לנו שוקולד על הכרית. וזה יותר טוב, כי פרחים זה פחות טעים.)

(היי, אצלנו לא היה גבר בתחתונים, ובטח שלא בחורה בלבוש מינימלי שעושים קרב כריות על המיטה! אני מתחיל להרגיש מרומה! )

אז ככה, השירות היה ממש טוב. בכל פעם שהלכנו וחזרנו החדרים היו מסודרים ומצוחצחים (היו שם מנקות חרוצות לאללה!),

שכללו שוקולד קטן על הכרית וברכת לילה טוב על השולחן. משהו מדהים.

ומה עוד היה טוב במלון הזה?

הייתה בריכה, היה חדר אוכל נחמד, וזה כמובן מעביר אותי לחלק מאוד טוב במלון- האוכל.

בניגוד לזבל שהגישו לנו באילת, כל ארוחה במלון הזה הייתה מעדן.

בבקרים היו לחמים ולחמניות טעימות, עם ממרחים שנראים רגילים למראה, אבל הם טעימים בצורה מחרידה.

אבל זה לא משתווה לארוחות הערב.

ארוחות הערב היו בד"כ בשרים טעימים ומשובחים, אבל מה שכן - יצאתי משם עם רגשות אשם.

אז פשוט הגישו בשר, והמלצרים דיברו גרמנית אז לא הבנתי מה זה, אז נאלצתי פשוט לטעום.

והיה ממש ממש ממש טעים, אז טרפתי את הכול.

בסוף התברר לי שאכלתי חיות כמו צבי, ארנב, וברווז.

בקיצור - אכלתי פינת ליטוף שלמה!

אבל לעזאזל עם זה, היה טעים רצח.

כל הבשרים היו מלווים ברטבים שונים שרק הוסיפו לטעם.

זה מעביר אותי כמובן לנושא של כשרות. לא יודע מה איתכם, אבל אני לא אוכל כשר.

ובעצם, לדעתי כל עניין הכשרות הוא המצאה של היהודים, ולא החלטה של האלוהים שלהם.

אלוהים אמר לפי התנ"כ "לא תאכל גדי בחלב אמו".

אני לא רואה פה כלום על "ולא תאכל שרימפס" או "ולא תאכל חזיר" (או במילים אחרות, "אל תהיה קניבל").

וגם לא כלום על עניין הפורש פרשה, מעלה גירה ומקשקש קשקשים.

אז גם אם כן וגם אם לא, אני אוכל לא כשר, ובערב אחד הגישו את הדבר שאני כל כך אוהב, שרימפס, ולא סתם שרימפס אלא מנה שנקראת -

(אזהרה, כל מי שנגעל מיצורי-ים למיניהם מוזמן לרדת למטה)

Jumbo Shrimps!

והנה ידידינו שהורחק מחבריו -

אמא, איפה העיניים שלו?

תשתוק ותאכל בשקט.

עוד משהו שמשום מה לא צילמנו הוא חדר משחקים שהיה בקומה למטה. הוא כלל פינבול וכל מיני דברים בסגנון, וגם כדורגל שולחן כזה, וביליארד, וגם איזור כזה של ספות שאפשר לשבת ולהתרווח.

כל ערב אני ואבא היינו מביאים את הגיטרות למטה לספות, ומנגנים ביטלס להנאתנו, ומדי פעם אנשים היו מצטרפים אלינו ושרים איתנו, וזה היה ממש נחמד.

באיזשהו שלב, איזה משפחה אירית חביבה הצטרפה אלינו ושרה איתנו בכיף, והתחלנו להתחבר איתם. עם הבן שלהם התחברתי במיוחד, ושיחקתי איתו כל ערב ביליארד.

עכשיו, הבן שלהם, הוא לא אחר מאשר... הכפיל\הבן האבוד\כל דבר אחר של ג'ורג' האריסון! כן כן!

לא רק שהוא היה מאוד דומה לו, הבן אדם גם דיבר במבטא בריטי כבד בדיוק כמו של ג'ורג', בעוד ששאר המשפחה שלו דיברו במבטא אירי כבד.

זה לא יכול להיות צירוף מקרים! זהו אכן הוא!

לבן אדם הזה קוראים מת'יו (וכשהוא הציג לי את עצמו, הוא נשמע בדיוק כמו ג'ורג' שאמר ארת'ור בסרט הארד דייז נייט!), והנה לפניכם, אני עומד לידו -

אני צונזרתי כי יצאתי מעוות. אבל זה הוא! הכפיל של ג'ורג'! הוא דומה לו!

ולמי שלא מאמין, השוואה -

בכל מקרה, אנחנו באנו למלון בדיוק בתקופת קריסמס, ומנהלת המלון ראתה שיש לנו גיטרות והתלהבה, וסיפרה לנו שהולך לבוא סנטה קלאוס ולספר סיפור לילדים, ושהם רוצים שאני ואבא שלי ננגן קצת.

אז רק כדי להראות לכם מה זה סנטה קלאוס, זה לא אחר מאשר פדופילית עם זקן מזוייף ובגדים אדומים! (כן, הביאו אישה!)

הנה אני ואיילת, מקבלים מתנה מסנטה קלאוס המזוייף(ת) -

הזקן לא משכנע במיוחד, הא?

אז אני ואבא שלי לקחנו את הגיטרות, וניגנו ושרנו (אבא שלי שר, וכל הקהל שר יחד איתו בקול גדול, כמובן) את Yellow submarine וLet it be המוכרים לכל.

היה מאוד מגניב.

 משמאל, עבדכם הנאמן שתמיד יוצא בתמונות כמו אוטיסט. מימין, אבא של עבדכם הנאמן.

ורק כדי להמחיש, הנה תמונה של הקהל המפחיד שהיה לנו -

 וזה רק חלק, כמובן, לא כל האנשים מסביב נכנסו.

אמאל'ה.

אבל מתי שהתחשק לי, גם פשוט ישבתי עם אבא (או לבד) וניגנתי לי בחדר -

 פה אני יושב ומנגן בחדר. או שרציתי לעשות פרצוף של ילד עם בעיות בעצירות? לא זוכר, שניהם הגיוניים למדי.

הסקי

טוב, בשביל זה בעצם נסענו לשווייץ, חופשת סקי.

אז היינו צריכים כל בוקר להתעלם קצת מה"חופשה" ולהתמקד יותר על ה"סקי".

בבוקר הראשון השכרנו לי נעליים ומגלשי-סקי, ואפילו קנינו כפפות ומשקפי-סקי והכול.

בחנות לא יכולתי להתאפק ועשיתי את אחד מהדברים הכי פקאצים שיש -

צילמתי את עצמי במראה כדי להראות כמה מגוחך אני נראה עם הכובע הכחול (ראש כחול? ) המעצבן הזה!

אבל מה לעשות, בלעדיו האוזניים שלי קפאו.

באותו יום עוד לא הספקנו להתחיל לעשות סקי, אז עשינו הליכה במקום. הפנים שלי קפאו ואז התברר שלכובע שלי יש עוד שימוש -

(רק שכשנשמתי עליו החלק של הפה נרטב, אז זה נהיה ממש מעצבן.)

ביום הסקי הראשון היה לי קצת קשה. זה תמיד ככה בהתחלה, כי...וול, פעם אחרונה שגלשתי הייתה לפני שנה ככה שדי הספקתי לשכוח.

אבל לא עבר הרבה זמן וכבר תפסתי את זה שוב...נו, זה כמו אופניים, לא שוכחים את זה. (ומצד שני, אני לא הייתי צריך להחליף גלגל אף פעם. מעניין.)

 אני זוכר איך שכאבו לי פה הפנים בצורה מטורפת מרוב קור. הקור הזה יכול להכאיב נורא.

בכל יום אני השתפרתי ולמדתי מסבא ואבא דברים חדשים לגבי הסקי. היו ימים שהייתי עולה או יורד לבד להר.

באיזשהו שלב לא יכולתי יותר לסבול את הכובע הכחול ואמרתי לאבא שיעזור לי למצוא משהו שיגן לי על הפרצוף בצורה יעילה יותר.

אז בסופו של דבר, קנו לי את זה -

זה אמנם עזר לי להתמודד עם הקור בפרצוף בצורה מצויינת, אבל גרם לי להיראות כמו דארת' וויידר במילואים.

למען האמת, זה כל מה שיש לי להגיד על הסקי, באמת שאין הרבה מה לפרט.

רציתי לדבר גם קצת על האווירה.

האווירה בשוויץ זה באמת משהו מיוחד. למרות שיש שם הרבה יותר אנשים מבישראל, יש מן אווירה רגועה ושקטה כזאת בכל מקום. כאילו שהשלג בולע את הרעשים.

היה איזה יום אחד שבו הלכתי עם סבתא שלי במקום לעשות סקי, וכמעט לא דיברנו, רוב הזמן פשוט הסתכלנו על הנוף, וזה היה משגע. היה כל כך שקט ונעים, והאוויר הקר גרם לי להרגיש נורא טוב.

באיזשהו שלב נתקלנו בבקתה היפה והחביבה הזאת -

למראית עין, היא נראית כל כך נחמדה ויפה, ומוסיפה לאווירה וליופי של האיזור.

זה מה שחשבתי, עד שהרחתי ריח נוראי, הסתכלתי קצת למטה וקלטתי -

הבקתה פחות מוסיפה לאווירה עם החרא-של-פרות-בכמות-מסחרית שיש שם.

המשכנו ללכת, ולמדתי כמה דברים חשובים על שוויץ.

אחד מהם, הוא שאפילו ההומלסים שם עשויים משלג -

ושלמכוניות יש עיצוב מיוחד בהתאם לעונה -

ושיש להם תמרורים שבארץ אין, כמו "כאן צולבים" -

(כן, גם לקחתי אפשרות שהשלט הזה בכלל אומר "גרייס, תעביר את השניצל והבוטן!")

היום האחרון, והחזרה הביתה

ביום האחרון היינו צריכים כבר להחזיר את כל ציוד הסקי לחנות.

אז הסתובבנו לנו ברחבי העיר, עברנו בחנויות שונות, וקנינו ממתקים בסופרמרקט.

ליד הסופר היה שם כלב מסכן -

הוא ישב שם וייבב, והוא קפא מקור, והיה לי עצוב לראות אותו. ליטפנו אותו אבל לא יכולנו לעשות כלום, הוא לא שלנו אלא של הבעלים המניאקים שלו שמשאירים אותו בחוץ, קופא מקור.

בתוך הסופר כבר ראיתי כל מיני דברים שהזכירו לי אנשים מהבית-ספר,

כמו לילך -

אנטולי -

שמעון -

וכמובן, מורתי הכל כך אהובה לספרות, אחינועם -

אחרי כל הקניות, התארגנו, ארזנו הכול, ולפני הטיסה החלטנו לעצור במסעדה, שבה אכלתי מזון כשר ובריאותי ביותר -

 יאפ, עוד שרימפס, לא יכולנו להתאפק.

אז משם חזרנו למקום שבו לקחנו את המיניבוס, שהסיע אותנו לאיפה שהמונית אספה אותנו אל תחנת הרכבת שהביאה אותנו אל תחנת רכבת אחרת שהביאה אותנו אל שדה התעופה. ממש פשוט, לא?

אני באחת מהרכבות, במצב רוח מרומם מתמיד. וכמובן, עקום מתמיד.

בסופו של דבר הגענו אל שדה התעופה. אחרי כל ענייני הדרכונים למיניהם, קנינו דברים נחוצים בדיוטי פרי (שוקולד, שוקולד, עוד שוקולד, המון שוקולד, כמויות מסחריות של שוקולד, ומגבונים).

בשדה התעופה למדתי עוד דבר מאוד חשוב על שוויץ, והוא שהשירותים שם מחולקים לשני חלקים:

שטוחות -

וקוקסינלים (או אנורקסיות, על פי איך שהתמונה יצאה) -

אז עלינו על הטיסה, שמעתי מוזיקה וכאלה. הראו בטלוויזיה שם מרתון של "אמאל'ה" מערוץ 2, אז ראיתי, לא היה לי הרבה מה לעשות.

הגישו לנו את האוכל המגעיל של אל-על ואז קלטתי - אנחנו בארץ. עזבנו את האוכל המשובח והטעים בחו"ל, וחזרנו לאוכל המגעיל והמצ'וקמק בארץ. מפונק שכמותי.

הספקתי גם לישון קצת בטיסה. כשהגענו הייתי נורא עייף. שמתי לב שמאחורינו היו איזה 3 בנות שנסעו לבד, וכשיצאנו הן כל הזמן התלחששו והצביעו לכיוון שלי. התחלתי לחשוב לעצמי איזה קטעים זה יכל להיות אם הן זיהו אותי מהבלוג. אבל הן לא. המשכנו ללכת והן המשיכו עם הלחשושים, ובסופו של דבר המונית אספה אותנו הביתה, ושלישיית הבנות המסתורית ככל הנראה תישאר מסתורית לנצח.

הגענו הביתה, אמא ודנה התעוררו, ודנה מאוד התרגשה מהבובת דורה שקנינו לה.

אני כמובן, התנפלתי על הדבר הכי חשוב שהבאנו משווייץ -

 אני מפתיע את עצמי כל פעם מחדש בכמה עקום אני יכול לצאת. בצד - דנה מתרגשת מהבובה של דורה שהיא קיבלה, או משהו כזה.

כך בעצם הסתיים לו המסע לשווייץ.

בתקווה שמישהו נשאר בחיים מבלוק השיעמום שנחת עליכם כאן,

אני הולך להמשיך לחלק השני של הפוסט.

אני לא הולך לכתוב הרבה, אלא פשוט לפרסם תמונות מהנוף הכל כך מדהים שהיה שם בשוויץ, כדי לשתף אתכם קצת בחוויה שעברתי. למרות שאני מוכרח לומר שהנוף בתמונה לא משתווה לאיך שהוא נראה במציאות. יש הבדל בין לראות ולהרגיש את הנוף ולהיות בו, מאשר לצפות בתמונה שלו.

יש לציין שכולן צולמו בפלאפון אבל יצאו באיכות מצויינת.

 נוף מהחלון שבמסדרון של המלון.

 נוף מהרכבת נדמה לי. אגם קפוא.

 הנוף ביום הראשון של הסקי. אחותי נדחפת.

 ביום עם מזג אוויר קצת פחות טוב. מאוחר יותר גם ירד עלינו שלג.

 ההרים המדהימים, שהקצה שלהם מואר בשמש.

רק שתבינו, זה היה הנוף מהחלון של החדר שלנו. זה מה שראינו כל בוקר.

 זה לא בדיוק נוף, אבל אני אוהב את הנטיפים האלה.

 גם לא בדיוק נוף, אבל בכל זאת אהבתי את התמונה הזאת.

 השמש החליטה לבצבץ.

 ופה היא נראית מגניב.

 היה שם איזה עץ אחד נורא יפה, וגדול כזה.

 אז התקרבתי אליו. (יש לציין שהתמונה הייתה באיכות הרבה יותר טובה, אבל הייתי צריך להוריד אותה קצת כדי שאני אוכל להעלות אותה.)

 (כנ"ל. האיכות ירדה בשביל שאני אוכל להעלות את זה.)

 עוד אחת יפה.

התמונה האהובה עליי. היה שם איזה גשר מדהים עם מים זורמים והייתי חייב לצלם. וגם פה האיכות ירדה לצערי כדי שאני אוכל להעלות.

 פסי רכבת שעברנו לידם.

 עוד תמונה יפה שהאיכות נהרסה כדי שהיא תוכל לעלות לכאן. איך כל התמונות היפות מתות צעירות!

 סתם צילמתי את החנות סקי ויצא נחמד.

ותמונה אחרונה חביבה, שילוב בין יום יפה עם שמש וכלב -

זהו, נגמר קטע ה"תראוו אני יודע לצלם יפהההעהעע!!11" החופר.

ברוכים הבאים לפינת ויקיפדיה האהובה עלינו!

למי שלא יודע, זוכר, מכיר או אוכל פסטרמה רומנית, הפינה הזו היא פינה בה אני נכנס לויקיפדיה,לוחץ על "ערך אקראי" וכותב על אותו ערך משהו מצחיק מלווה בקישורים שונים ותמונות, רק שהפעם זהו ספיישל מיוחד שבו אני אעשה ערך קצר על שווייץ, והקישורים יהיו תמונות שצילמתי בעצמי בשווייץ! כן כן!

הבה נתחיל!

התרבות השווייצרית

שווייץ היא מדינה תרבותית, מושלגת, מלאכותית, יקרה, טעימה, מחצ'קנת ודוברת גרמנית שוטפת באירופה.

הקמתה

שווייץ הוקמה ב-1326, בשלהיי שנות השישים המאוחרות. היא הוקמה על-ידי שפיכעס אל-שוויצעס, על שמו היא נקראה.

במשך שנים היא התפתחה, עד שהגיעה לשלב האחרון של ההתפתחות והפכה לפיקאצ'ו.

שווייץ מלאה באירועים תרבותיים שונים, ובהם עוסק ערך זה.

התרבויות השונות

האומנות

שווייץ ידועה באומנות הגרפיטי והקומיקס המרשימה שלה. בשווייץ אף הומצאה אומנות ההשווצה, שאותה אימצה לקרבה גם התרבות הישראלית.

החינוך

ממשלת שוויץ דואגת לחינוך ילדיה ולכן משקיעה בתרבות הספרות הגבוהה. את זה ישראל דווקא לא אימצה.

האופנה

האופנה בשווייץ ידועה בסגנונה היחודי, ונחשבת למובילות בעולם בסגנון לבוש. כמו כן, בשוויץ מחירי הבגדים עלו בצורה משמעותית ולכן דואגים השוויצרים לשמור על פרטי הלבוש שלהם בקפידה.

הטכנולוגיה

שווייץ ידועה בטכנולוגיה מתקדמת הכוללת בתי-שימוש מתקדמים ומנקי-שלג יעילים, השומרים על השלג נקי וטהור.

שלטי החוצות והקמפיינים

בשווייץ היו קמפיינים רבים, וביניהם -

• הקמפיין לעתיד טוב יותר לבעלי-חיים
• הקמפיין נגד פדופילים
•  הקמפיין להעלאת המודעות לשיבוט גנטי
• הקמפיין נגד התעללות בפחים

כמו כן, השווייצרים הנציחו הרכבים מוזיקלים שונים כמו הביטלס, סיימון וגרפונקל, וטוקיו הוטל.

הספורט

השווייצרים התפרסמו בזכות ענפי הספורט השונים שבהם זכו, ואף זכו להמציא ענף ספורט ייחודי משלהם.

כן, אני יודע שזה היה קצר.

רציתי כבר לסיים עם זה, אז אני מקווה שלא יצא גרוע מדי.

פשי, איזה פוסט חופר, ותכלס, די גרוע. אבל זהו, סוף סוף יש פוסט!

אז הנה, אחרי הרבה מאוד זמן, להתראות.

איתי.