אז עשיתי עיצוב חדש, והתחלתי לעבוד במרץ על פרק חדש של "איתי הומלס", אבל מהר מאוד, כרגיל, נטשתי את זה. ובאיזשהו מקום אני חושב שהבנתי שדי, אני לא יכול להמשיך כמו שהמשכתי בשנה האחרונה - כל הזמן להבטיח שחזרתי ואז לנטוש ואז לחזור ואז לנטוש. 

לבלוג הזה הייתה תקופה טובה. אנשים אשכרה זיהו אותי ברחוב בזכותו. היו לא מעט כניסות, לא מעט תגובות והיה לי כל כך הרבה מה לכתוב כאן. אני מניח שעכשיו הגעתי לתקופה שזה מיצה את עצמו מבחינתי. יש סיכוי שאם הייתי משקיע יותר הייתי יכול אולי להגיע רחוק יותר בזכות הבלוג הזה, אבל אני מכיר את עצמי טוב מאוד ולמדתי על עצמי שאם אין לי מוטיבציה להשקיע במשהו ואם אני לא באמת נהנה מלהשקיע בו, זה לא הולך לקרות. 

אני לא רוצה לקרוא לזה 'סגירה' כי זה קצת דרמטי. אבל אני גם לא רוצה להבטיח שאני אמשיך לעדכן פה. אז אני מניח ש'סגירה זמנית' יהיה בסדר. יכול להיות שבעתיד יחזור לי החשק לעדכן פה ואחזור להתעסק יותר בקומיקס ובכתיבה כאן, אבל בינתיים זה לא קורה וחבל לי להשלות אותכם או את עצמי שכן.

באמת שהיה נחמד. אתם לא מבינים בכלל כמה זה פסיכי בעיניי, כמה שהבלוג הזה השפיע על החיים שלי. אתם לא מבינים בכלל כמה אנשים שאני בקשר איתם עד היום, אנשים שנכנסו חזק לחיים לשלי, הכרתי בזכות הבלוג הזה. אולי מה שאירוני פה זה שהבלוג הזה התחיל מהמצב שלא היו לי חיים חברתיים כמעט, ובזכות הבלוג הזה נכנסתי להרבה מעגלים חברתיים שונים והחיים החברתיים שלי לגמרי התפתחו בזכותו. באופן כללי, למדתי הרבה על עצמי דרך הבלוג הזה, אנשים למדו להכיר אותי קצת יותר טוב, אבל אני חושב שצריך לדעת מתי לומר די. 

ברצוני להתנצל על היותי דוש שבמשך השנה האחרונה כל הזמן אמר "הנה, עכשיו אני חוזר" ואז נעלם, תאמינו לי שעבדתי פה הרבה יותר על עצמי מאשר עליכם. 

היו שלום, קוראים יקרים. תודה לכל האנשים שתמכו בי או ניאצו לי במשך השנים.

אולי יום אחד אחזור. ואולי לא, אני באמת לא יודע. כבר למדנו שאי אפשר לסמוך על המילה שלי בקטע הזה...

איתיגל.