אחרי שהרגעתי קצת את אצבעותיי המסכנות בגלל כתיבת הכותרת הארוכה, הנה לכם, בלתי מושקע, מצחיק או בעל פואנטה מסויימת,

הפרק ה3 של הסדרה שכולכם כל כך אוהבים לשנוא!

אכן, החוכמה נשפכת החוצה. (ולא מצליחה להיכנס חזרה!)

ובקצרה על מה שקורה בזמן האחרון,

-אני הגעתי לפסגת ההצלחה בלימודים.

אביבה, מורתי היקרה לערבית שאף קיבלה כאן תפקיד אורח,

פסלה לי מבחן בגלל שהילד שלידי אמר לי להזיז את הכיסא והיא השתכנע שהוא מגלה לי את התשובות,

וכך, בגלל שהספקתי לכתוב 2 וחצי מילים, קיבלתי 20 וזה לא היה בשליטתי אפילו.

בנוסף, היו עוד שני בחנים בהם קיבלתי 70 ו62.

במבחן במתמטיקה, למרות שעשיתי מבחן חוזר וחרשתי אליו כמו לא יודע מה, קיבלתי 64 (מספר חביב לחובבי ביטלס).

~~~~~~~~~~~~~~~

-אתמול, יום רביעי, נפגשתי עם החבר'ה ממודיעין (ניצן, עומר, רועי, ותמיר, חבר של רועי שחד פעמית הצטרף) להתחיל לעבוד על השירים שתיכננו להקליט. כמובן שזה לא קרה, ורוב הזמן סתם התברברנו עם הכלים, ואפילו הקלטנו את הקאבר הכי מחריד אי פעם לסמוק און דה וואטר, כולל סולואים מטורפים, רמזים שפול מת וטמטום רב. רק לקראת הסוף התחלנו לעבוד על השירים, ואז כבר היינו צריכים ללכת.

-ומה שמזכיר לי, כנסו באמת לבלוג של עומר, יש שם פוסט מגניב ביותר. אתם מחפשים קומיקסים טובים? מה אתם קוראים פה בכלל, כנסו אליו, הוא מצייר מעולה, בניגוד לעבדכם הנאמן.

אני קברתי את סנדי בר.

וזהו התמצית של חיי הכל כך סוערים [ותרשו לי לצטט את אוריעד- NOT].

להתראות,

וזכרו - מורות לערבית הן עם מרושע, תהרגו אותן כל עוד יש לכם הזדמנות!

איתי.