לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הגיגיו, מחשבותיו, יצירותיו וכתבי-ידו של איתי, מתבגר מעריץ ביטלס ש[פולמתבתאונתדרכים]עבר הרבה מאוד דברים בגלל, בזכות, ובצורך הבלוג הזה. חוץ מזה, הבלוג הוא בחינם ועם 7 שנות אחריות, לא מומלץ לשונאי ביטלס, אוהבי טוקיו-הוטל, ולמיקי בוגנים.

Avatarכינוי: 

בן: 30

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

יוני בלוך איז דד


שלום לכם חבר'ס!

בפוסטו הקודם, דיבר יואב\יאהב\זה מהבלוועעגג!!1\הממוסחר המשתמט המסריח!!1\המגעיל שפגע בי רק כי אני רוסייה שמנה ושחורה!!!11 על נושא שאני אישית מומחה בו.

יואב סיפר לנו בפוסט על התאורייה הפסיכית שפיתחו על פול מקרטני, שאומרת שהוא מת בתאונת דרכים והוחלף בכפיל, בהקשר לזה שגם על יואב עצמו התחילו להמציא כל מיני שטויות, תיאוריות, וקונספירציות.

(אני כבר רואה את הבלוגים שייפתחו בחודשים הבאים - יואב בעצם פתח בלוג נאצה לדניאלה שהיא בעצם התחזתה לדוקטור ואן-טוכעס כדי להגיב אצל סניה שאם תקראו את הפוסט האחרון שלו הפוך תוכלו לשמוע "אני קברתי את האיש הירוק של המסנג'ר"! עכשיו בבלוג!!!!11)

למי שלא שמע על התאורייה שפול מת, תוכלו לקרוא כאן את כל השטות הזאתי.

 

על פי אנשים מסויימים, התאורייה על פול היא לא יותר מטריק שיווקי. כלומר, הביטלס החביאו במכוון את הרמזים בכדי שאנשים יקנו יותר תקליטים שלהם, ויחפשו בהם רמזים. אז תנו לי לבשר לכם משהו, ידידיי -

כל הרמזים הומצאו על ידי המעריצים עצמם.

באותה תוכנית רדיו פסיכית הצליחו לשכנע הרבה מאוד אנשים שפול מת, ושהוחבאו רמזים למותו. המעריצים פשוט ישבו וחיפשו רמזים למותו בכל התקליטים - ואכן מצאו.

אבל הם מצאו אותם בגלל שהם היו שם?

לא.

הם מצאו אותם בגלל שהם רצו למצוא אותם. וזו בדיוק הפואנטה שלי.

אנשים רואים מה שהם רוצים לראות. הם שומעים מה שהם רוצים לשמוע.

אם הם רוצים לשמוע "אני קברתי את פול", הם ישמעו "אני קברתי את פול".

אם הם רוצים לראות סמל למוות אצל פול, הם יראו יד מעל הראש שלו ויחליטו שזה סמל אפגני עתיק. (או "סמל ויקינגי עתיק" על פי יואב קוטנר)

 

אפשר למצוא רמז לכל דבר, ובכל מקום אם אתם רק רוצים למצוא.

וזה בדיוק מה שאני הולך להוכיח בפוסט הזה.

אני הולך להראות לכם איך אפשר למצוא רמז לכל דבר ובכל דבר, אם רק רוצים.

ובשביל זה אשתמש באחד מהאומנים האהובים והמוכרים בימינו...

נא לא לקחת כלום באופן אישי כמובן.


שלום לכם, גבירותיי ורבותיי.

אתם בטח מכירים את יוני בלוך - זמר ישראלי רגיל, וידוע לכולנו.

אך סוד אפל מסתתר מאחוריו, וזה הזמן לחשוף את האמת.

בנות, צר לי לבשר לכן - אבל יוני בלוך...

מת.

כן כן.

 

יוני בלוך מת מהתקף לב קטן כאשר פגש את צביקה פיק בכוכב נולד. הבנות נדלקו עליו, הוא נהפך לפופולארי מאוד, ולכן החליטו הסוכנים שלו באופן חד-משמעי להחליף אותו בכפיל.

בלוך, עצוב ומעורער נפשית בגלל המוות של עצמו, החליט שלמישהו, שיהיה מספיק משועמם כדי לגלות את זה, מגיע לדעת.

הוא החליט להוציא אלבום ולפרסם בו רמזים למותו, וכך עשה גם בשני אלבומיו האחרים.

אנחנו הולכים לחשוף כאן בפניכם, מצדדיכם ומאחוריכם את כל הרמזים למותו של יוני בלוך.

 

רמזים בשירים

 

אולי זה אני -

"התקף לב קטן" - האלבום נפתח בשיר "התקף לב קטן", שזהו כמובן, מה שהרג את אותו יוני בלוך.

"יושב פה ורק מביט באבק מצטבר, תראו איזה יופי, גרגר על גרגר על גרגר" - בלוך מתאר את האבק שמצטבר על גופתו בקבר.

"מכיר אותו" - בשיר מתאר בלוך את כל האנשים שבאו להלוויתו, ומספר על כך שכל בן אדם שהכיר אפילו מעט בא להלוויה ולשבעה.

"לוט" -

 "לא ידעתי מה קורה איתי" -  יוני בלוך לא ידע שהוא מת, וכך גם שאר העולם לא.

 "ושקט מאז, שום דבר לא זז, שום דבר לא מעניין, לפעמים הרוח קצת שוחקת את האבן" - מאז שבלוך מת, גופתו שקטה ולא זזה, ומדי פעם הרוח קצת שוחקת את האבן של המצבה שלו.

"נעים בחוץ" -

"להתרסק אל תוך הקיר" - כל אדם שמתרסק אל תוך הקיר, קרוב לוודאי שימות.

"אולי זה יוני" - למה אומר יוני בלוך "אולי זה יוני"? האם יש אפשרות סבורה שמי ששר לנו הוא לא יוני, אלא כפיל?

"נפוליאון" -

"אקורד מינור בשביל העצב" - העצב הוא כמובן, האבל על מותו של יוני.

"אלוהים נחמדה" - בסוף השיר תוכלו לשמוע מלמולים משונים ולא מובנים. שימו לב, אם תשמעו אותם במהופך - תוכלו לשמוע עוד מלמולים משונים ולא מובנים. אכן ממצא מפתיע, ומפעים כאחת.

 

הרגלים רעים -

"הרגלים רעים" -

"כן, נתחתן ונוליד ילדים בקצב מסחרר" - להתחתן ולהוליד ילדים בקצב מסחרר זה מה שיוני בלוך לא יספיק כבר לעשות, כי הוא מת.

"אחריות" -

"בואי, הכול עליי" - מנקודת מבטו של יוני, מתוך הקבר, כל האנשים נמצאים מעליו ובוכים עליו.

"בדרך לגיהנום" - יש סיכוי שיוני פשע בחייו, ולכן לאחר שהוא מת הוא נמצא בדרך לגיהנום.

"אחרי שאפרת התאבדה" - איזה עוד סיבה יש לאפרת להתאבד, אם לא בגלל הדיכאון הנוראי שתקף אותה אחרי מותו של יוני?

"סיבה לעזוב" - לבלוך לא הייתה שום סיבה לעזוב - הוא מת בגלל התקף לב ובלי סיבה רצונית.

"תני לי חבל" -  מדובר כמובן בחבל תלייה המשמש להריגה עצמית.

"אנבל-לי" -

"והמית את אנבל-לי" - הנה! שמעתם?! הוא אמר המית! חד וחלק! המית זה אומר הביא למותה! זה אומר שיוני מת!

"נוף אחר" - יוני כעת יצטרך להתרגל לנוף אחר, הרי הנוף של הבית שלו והנוף שבקבר שלו שונים.

 

על מי אני עובד? -

"הלב שלי עומד להתפוצץ" - אלו היו מילותיו האחרונות של בלוך לפני שליבו התפוצץ, והוא מת.

"הקנאה" -

"הקנאה כואבת בין רגליי" - הקנאה כואבת, וכך גם מותו של יוני כואב לכל מי שהכיר ואהב אותו.

"כשאת איתי (אני רוצה למות)" - ככל הנראה הרמז הגדול ביותר באלבום הזה. בקליפ של השיר נראית ההלוויה של בלוך, באופן מדוייק. הלוויה. אנשים בוכים עליו כי הוא מת. רואים אותו מת בתוך ארון קבורה. כי הוא מת. הוא שר "כשאת איתי אני רוצה למות". ומי שרוצה למות, רוצה להגיע למצב שבו הוא מת.

 

רמזים על עטיפות האלבומים

מופתעים מהרמזים שהיו בשירים? שימו לב! גם בעטיפות האלבומים, שעטפו את השירים הללו, יש רמזים! כן כן!

 

אולי זה אני -

 

הרמזים:

* מאחורי גבו של יוני, תלוי על הקיר ציור של מן דמות מצויירת עצובה. ממה היא יכולה להיות עצובה, אם לא מאבל על מותו של בלוך?

* ה"אני" בכותרת "אולי זה אני" נראית מלוכלכת ומרוחה, ללא ספק בדם.

* אם תרכזו את עיניכם, תקרבו את האף לתמונה ותסתכלו טוב טוב בצד השמאלי של התמונה, תוכלו להבחין בגודל כמעט בלתי-נראה לעין האנושית, בחלון ולידו כיסא. הרי זה ידוע לכל כי מי שיעמוד על כיסא שמונח ליד חלון - ייפול וימות.

* אם תסתכלו במהופך על המנורה שנמצאת בחלק העליון של התמונה, תוכלו לראות בבירור צורת גולגולת - הלא היא סמל המוות.

* אם תקחו טוש ביתי רגיל, מומלץ בצבע אדום, ותכתבו על חולצתו של יוני "אני מת" - תוכלו לראות בבירור שעל חולצתו של יוני כתוב "אני מת" באדום - שזהו גם צבע הדם.

 

הרגלים רעים -

 

הרמזים:

* יוני הכפיל והאישה שלידו לבושים בבגדי לוויה - יוני לבוש שחור (צבע שמסמל גם לוויה וגם מוות), והאישה שלידו בשמלה מכובדת, פרחים לזכר הנפטר בידה, ופניה מכוסות כאות כבוד.

* מבטו של יוני פונה הצידה, במקום להסתכל ישירות למצלמה. האם זה אומר שהוא מרגיש לא בנוח, או אפילו מסתיר משהו?

* אך בשביל לצפות ברמז הברור מכל על עטיפת דיסק זה, אתם מתבקשים לעקוב אחר ההוראות. קחו מספריים לידכם. הם יוכלו להיות מספרי מבוגרים או מספרי בית פשוטים. הוציאו את הדיסק מעטיפתו, והניחו אותו בצד. כעת, בעזרת המספריים שהתבקשתם להביא קודם, גיזרו את העטיפה לארבעה חלקים שווים. כעת, קפלו את אחד החלקים בצורת ברווז, ושימו אותו יחד עם שלושת החלקים הנותרים בכיסכם. אם אין לכם כיס תוכלו להשתמש בכיס של שכנכם, בני-משפחתכם, או פשוט לשים אותם בתור מגירה. עתה, קחו את הדיסק שהנחתם קודם בצד, ושימו אותו על הרצפה. קיפצו עליו עם רגלכם האחת במשך כ-3 דקות ו25 שניות. לאחר קפיצה ממושכת, לקקו אותו עם לשונכם האחת והניחו אותו על חול. אם אין לכם חול בסביבה תוכלו להשתמש באדמה, או אפילו בחיתול המשומש של בני משפחתכם. לאחר שעשיתם זאת, קחו את הדיסק ושימו אותו בנגן. אך הדיסק אינו כשיר לשימוש כעת - הדיסק מת, ועימו גם יוני בלוך. עכשיו נסו לפחות להחזיר את הדיסק לעטיפתו. אך אבוי - העטיפה גזורה, אין באפשרותכם להחזיר אותו לעטיפתו, וכך גם אין אפשרות להחזיר את יוני בלוך לחיים.

אכן רמז חד, ברור, ומפתיע כאחת.

 

על מי אני עובד? -

הרמזים:

* מבטו של יוני נראה לא מרוכז, ואף קר וחסר-חיים. והרי ידוע שכל אדם חסר חיים - מת.

* את יוני מחבק דוב, ואגדה אורבנית ידועה מספרת כי כשדוב טורף הוא עלול להכאיב ואף להרוג למוות.

* מעל לשפתיו של יוני תוכלו להבחין בדבר יוצא דופן - זוהי לא צלקת, אלא שפם. כן כן, גבירותיי ורבותיי. זה שפם. וכולנו יודעים ששפם בסופו של דבר צריך לגלח בעזרת סכין גילוח, וכשמתגלחים, עלולים להיפצע ומתחיל לרדת דם, וכשיורד יותר מדי דם עלולים להגיע לאובדן דם, מה שכמובן מוביל אותנו באופן ישיר למוות.

 

Abbey Road -

 

הרמז:

על עטיפת אלבום זו תוכלו לראות מעבר חצייה, ועליו מהלכים ארבעה אנשים - ג'ון לנון, רינגו סטאר, פול מקרטני, וג'ורג' האריסון.

ומי חסר שם? בדיוק. יוני בלוך.

רק הוא לא מופיע על עטיפת האלבום. מצמרר.

 

ואלו כל הרמזים.

עכשיו כשהאמת נחשפה, אני יכול סוף סוף ללכת ו... היי! רגע אחד! ליובל המבולבל יש כובע בצבע אדום! זה צבע הדם! בטח גם הוא מת והוחלף בכפיל!

אני הולך לחשוף את האמת פעם נוספת, להתראות לכם!


פיו, זה היה מתיש. מקווה שאהבתם.

מקווה שהבהרתי את הנקודה - רמזים אפשר למצוא לכל דבר, ובכל מקום.

כל מה שצריך זה לחפש טוב.

 

השקעתי פה יחסית, אז אני מקווה שנהניתם מהפוסט...

מאחל לכם יום עצמאות שמח!

 

איתי.

 

עריכה:

הפוסט בעמוד הראשי! תודה רבה למי שהמליץ!

 

נכתב על ידי , 28/4/2009 20:11  
124 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של shaked=] ב-9/12/2010 01:15
 



Remember


לעזאזל, כתבתי פה פוסט שלם והכול נמחק. עכשיו צריך לכתוב מחדש.


טוב, אני יכולתי לכתוב כאן פוסט שלם, אבל אני לא אעשה את זה.

כי לא משנה בכמה דפים אני אחפור, אני אף פעם לא אצליח לדעת מה קרה שם.

לדעת מה עבר עליהם.

אבל באמת, כל מה שיש לי להגיד זה ש אני מצדיע לאותם אנשים ששרדו את התקופה הנוראית הזאת, ועד היום חיים את החיים שלהם עם זכרונות משם.

ואני מצדיע לאותם 6 מיליון אנשים, שנרצחו באכזריות על ידי אותם אנשים נוראיים וחסרי רגשות.

יהי זכרם ברוך.


ובנושא אחר.

 

אני אוהב לקרוא ספרים.

אמנם אתם לא תמצאו אותי יושב בחדר וקורא במהלך היום, אבל אני לא יכול לישון מבלי לקרוא כמה פרקים מספר לפני השינה.

אחרי שסיימתי לקרוא איזה ספר, ביקשתי מאמא שלי המלצה על ספר טוב לקרוא.

היא נתנה לי את "בלי לומר שלום" של לינווד ברקלי.

במשך כשבוע הוא נשאר על השולחן שלי, מטעמי עצלנות כנראה.

 

לילה אחד לא הצלחתי להירדם, בלי סיבה מיוחדת, סתם, התהפכתי מצד לצד כל הזמן.

ובאיזשהו שלב, בערך ב12 בלילה, המבט שלי נתקל בספר הזה.

"טוב נו," חשבתי, "אולי זה יעזור לי להירדם".

אז התחלתי לקרוא.

ולקרוא.

ולקרוא.

ולקרוא.

הייתי מרותק.

שכחתי מי אני, שכחתי איפה אני גר.

הייתי בטוח שאני נמצא שם, עם הדמויות, שעובר עליי כל מה שעובר עליהן.

לא הצלחתי להפסיק לקרוא לרגע.

 

באיזשהו שלב, ראיתי שכבר 4 לפנות בוקר. הייתי צריך לקום לבית הספר ביום למחורת, אז שמתי סימנייה בספר וחזרתי לישון.

לא הצלחתי להירדם. הייתי במתח מטורף לדעת מה קרה אחרי זה. התהפכתי כל הזמן מצד לצד, חושב לעצמי מה קרה שם.

אחרי כ20 דקות כאלה הבנתי שזה חסר סיכוי, ולקחתי את הספר והמשכתי לקרוא.

ובסופו של דבר, ב6 וחצי בבוקר סיימתי לקרוא את הספר.

 

מה שקראתי פה היה יותר מסתם ספר.

זו הייתה חוויה.

הדמויות תוארו בצורה כל כך מדהימה. ואני דווקא לא מדבר על המראה החיצוני.

הצלחתי לדמיין את הקו הכללי של כל דמות. אחד גבוה, אחד נמוך, אחת זקנה, אחת ילדה קטנה.

אבל מבחינת האופי, פשוט הרגשתי שאני מכיר כל אחד ואחד מהאנשים שם לעומק.

הרגשתי מה שהם הרגישו.

כשהם בכו אני בכיתי איתם, וכשהם אמרו משהו מצחיק העליתי חיוך איתם, וכשהדברים הסתבכו אני נלחצתי איתם, וכשדברים מפתיעים התגלו הפה שלי נפער יחד עם שלהם.

דבר כזה אף פעם לא קרה לי עם שום ספר לפני זה.

 

כל אחד יכול לכתוב ספר.

כמעט כל אחד יכול לחשוב על איזה סיפור טוב.

 

אבל בשביל לכתוב את זה כמו שהוא כתב,

בשביל זה צריך הרבה יותר מסתם כישרון.

 

וכל מה שאני רוצה זה להודות לאותו לינווד ברקלי על שנתן לי לחוות את החוויה המדהימה הזאת שנקראת "בלי לומר שלום".

אני גם מאוד אוהב לכתוב, ואם אי פעם אני אכתוב איזה ספר, כשישאלו אותי מי עורר בי את ההשראה - השם שלו יעלה בלי ספק בכלל.

הדבר הבא שאני הולך לעשות זה לקנות עוד ספר שלו, בציפייה לעוד חוויה.

 

 

אימייל בנוסח הזה (רק באנגלית, ועם כמה דברים שפונים אליו אישית ובגוף ראשון) שלחתי ללינווד ברקלי בכבודו ובעצמו.

קיוויתי שאכן הוא יענה לי ולא מישהו שעונה בשמו (אמרתי על זה משהו בתחילת ההודעה).

חשבתי שבטח תוך חודש, חודשיים אני אקבל תשובה.

אבל לא.

חצי שעה עברה, וקיבלתי הודעה חדשה.

:Dear Itai
It's really me, not someone who checks my mail for me. Thank you for your very kind letter. You have, without a doubt, made my evening. Thank

.you for taking the time to tell me how much you enjoyed No Time for Goodbye
.And your English is very good
 
Cheers
Linwood

 

תודה גם לך, לינווד. כי גם אתה באותה מידה עשית לי את הערב.

לדעת שאותו בן אדם שכתב את הספר המדהים הזה ישב וכתב לי חזרה, זה גרם לי להרגיש נורא טוב.

זה שעשיתי לו את הערב עם זה שספר שהוא כתב גרם לילד בן 14 חוויה כזאת,

גרם לי להרגיש מאוד טוב בעצמי.

 

וזהו, זו כל החוויה שלי.

"בלי לומר שלום" של לינווד ברקלי.

מומלץ, מומלץ, מומלץ.

 

ואם למישהו מתחשק להמליץ על הפוסט...


וואו, מזמן לא כתבתי ברצינות קצת.

אני צריך לעשות את זה לעתים קרובות.

 

שבוע טוב.

 

איתי.

נכתב על ידי , 21/4/2009 13:53  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דניאלה ב-30/4/2009 14:55
 



לדף הבא
דפים:  

136,762
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , החנונים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגבוה עם התלתלים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגבוה עם התלתלים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)