wellcome to the pace of mylife

אז השעה קצת מצאוחרת, אחרי הצגה ומקרה קטן שנתן לי מקום לחשוב קצת.

אני מוקפת בהמון סוגים של אנשים- אלה שאני מוקפת ביניהם רוב שעות היום הם סוג אחד.

הסוג האחר שעכשיו אני לומדת להעריך -הוא זן נדיר.

בזמן האחרון החלטתי לעשות שינוי, לנסות ולמצוא מקום אחר...אולי במקום אחר אני יותר מתאימה יהיה לי יותר נוח? לא שלא היה טוב בקודם אבל משנה מקום משנה מזל חשבתי לעצמי.

כבר אולי חודשיים- אני עדיין מחפשת .

חיפשו זה טוב,הדברים האלה בונים אותי.

אבל איך שאומרים- רק כשהדברים לא לידך אתה לומד להעריך אותם, אז באמת...

להשוות את איכת האנשים שם לאומת כאן מה שקרוב? אני לא חושבת שיש לשקול לעשות זאת כי רק מהיתבוננות [שגיאה אני יודעת ] שלי אני לומדת דברים על החברה הנורא ספציפית וחסרת אופקים.

הם מחייכות ומאחור שולפות סכין- דוקרות בגב במקומות הכואבים ביותר,שוב הקורבן מסתובב ועולה שוב החיוך הזה- החיוך שאסתר כול כך אהבה [עבר].

למדתי דברים על אנשים, אני יודעת עכשיו דברים רק מהתבוננות על ההרגלים יומיומייים שלהם- לרכל, להחמיא כול הזמן, לדבר על בגדים, איך ההיא שמנה, התספורת המזעזעת של הפריקית מעיצוב ובלה בלה בלה.

כן כעיקרון כשחושבים על זה גם אני מדברת המון על בדגים ההיא שמנה ההיא רזתה מחלקת מחמאות מדברת על בגדים- אבל אחרת [אני חושבת ].

לקחתי נשימה אספתי לי את כול החויות בזמן האחרון איתן ההחרונה שבהן הייתה סינון אלגנט של אחת .

מדברים כאלה אני בד"כ לא מתרגשת אבל זה פתח לי את העיניים ווהניע אותי לכתוב את זה פה...לסדר לעצמי קצת את הראש.

למדתי להעירך את מה שלא קרוב.

הפסקה אחת, וגם זה עם ילדה שמזילה דמעות - ושוב אסתר נכנסת לתפקיד הליצן, למרות שזה נשמע פטתי ממש הצלחתי להצחיק [תקנו אותי אם אני טועה- ואני לאא .] היא העלתה חיוך על הפנים לכמה שניות שגם זה משהו.

ההפסקה הזאת של 10 דקות גרמה לי אושר לכול שאר היום, כשאני מצחיקה אחת זה מצחיק אותי פי 4.תמיד כיף לי איתם ובכול פעם שנאי חוזרת אליהם אני מגלה כמה אין מקום אחר בשבילי, שאין כאילו הם הכי תפורים עלי בעולם.

אז תמיד אפשר לחזור, ולא שניתקתי לגמרי את הקשר אני פשוט מנסה עוד אופציות זה הכול , לא אומר שהחלפתי חברים או שהם לא מספיק טובים בשבילי- זכותי לחקור.

הגמד והענק איבד פרופורציות תחרות של מי מביא יותר ומשקיע יותר לאומת האחר.

מחר זה נגמר היה ממש נחמד אבל דרש השקעת יתר- חופשה מזה.

המשחק גרם יותר למתחרות מאשר גיבוש הכיתה.

מחר 8 חודשים.

מדהים כמה שהזמן עובר מהר- ולאסתר עדיים אין ראשיון .

אני מקווה לעוד הרבה חודשים כאלה, הקשר רק משתפר ואגב תמיד יש מה לשפר...[=

אוהבת [אבל את הכפכף קצת יותר].

אז המ נשיא כושי יש בארה"ב.

אובמה חוסיין...

הולכות להיות 4 שנים מאודדד מעניינות ....

מה זה שווה שיש לך הכול - כול מה שאי פעם חלמת לקבל ולרכוש- אבל אין עם מי לחלוק.

מה זה שווה שעולות על שפתייך כ"כ הרבה דעות מחשבות - אבל אין מי שיקשיב.

מה זה שווה שאוזנייך מתות לשמוע- אבל אין מי שישחיל מילה וישבור את הדממה.

מה זה משנה שאתה מתפרק,שבור לחלוטין?

הרי במילא אף אחד לא יאסוף את הרסיסים.

אז מה זה שווה להראות ולהיראות, להשמיע ולהקשיב בזמן שאין איש בקרבתך?...

מה זה שווה?...

היומולדת הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי!

תודה לכולך מי שהגיע ופינה זמן כדי לבוא [=

אוהבת.

כן, אני חושבת שכן .

אז עוד 10 דקות אני בת 17.

הגיל נפתח תחושה משונה-מתרגשת מפחדת מזיעה מרוב לחץ והיתרגשות.

מחר מתכונת, 45% מהחומר אני לא יודעת ,שזה אומר ש55% [קצת יותר מחצי] אני לא יודעת ...שזה אומר לא יותר מ55 במתכונת + בונוס של 10 נקודות [הגשת מבחנים].

אז מה הציונים שתקבל אסתר במתכונת?

תשובה: 65 גג.

אני מאוכזבת מעצמי,מכול הבחינות.

אין משהו שאני מרוצה ממנו חוץ מהזוגיות שלי והציון בהיסטוריה [97].

הכול קורס.

אני לא מספיק טובה בכלום,בשביל אף אחד.

לא מתחילה לפרט אין לי כוח .

אז מה אני יכולה לאחל לעצמי?...

שימשיך לצעוד לצידי האדם שאני הכי אוהבת .

שההורים ירפו קצת.

שהלימודים יעלו.

שהמצב רוח יעלה.

שהחיוך שלי יהיה תמידי.

שהמלחמה הזאת תגמר כבר.

שמיצי תפסיק לחשוב שאני שטיח.

שנתנאל יפסיק לקרוא לי חמוס.

שאני אסיים כבר עם התאוריה המזדיינת הזאת .

שאנשים יפסיקו לרצות ולבקש.

שאני אפסיק לצפות לתודה.

שיחזירו לי את עטי העיפרון שלי . [חלי וליאור אממ אממ ].

שהחדר יסדר את עצמו.

שיהיה יל כיף ושמח לשם שינוי .

שיגידו לי מזל טוב- או שגם זה קשה לבצע.

שיעריכו אותי כמו שאני.

שאני יוריד 4-5 קילו.

שאני לא יחליט להתאבד מרוב ייאוש.

שהמחצית הזאת תעבור מהר.

שקלר תחזור כבר הביתה.

שהמשכורת הבאה תיהיה יותר מ 350.

שבצו ראשון יהיה רושם טוב.

שאני יחזור להיות מה שהייתי.

שאני סוף סוף יקבל את עצמי.

שנאי יעריך את מה שיש ולא אחפש אחר מה שאין.

לאהוב את הפגמים שלי ולטפח אותם.

שתפסיקו לקרוא.

שהכול יעבור כאילו לא היה.

שהבגרות בתאטרון תפיל אנשים מהכיסאות מרוב צחוק.

שהפצמר"ים לא יגיעו גם לפה.

שמידה 38 תרד לא 36.

שקלר תפסיק לקחת את החזיות שלי לצבא.

שמיצי תחייה לנצח!.

שהחיים שלי יהיה מאושרים.

שהגיל הזה יפתח לי דף חדש- התחלה חדשה.

שיהיה לי מהגיל הזה כמה שיותר חוויות טובות .

יושבת ומחכה, אין כלום.

אפילו חברת ילדות לא זוכרת-ובשביל מה  ההודעה? צפוי ...יא צריכה עצה\ טובה ממני.

יודע מה אלוהים?!?!?!?

נמעס לי.

קח אותי מפה עכשיו!

ביום שבראת גם לקחת- יחסוך כסף של 2 אירועים בשנה ...לוויה ויומולדת באותו יום..

אחלה של דבר.

רק שמור עליהם.זה כול מה שאני מבקשת.

אז מזל טוב לי?...

רק אתמול חשבתי לכתוב על התקופה הזוועתית שעוברת עלי.

ההתרחקות.

הלימודים.

המצב מסביב.

העבודה.

הכול סוגר עלי מלמעלה.

עברו 24 שעות מאז- ואני מאושרת.

רוב המטלות מאחורי, אני אוכלת גומי ,המורה סוף סוף מקשיב לי ואני מתחילה בסוף סוף להבין את החומר.

לא היה מצחיק היום בבצפר שאני שמחה,פשוט ירד ממנו רוב הלחץ.

"הי את זאת שכול הזמן בוכה".

מישהו היום נתן  את ההערה המטומטמת הזאת איזה מטומטם אחד בלי הרבה דברים לעשות .

אמרתי לו שאני לא כזאת אבל אני בעצם כן- בזמן האחרון אני בוכה ומייללת בלי לעשות עם זה כלום.

החלטתי שאני יעשה את הדברים בקצב שלי,לפי הראש שלי.

אני כול הזמן מסתכלת על אחרים,מה הם  כבר הספיקו איך ההיא רזתה ,באיזה שיעור נהיגה ההיא נמצאת וכו'.

אסתר יש רק אחת, כול אחד עסוק במידה אחרת ואני עסוקה ++.

כדי לעשות מה שצריך בקצב של השאר אני צריכה לעשות דברים בחיפןף.לא מקובל עלי.

בקצב שלי בזמן שלי- ואם אני שוגה אז טעויות שלי ומטעויות כמובן שלומדים.

הלימודים שלךי בירידה ועליה.

מקצועות מסויימים חייבים שיפור ואחרים בשמיים [היסטוריה]. אופוריה מטורפת שרק אתמול התנפצה לי.

בכיתי בבצפר, בבית ,לאמא, לקלר ולך.

זה משחרר אותי.

אתךמול הוא "קפץ" לביקור.כול הכאב ראש הדאגות הבכי העינייים האדומות הכול נעלם כשהוא רק נכנס בדלת.

הוא מכניס אותי לבועה של אושר.על כול שניה אני מודה לו ואין לו מושג אפילו כמה.

שמתי לב שבשבוע האחרון פשוט לא צחקתי הרבה,משימהל שבוע הבא לצחוק כמה שיותר.

וזהו .

יש לי לילמוד תנ"ך, חשבון,טרגדיה וסגנונות .

יהיה טוב.תמיד טוב.

נמעס לי מהמשפט  הזה מחזיר אות ילעבר, אין עבר יש רק הווה ועתיד.

העתיד הזה מחכה לי ממש מעבר לפינה- ההתקדמות שלי מטורפת,אני לומדת לחיות ,להתקדם בלי טלות-להפך אני רוצה אנשים שיהיו תלויים בי.עוד מטרה להגשמה בעתיד.

אני והיא נורא התקרבנו- מדהים אותי איך שכול השנים פיספנו אחת את השניה... והמכונית רק מוסיפה לכיף.לא תמיד היא מקשיבה,רק מתי שנוח לה . זה לא נעים במיוחד אבל בסדר זה חולק מעיסקת החבילה.

הסופ"ש הגיעה.

לא יוצאת איתכם-ואני ? לא מזיז לי כמו פעם.מציק,אבל הרבה הרבה פחות .

תצאו ,תהנו תבלו- ואני אצא , אהנה,ויבלה.בלעדיכם.

סילבסטר? ישנתי.

חלק למדו.

חלק ישתכרו.

חלק התנשקו.

ואני? ישנתי.

יום למחרת היה פשוט מוזר מבכי מטורף לצחוק מתגלגל- וציפייה סוף סוף הוגשמה.אני אוהבת אותו .

נגמר.

חיים יפים לכם.

סופ"ש מלא תנ"ך,צחוקים ולמי שצריך אז אלכוהול.

אוהבת!

ואת הכפכף יותר.

FRIENDS ARE JUST LIKE SEASONS.

.ממשיכים.