| |
מחשבות פוליטיותמבט לחברה הישראלית, ביקורת תקשורת, ועוד כמה דברים |
 כינוי:
בן: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
מחיר התחמנות והפרשנות
בתחילת פברואר הבעתי כאן מחאה על איתרוגו של אהוד ברק בתקשורת לאחר ההחלטה לא לפרוש מהממשלה בעקבות פרסום דו"ח וינוגרד, בשל החשש מביבי ודיבורים יפים על תהליך השלום. בפוסט נכתב ש"מדובר בהתעלמות מהאתיקה העומדת בבסיס המשחק הדמוקרטי כולו, התורמת להמשך הידרדרותה של הפוליטיקה הישראלית, הרבה מעבר לשאלות הנקודתיות שעל הפרק".
והנה בימים האחרונים, עם הבאזז הקטן שנוצר סביב ברק והעבודה (בעקבות ראיון מוצלח אצל אילנה דיין והפריימריס), החלו להישמע קולות הפרשנים הטוענים בצער די מופגן כי העובדה שברק אינו אלטרנטיבה שלטונית אמיתית נובעת בין השאר מכך שלא פרש לאחר וינוגרד. הבוקר הצטרף לדברים גם פואד בן אליעזר.
מה שמאכזב בסיפור הזה הוא שאמנם השעון המקולקל מראה את השעה הנכונה באחת משתי הפעמים ביממה, אך כמובן ששניה לאחר מכן הוא שוב שוגה. נכון בהחלט שברק היה צריך לפרוש, אך שגיאה לחפש שוב את הסיבה בטיעונים תועלתניים צרים ולא באתיקה הבסיסית הראויה. כשיתחילו להישמע הטיעונים בעד נורמות תקינות, איכות קבלת ההחלטות תשתפר ממילא, פשוט משום שיותר אנשים יהיו מסוגלים להזדהות איתן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
