מחשבות פוליטיות

במרץ שנה שעברה הוציא מכון המחקר והסקרים גאלופ ספר בשם "מי מדבר בשם האיסלאם?". הספר מרכז את תוצאותיו של מחקר עמדות שהוא כנראה הגדול ביותר שנעשה אי פעם בעולם המוסלמי, ומייצג לדברי עורכיו את עמדותיהם של יותר מ-90% מהמוסלמים בעולם. הסוקרים ביצעו עשרות אלפי ראיונות, ב-35 מדינות שבהן האיסלאם שולט או דומיננטי מאוד, והעלו שורת ממצאים שמפריכים לא מעט מהדעות הקדומות הנפוצות במערב ביחס למוסלמים.

סיכום קצר של ממצאי הספר, כולל התייחסות המבהירה כמה מדויק ברק אובמה בניתוחיו המדיניים, וכמה נכון היה הנאום בקהיר (תרגום חופשי שלי):

"המוסלמים ברחבי העולם סבורים שאם יש דבר אחד שהמערב יכול לעשות כדי לשפר את יחסיו עם העולם המוסלמי, זה למתן את דעותיהם השליליות על המוסלמים, ולהביע יותר כבוד לדת האיסלם".

איך ימותנו הדעות? התשובות שנתנו הנסקרים לגאלופ עשויות לסייע בכך מאוד. התשובות הללו הן גם בבחינת עדות מאלפת למרחק שבין המציאות שמוכרת לנו התקשורת הפופולרית לבין מציאות הממשית.

הנה כמה עמדות הזוכות להסכמה רחבה בקרב המוסלמים בעולם:

מי מדבר בשם המערב?

המוסלמים לא רואים את המערב כיחידה מונוליטית אחת. היחס לארצות שונות נובע מהפוליטיקה השונה שכל אחת מהן מנהלת, ולא מהתרבות או הדת שלהן.

דחייה של קיצוניות

המוסלמים שנסקרו שוללים מתקפות טרור נגד אזרחים כלא מוסריות, באותו שיעור שאמריקאים שוללים התקפות כאלה.

דת וטרור

אלה שמצדיקים טרור מהווים מיעוט, ואינם דתיים יותר משאר הנסקרים.

הערצה למערב

מה שהמוסלמים ברחבי העולם הכי מעריכים במערב זה היכולת הטכנולוגית והדמוקרטיה. אלה בדיוק אותם שני הדברים שמציינים האמריקאים בתשובה לאותה שאלה.

ביקורת על המערב

מה שהמוסלמים בעולם הכי פחות מעריכים במערב, זה מה שנתפס בעיניהם כניוון מוסרי והתמוטטות ערכים מסורתיים. גם כאן, האמריקאים נותנים בדיוק את אותה תשובה.

זכויות נשים

נשים מוסלמיות רוצות שוויון זכויות, אך גם לשמור על הדת.

מנהיגים דתיים והחוקה

מרבית הנסקרים אינם מעוניינים שיהיה לאנשי הדת תפקיד בניסוח חוקת המדינה, אך הם תומכים בהתייחסות לחוקי הדת כאחד ממקורות הסמכות לחוקה האזרחית.

(נתונים נוספים אפשר לקבל בקבצי הפי.די.אף בעמוד הבא)

על המצע הזה, דבריו הנוקבים של ד"ר צבי בראל היום ב"הארץ", עשויים לעורר יותר קשב ופחות אנטגוניזם אצל הקורא הישראלי והמערבי הממוצע, שהתרגל בשנים האחרונות לשנוא את האיסלאם ולזלזל בו עוד יותר מבעבר:

"אובמה הוא פילוסוף מדיני, ששואף לנסח חוקה מדינית חדשה שתבטל את הפרדיגמה הנושנה. זו אשר שירטטה את קווי ההפרדה בין האיסלאם למערב; שבנתה את מקדשיה של המזרחנות, שבהם נחקר המזרח התיכון כמכלאה של ילידים; שייחסה את התבונה למערב ואת הפיגור ל"איסלאם"; שהציבה מול מערב של עידון דיפלומטי ולחיצת יד הוגנת - איסלאם של נוכלות וחרב... הבחנות אלה לא היו ברורות מאליהן לנשיאיה האחרונים של ארה"ב ולציבור האמריקאי, שחי עדיין בצל הטראומה של 11 בספטמבר. הפרדיגמה הישנה שירתה היטב את כל הצדדים במזרח התיכון ובאמריקה שלפני אובמה...

"המערב" הנאור והטוב צירף אליו את סעודיה, מצרים, קטר וכוויית ה"מתונות" יחד עם ישראל, ובה בעת דחה את סוריה ואיראן ה"קיצוניות"*. "האיסלאם" נפרס לפרוסות על פי תפריט מערבי. מדד הערכים נקבע בוואשינגטון והילידים הוכרחו לעבור מבחני כניסה. חוץ מאלה שהיתה להם פרוטקציה, או נפט, או מעגן אסטרטגי, או כסף לרכישת נשק אמריקאי. "האיסלאם" הגיב בשיעורי שנאה ובחומרי חבלה והפרדיגמה נותרה בלא פגע, כשהיא מזינה עצמה בתחרות הקטלנית הזאת...".

* אזרחי איראן, אגב, הם המוסלמים שמייחסים הכי פחות חשיבות לאיסלאם בחיי היום יום, להוציא המוסלמים בארה"ב ובריטניה. גם על המוסלמים בבריטניה, שמוצגים בשנים האחרונות כאיום גדול, שווה לומר מילה: הם מסתמנים כמתונים ביותר, אם לא חילוניים ברובם. בעוד שאצל האיראנים רואים 74% מהציבור את חשיבות האיסלאם בחיי היומיום, ואצל האמריקאים 68%, בקרב המוסלמים בבריטניה רואים רק 28% קשר בין הדת לחיי היומיום. במצרים ובאינדונזיה, לשם השוואה, המספרים הם 98% ו-99%, בהתאמה.

תוכנית אולפן הנושאת גם היא את שם המחקר, Who Speaks For Islam?