מחשבות פוליטיות

המצגת של מרכז אדוה פורטת את הכשלים בתקציב ונותנת תמונת מאקרו על המדיניות הכלכלית בישראל. לא מדובר רק בשאלה אם יש או אין כסף, אלא מה עושים עם מה שיש. סדרי העדיפויות בתקציב, כפי שהם מפורטים במצגת, מלמדים על פעילות שמאחוריה אידיאולוגיה, או לחילופין אינטרסים שלטוניים לשמור את בעלי האמצעים מרוצים. לכל השאר זורקים פירורים שבכל קנה מידה שהוא אינם מספיקים, אולי כדי לשחרר מעט את הקיטור, שלא יתפרץ חלילה בצורה מתואמת.

הדבר שהכי חסר לי בחודש וחצי האחרון, שבו אני קצת מעורב בעניין הביקורת על התקציב, הוא שיח רציני על הדרכים להגדלתו, בעיקר באמצעות חינוך איכותי לכל, השכלת מבוגרים והכשרה מקצועית. במידה רבה זה מאוד מוזר שאנשי האוצר, הרואים עצמם כאמונים על ניהול כלכלי יעיל לכאורה, לא מציעים כמעט אף פעם פעולות שיגדילו את ההכנסה הלאומית ויצמצמו פערים. איכשהו הצורך הבוער בהכנסת יותר אנשים למעגל העבודה (תוכנית ויסקונסין איננה דוגמא לפעילות כזאת - היא שולחת אנשים לעבודות דחק ונראה שעיקר מטרתה לסייע למדינה בחיסכון על תשלומי הבטחת הכנסה) ובהעלאת פיריון העבודה כמעט ולא בא לידי ביטוי. המצגת של אדוה נוגעת גם בכך, אם כי בתמצות.

הפלאיירים המובאים למטה שייכים לשתי קבוצות בעלות שמות ומטרות דומים למדי. חברה אחרת אפשרית היא תנועה שבה קרוב ל-50 עמותות, ששואפת ליצור לאורך זמן נראות ולהבליט את הקונצנזוס הרחב יחסית באשר לצורך במדיניות כלכלית אחרת. קמפיין התקציב, שבמסגרתו נערך האירוע בירושלים, הוא רק פעילות אחת ונקודתית בדרך ארוכה שהחלה לפני כשנה:

אפשר אחרת היא התארגנות פוליטית של השמאל, וביום חמישי הבא תקיים אירוע מחאה בתל אביב:

יש אגב עוד פורמים שפועלים נגד התקציב או חלקים ממנו. ישנו הפורום לביטול חוק ההסדרים, שעשה עבודת ניתוח רצינית לחוק (כל החדשות ומקורות המידע על החוק, אתר שהקים לאחרונה חנן כהן), וישנו מטה מאבק חדש נגד הפרטת הקרקעות.