מחשבות פוליטיות

מייל ששלחתי אמש לרשימת התפוצה של שקוף.

שלום,

ההיריון של המייל הזה ארך חודשים ארוכים ולווה בהתלבטויות רבות, אך נראה שהגיעה העת.

לפני העניין עצמו אני מבקש לכתוב כמה מילים על שני אנשים יקרים שהכרתי בזכות מעורבותם בשקוף, והלכו מאיתנו לאחרונה.

בסוף חודש אפריל נפטר יואב רובין, שהיה חבר קהילת בית ישראל בירושלים. יואב היה תלמיד חכם ואיש חינוך, פעיל חברתי, מעורכי כתב העת "חברה", ובין שלל פעילויותיו סייע גם בשקוף כחבר בוועד המנהל. את העשייה והלימוד הרבים שלו הספיק יואב לדחוס ב-30 שנות חיים עשירות. הפגישה הראשונה איתו היא שהובילה לבקשה שיצטרף לוועד, משום שהיה ברור מיד שמדובר באיש מיוחד עד מאוד, מלא חוכמה, ידע, בגרות ואיזון. מישהו לרוץ איתו. כאשר יואב כתב דבר מה, אם כמאמר ואם כתגובה לטקסט של מישהו אחר, התבלטה הכתיבה שלו בדיוק ובהקפדה נדירים, ששיוו לטענותיו תוקף מיוחד. למרבה הצער לא ניתנה הזדמנות להעמיק עוד יותר את ההיכרות, אך גם כך הרושם החזק שהוא הותיר לא יישכח.

אתמול, יום שישי, הלך לעולמו דניאל בלוך. דני עבד במשך עשרות שנים בעיתון דבר, ככתב, פובליציסט ולבסוף גם כעורך העיתון. במקביל הגיש תוכניות רדיו ברשת ב' וברשת א', ובשנים האחרונות פירסם רשימות בבלוג אישי וכתב טור קבוע באתר עבודה שחורה. הוא היה מהראשונים שנתנו תמיכה וסיוע לשקוף, בנוכחות בפגישות, בכתיבה ותרגום, בבירורים, ובהקדשת אחת מתוכניותיו ברדיו לפרויקט. דני היה איש נעים ומאוד צנוע, שרוחב אופקיו, תאריו וניסיונו לא מנעו ממנו להתעניין באמת במה שיש לבני שיחו להשמיע. ההיכרות איתו היתה זכות גדולה. (מילות פרידה של חיים שיבי)

יהי זכרם איתנו לתמיד.

-

ההתלבטויות בנוגע לעדכון הזה הן למעשה ההתלבטויות באשר לשקוף. היה ברור שאין טעם לכתוב כל עוד לא קורה דבר ממשי במציאות, או שלחילופין מתקבלת החלטה לסגור את הפרוייקט. לפני כחודש, אחרי סיבוב נוסף של מאמצים שנמשך כחודשיים, החלטתי לעצור לעת עתה את כל פעולותי בכיוון, משום שלא התקיימו התנאים שבהם הן יהיו בעלות תוחלת.

מכאן פתוחות שתי אפשרויות עיקריות. האחת היא להמתין לדוח הסיכום ל-2008 שמכין בימים אלה רו"ח משה ברקוביץ' - שעזר לנו בטובו בהתנדבות לאורך כל הדרך - ולסגור בצורה מסודרת את העמותה. במקרה כזה יירד בקרוב אתר שקוף מהרשת.

אפשרות שנייה והרבה יותר טובה היא שמי מהמכותבים כאן ייקח או ייקחו על עצמם לקדם את הנושא. קובץ "תמצית תוכנית העבודה" (ההפניה כאן בבלוג היא לחלק הראשון של התוכנית המלאה להקמת שקוף, שבו נמצא גם פרק תוכנית העבודה) המצורף לכאן מעיד שזה לא בשמיים, ושחוסר ההצלחה מעידה רק על יכולותיי האדמיניסטרטיביות הקלושות בתקופה הזאת, ולא על הישימות של הקמת האתר, ואפילו אם גרסה מצומצמת יחסית וממוקדת שלו. מה שנדרש בשלב הראשון זה גיוס כמאה אלף שקלים שיאפשרו לשלם שכר למנהלת (שחייבת להיות מקצוענית מנוסה מתחום המגזר השלישי) לחצי שנה לפחות, שתבנה ביישוב דעת ובמקצועיות את התשתית ההכרחית (בקשות לקרנות, בניית מליאה, תכנון קמפיין מסודר, פגישות עם תורמים פוטנציאליים, איתור קבוצות שיתמכו כגוף אחד, הכנת תשתית להסתייעות במתנדבים, וכו').

פעולה נוספת יכולה להיות איתור דמות מובילה ומקושרת שתתפקד כיו"ר ותסייע לקדם את הפרוייקט (מיכאל מלכיאור נשמע כמו איש נכון, אם פניה היתה מעלה שיש לו עניין בכך).יש לציין כי גם מחוץ לישראל ישנן קרנות התומכות בדיוק ביוזמות כאלה, ועבודה מסודרת עשויה לסייע בהשגת תמיכתן. אחת הדרכים להשגת הסכום הראשוני להעסקת המנהלת, עשויה להיות אולי באמצעות השיטה של יוזמת "גם אני מיקי" - איסוף מספר גדול של אנשים שמזדהים עם הרעיון, אך תומכים כספית בפועל רק כאשר ברור שהתגבשה מאסה משמעותית מספיק כדי לתת את הדחיפה הדרושה. (בעניינים האדמיניסטרטיביים הצטבר הרבה מאוד מידע רלוונטי, ואשמח להעבירו במלואו במידת הצורך, כמו גם להשתתף בכל היבט אחר ככל שהדבר יתאפשר).

השלב העוקב לעבודת המנהלת הוא מינוי שני עורכים ראשונים שיתחילו להפיח רוח באתר, להביא אליו קוראים, ובכך להרחיב את מעגל המצטרפים ואת היכולת לגייס משאבים. פירוט נוסף בקובץ "תמצית תוכנית העבודה".

מסמכים ותיעוד

לפני כחודשיים עלתה המחשבה שבין אם ייסגר הפרוייקט ובין אם לאו, כדאי לתעד אותו במסמך ארוך ומלא. התוצאה היא המסמך "תוכנית להקמת אתר חדשות" המצורף גם הוא למייל (כאן בבלוג הוא מופיע מחולק לארבעה פוסטים עוקבים). יש להתייחס אל המסמך כאל טיוטא או הצעה בלבד, משום שהוכנסו בו אלמנטים שכמעט שלא הוזכרו בעבר (דגש משמעותי על תחום יחסי החוץ, למשל, על רקע ההקצנה מאז תחילת השנה), משום שחסר בו המיקוד השונה הנדרש לנמענים שונים - קרנות, תורמים פרטיים, הציבור - ומשום שהוא כרגע הרבה יותר מדי ארוך.

אם יש בכך תועלת, ניתן להעלות את המסמך לבמה פתוחה ברשת ולקיים עבודה משותפת על עיצובו הסופי. אולי אפילו באתר שקוף...

יש בתיעוד הזה גם כמה וכמה רעיונות חדשים שהתגבשו בחודשים האחרונים, אך אולי חשוב מכל – יש בו פירוט של רציונל ותוכניות התוכן ברזולוציה שלא ניתנה עד כה. מי שמעוניין בקריאה קצרה ויותר ממוקדת על הצעות התוכן והגישה, יוכל לקבלה בקובץ "עקרונות ומרכיבים בעבודת התוכן". הצעות התוכן הן הגורם המרכזי לכך שלקח כל כך הרבה זמן להחליט על עצירת המאמצים, משום שלפחות בי הן מפיחות הרבה השראה ותקווה.

מסמך קצר נוסף נוגע להתלבטויות באשר לאופיו של שקוף (ויתרתי על העלאתו לבלוג). האתר (אם היה מוקם) היה יכול להיות כל הדברים המובאים בקובץ, אך השאלה היא על מה שמים את הדגש. אחת האפשרויות האטרקטיביות עשויה להיות התייחסות אל האתר קודם כל כאל מקום שבו "מדברים בשקט", כשיקוף למתודולוגיית שיח אחרת המנוגדת לשיח הצעקות וההתלהמות המקובל, שכמעט שאינו מאפשר דיון מקדם והקשבה אמיתית.

במסגרת כזאת אפשר לשקול צוות עורכים משותף - ערבי/ה, דתי/ה, ימני/ת חילוני/ת, ושמאלני/ת יהודי/ה - הפועל ע"פ מספר עקרונות בסיסיים המבטיחים שהשיח יהיה פתוח ופורה, ומתוך מחויבות בלתי מתפשרת לערכי הדמוקרטיה.

ההיבט הכספי

בדוח ל-2008 יימצא הפירוט המלא של הוצאות והכנסות העמותה והוא יישלח כאן. התמונה הכללית היא של הכנסות בסך כולל של כ-40 אלף שקלים, מהם כ-33 שהתקבלו כתרומות מהציבור, כ-5,000 מקורס העיתונות שקיימנו בסוף 2008 ותחילת 2009, וכ-2,000 מהקרנה משותפת עם מיקי רוזנטל של שיטת השקשוקה, שארגנו פעילים נמרצים בחיפה.

בסעיף ההוצאות יש כ-26 אלף שקלים שהיוו את עלות השכר ששולם בעמותה, מסוף יוני 2008 ועד סוף נובמבר, למפיקה, לעורך ומנהל (אני) ובהיקף קטן לרכזת מערכת. כמו"כ שילמנו 3,000 שקלים על ייעוץ משפטי וניסוח התקנון, כ-2,000 על שכירת חדרים לקורס העיתונות, 1,500 על עיצוב ובניית האתר, עוד כ-1,500 על חומרי הסברה, עמלות בחשבון הבנק, והוצאות שוטפות נוספות.

כיום יש בחשבון הבנק כ-5,000 שקלים.

תודות וסליחות

בתקופות האינטנסיביות יותר של הפעילות, וגם ביניהן, סייעו להערכתי ליוזמה הזאת באופן פעיל קרוב ל-200 אישה ואיש, בהמון דרכים וצורות - בנוכחות בפגישות עבודה, בייעוץ, בתמיכה פומבית, בכתיבה ועריכה, בהפקת חומרי הסברה וגרפיקה, ובמגוון אופנים נוספים. כלפי כל אחת ואחד מהם אני מרגיש אסירות תודה גדולה. לצערי לא הצלחתי לעשות זאת עדיין באופן אישי, ועלה חשש שהדבר עלול להתפרש כאי הכרת תודה או כפיות טובה. תקוותי היא שאצליח להשלים את החסר בהקדם, ובינתיים אנצל את ההזדמנות לומר את התודה הגדולה הזאת כאן. הפרגון, הנדיבות והנכונות לעשות מאמצים לא היו לרגע מובנים מאליהם, ובמשך הרבה זמן החוויה החזקה ביותר שהתלוותה לניסיון הזה היא ההיכרות עם כל כך הרבה אנשים נהדרים.

ברוח חודש אלול אני מבקש לומר גם סליחה ממי שחש נפגע באיזה שלב מכל סיבה שהיא, וממי שהתאכזב מהפער בין הכוונות וההצהרות לאי המימוש. הדינמיקה של השנה החולפת היוותה בהחלט מצע לחשבון נפש. נקווה עם זאת, שזהו רק סיומו של פרק, ולא סוף פסוק אחרון בניסיון להציע לציבור הישראלי עיתונות מצפונית ומקדמת.

בברכה,

נתי יפת