עיתון "הארץ" הוא כלי התקשורת החשוב בישראל. לצד השידור הציבורי ששומר על ענייניות יחסית, "הארץ" הוא מגדלור של דמוקרטיוּת וכל צעדיו נעשים באמונה ומתוך גישה רצינית ומעמיקה. אך יש לו גם את החולשות שלו. הוא לא מדבר לרבים (וראוי היה להפוך את וואלה! לגירסה הפופולארית של "הארץ") וגישתו הכלכלית שמרנית. דוגמא לכך ניתנת בימים אלה של חילופי מהלומות בין העיתונאים למו"ל עמוס שוקן, על רקע תנאי ההעסקה. רק ב"הארץ" יכול להתקיים דיון כזה מלכתחילה, וכמו בתחומים אחרים, גם כאן פורץ העיתון דרך.
מרתק לראות במכתב של שוקן, בו הוא דוחה מכל וכל הקמת ועד עובדים, איך הוא מתעלם מהקשר ההדוק שבין מעמד האזרחים העובדים לפוליטיקה של הלאומים. לאור המחוייבות העמוקה שלו לסיום הסכסוך, עד נכונות להתבוללות (אני איתו, אגב), היה אפשר לצפות ממנו לאפשר לכתבים שלו לעשות יותר כדי להביא קץ לטרגדיה הזאת; לפטור את העיתונאים מדאגות כלכליות, כדי שיוכלו לעשות בשקט את מה שהם יודעים טוב יותר מכל המתחרים – לספר את הסיפור הישראלי בצורה מרחיבת דעת.
חלק גדול מהדברים שאני יודע קראתי ב"הארץ", ולכאורה, הייתי אמור לרצות לעבוד שם (זה עמד על הפרק פעם אחת, למרות הכל פניתי). אבל תמיד מהבהבת במוחי המחשבה שאני לא מוכן לתנאים שלא יאפשרו לי לחיות בראש שקט. אולי זה פינוק, לדעתי זאת זכותו הבסיסית של כל אדם. זאת רק נקודת התחלה להתפתחות מקצועית ולחיים שמעבר לעבודה. שווה לקרוא את ההתכתבויות בין שוקן לעובדיו. דינו של המו"ל להפסיד בכל מקרה: אם יחויב לקבל את הוועד ואת השיפור בתנאים, מילתו נשברה. ואם יצליח להכריע את העיתונאים, יקנה לו עיתון שהמרמור בו מוגש כל יום לוהט, מבעבע, מייאש. זה ודאי לא ישפר את המוצר.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=447935&blogcode=7202815
*הלינק באדיבות א. מהפוסט למטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
