את החתלתולים שלי אימצתי בהשראתה של אקסית שגידלה שני פרוונים (כלשונה), אח ואחות. הטריקולורית היתה "ממזרתה" - חשדנית, נמרצת, חדה, מהירה ואמיצה יותר, בעוד השמנמון התאפיין בהתמסרות קלה יותר, במבט בוהה ובאיטיות מסויימת. והנה, בעלי הבית החדשים שלי מגלים את אותם מאפיינים בדיוק. השחרחורת מנהיגה את השניים, מצמצמת מבט לעברי לעתים, סנובית, יללנית ומסוייגת (ועדיין, יודעת להתפנק כמו גדולה), בעוד שהג'ינג'י פחדן יותר, חרמן יותר על מזמוזים ומתרפק כאילו אין מחר.
אתמול, בפגישה הראשונה עם הוטרינר הזכרתי זאת באוזניו, והוא קיבל את הדבר כמובן מאליו. הוא אמר שהתופעה מוכרת אצל חתולים. לא יכולתי שלא לשאול את עצמי אם הדבר נכון גם אצלנו. האם הנשים חכמות יותר? זה זמן רב שאני חושד שכן, או שהן לפחות אינטליגנטיות יותר. לעניות דעתי, הדומיננטיות הגברית בניהול העניינים היא שריד לימים שבהם החזק פיזית שלט, לא הוכחה לחוכמתם היתירה. מאה שנות פמיניזם, המעבר לעבודה משרדית שבה אין משמעות לכוח הפיזי, ריבוי המנהלות הבכירות ומגמות נוספות, כולם סימנים לכך שאנחנו חיים בעידן שבו נעשה תיקון. לא צריך בהכרח לסלק את הגברים מעמדותיהם, אלא לבקש מהם לאמץ את היכולת להקשיב, ולתת מקום לערכים "נשיים" - וחכמים בעיני - של אמפתיה, הבנה וקירבה, כפי שהסיקה פרופ' אריאלה פרידמן (מתוך מאמר של ד"ר מירה חניק). הערכים החכמים האלה משפרים לאין ערוך את הישגיו של כל מנהל וארגון.
המאמר הקצר של ד"ר חניק מסכם היטב את המגמות בתחום על סמך מחקרים רבים, ומדגים מה הופך אדם למנהל מצליח. השורה התחתונה היא שהשוני הוא לא במגדר, כי אם בערכים, ויוצא שלנשים תפיסת עולם מתקדמת, פתוחה ושוויונית יותר, ולכן הן מנהלות טובות יותר. איכשהו, אותי הגילוי הזה לא הפתיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
