מחשבות פוליטיות

הבלוג לחץ חברתי מפרסם בימים אלה את אחד הפרוייקטים העיתונאיים החשובים של 2007. לא פחות. יאיר טרצ'יצקי ויואב ריבק, שניהם עורכים ב"הארץ", חושפים טפח אחר טפח את השקר הגדול של האוצר כאילו אין כסף. מדינת ישראל יכולה לפתור רבות מבעיותיה, אבל שלטון האוצר, שנעזר בשקרים והטעיות, חוסם כל התקדמות. אפילו אהוד אולמרט תקף את האוצר על דברים אלה בדיוק רק לפני שלוש שנים (כפי שתקראו בפרויקט). קבלו את זה:

 • לחץ חברתי - איפה הכסף?

ישנם עוד טקסטים שמתכתבים עם הפרוייקט המטלטל הזה (המילים הגדולות הן משום שהנושא נוגע בדיוק במקומות שבהם נקבע בכל שנה מחדש איך נחיה, אילו שירותים חברתיים נקבל, מה יהיה השכר שלנו, כמה נוכל לנסוע לטייל, ועוד ועוד, ובעצם הכל). הנה קטע מראיון עם הכלכלנית ד"ר אסתר אלכסנדר ז"ל משנת 2002 הקשה: 

"האידיאולוגיה של ממשלה קטנה ולא מעורבת במשק, שהיא אחד המאפיינים של המוניטריזם, הוא אינטרס של השכבות החזקות. המאפיינים האחרים הם ריבית גבוהה ושכר נמוך. מדיניות כזו מובילה מצד אחד למיתון ומצד שני לחלוקת הכנסות בלתי שוויונית המיטיבה עם העשירים ומרעה עם העובדים. השכר הנמוך מייצר פערי רווח גדולים לבעלי העסקים; הריבית הגבוהה ממלאה את כיסי הבנקים בכסף של השכבות הנמצאות באוברדרפט ושל בעלי משכנתאות. די ברור מי מרוויח מהסיסמא של מלחמה באבטלה ובאינפלציה".

• לראיון המלא

• ראיון נוסף עם אלכסנדר

וישנה כמובן גם העיתונאית הקנדית נעמי קליין, מחברת "נו לוגו" הנודע, שמוציאה בימים אלה ספר רביעי (The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism) שבו היא מתארת איך הקפיטליזם מנצל פעם אחר פעם רגעי משבר כדי להשתלט על כלכלות, לשביעות רצונם של הבנקאים האמריקאים ובני בריתם טייקוני ההון, שהתחזקו בשיעור חסר תקדים ב-30 השנים האחרונות. זה קרה עם נפילת הקומוניזם; עליית איינדה לשלטון בצ'ילה (לאחרונה התברר שקיסינג'ר כתב לניקסון שהבעיה תהיה אם הדרך השלישית של איינדה תצליח ותסחוף עוד מדינות, ולכן - ולא בגלל חשש שצ'ילה תצטרף ל"ציר רשע" כפי שטען הספין של הממשל - התערבה ארה"ב באלימות והעלתה את הרודן פינושה); אירועי כיכר טיאננמן (המפגינים מחו נגד ה"מילטון פרידמניזם - "קפיטליזם חזירי בעגה העממית - שהשלטון נוקט בכלכלה, הם לא ביקשו "דמוקרטיה כמו-אמריקאית" כפי שדיווחו כלי התקשורת השטחיים); עליית תנועת "סולידיות" בפולין ב-1989 (אבן הדומינו הראשונה לנפילת הקומוניזם במזרח אירופה) שהעם בחר - בתנועה העממית הזאת היו חברים אז 10 מיליון פולנים - כדי להחזיר לידיו את השליטה על המפעלים. (זה נגמר במכות על הראש מהבנק העולמי, קרן המטבע וארה"ב, בשל החוב שהותיר השלטון הקודם. הממשלה אולצה להפריט, לקצץ שכר וכל מיני רעות חולות אחרות, כדי לא להיות חדלת פירעון. פולין הפכה מאז עניה הרבה יותר, וסכנת הפאשיזם התגברה עקב כשלון "כל" האידיאולוגיות האחרות); ויותר מכל זה קרה אחרי ה-11 בספטמבר - המלחמה החדשה בטרור, חוק האקט הפטריוטי ומולך הביטחון האמריקאי החדש, דחקו כל שיח אחר. יותר מכך - בדיעבד התברר ש"המלחמה בטרור" הפכה לעסק המכניס של שנות האלפיים, כלכלה בהיקפים של מהפיכת הדוט.קום בשנות ה-90. ומי מרוויח? חברות הענק המקורבות לממשל (בהן הליברטון המפורסמת של צ'ייני), שזכו בחוזים אסטרונומיים של מאות מיליארדי דולרים בזמן קצר. לסיבור האוזן, חברת הדלק אקסון הציגה בשנה שעברה רווח שיא של 40 מיליארד דולר (!), ובבנק ההשקעות גולדמן סאקס קיבלו העובדים בונוסים לחג המולד בסכום כולל של 16 מיליארד דולר. זאת השיטה עכשיו ואין בילתה.

בהרצאה, שניתנה לפני כחודש בכנס אגודת הסוציולוגיה האמריקאית, פורשת קליין תמונת מציאות חדשה ומרעננת, שלא ניתן לשמוע במקומות רבים. מיותר לציין שקליין - שזכתה בפרסים על עבודתה, ושהמגזין טיים בחר פעם כאדם המשפיע בעולם שגילו פחות מ-35 - לא מדברת באוויר. הדברים שלה מבוססים היטב על תחקיר רציני. הדברים שכאן מבוססים על ההרצאה, ואני בטוח שהספר עוד יותר מאיר עיניים.

תוספת מאוחרת: שלי יחימוביץ' משיבה לראש אגף התקציבים באוצר בעניין התקציב, וחושפת את האכזריות שלו. גם יחימוביץ' יודעת שיש כסף.