מחשבות פוליטיות

לפני כחודש אמר העיתונאי ארי שביט, שבשורה התחתונה מי שמנהלים את מדינת ישראל הם שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי. הבנקים הם אלה שמחליטים למי ואילו פרוייקטים עסקיים לממן, הם חזקים במיוחד במסדרונות הכנסת באמצעות לוביסטים, ולח"כים כדאי מאוד לשמור איתם על יחסים טובים, משום שכגורמים הכלכליים החזקים במשק, יש להם הכוח להשפיע על הרכבי הרשימות.

בבחירות הקודמות לכנסת אף התמודדה רשימה, שהמלחמה בבנקים היתה הסעיף העיקרי שלה. בראיון לנענע טען ראש הרשימה - ובעליה של חברה המתמחה בייצוג נתבעים על ידי הבנקים - אלי לוינגר, כי הבנקים מסוכנים לחברה הישראלית פי כמה מהחמאס. בקריאה ראשונה זה נשמע הזוי ולא אמין, אך עיון נוסף בראיון מבהיר עד כמה הדברים לא מופרכים.

והנה, החל מאתמול, שותפים הבנקים לעוד קו אתי שנחצה, באדיבותו של ערוץ 10. דווקא באחת מתוכניות האקטואליה הטובות ביותר בטלוויזיה בישראל, לונדון את קירשנבאום, החל אתמול שידורה של פינה יומית (דקה 34:30, ניתן לדלג. כאן זה ב-33:50) של תוכן שיווקי שקוף מטעם בנק הפועלים, כשלוגו ערוץ 10 מתנוסס מעל - במקום אייקון הפרסומות - בניגוד מוחלט להוראות הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו.

מיקום הפינה ברצף התוכנית (ללא הודעה על "יציאה לפרסומות") התאפשר ודאי בזכות תעריף גבוה במיוחד ששילם בנק הפועלים לחדשות 10. בעסקה המפוקפקת הזאת הוכיחה חדשות 10 אחד משני דברים: או שגם בעיתונות הכל שאלה של מחיר, או שהעיתונאים בערוץ מצויים במצוקה בלתי נסבלת מול בעלי הערוץ, המכתיבים להם את הזניית המקצוע בדברים הכי בסיסיים.

ייתכן שעוד נשמע את דרוקר, שלח, אילון, חיימוביץ, בן דוד, קרא או עיתונאים אחרים, יוצאים נגד עסקת הקלון. נקווה לפחות שכך יהיה. עד אז, השתיקה לנוכח הכניסה הבוטה של תוכן שיווקי לחדשות, בניגוד חד למסקנות החד-משמעיות (PDF) של הוועדה בנושא, בראשות פרופ' אסא כשר, היא ביזוי הרגולטור וזלזול בוטה ב"צרכנים", אלה שפעם, לאורך כ-200 שנה מאז המהפיכה הצרפתית, נקראו אזרחים.

האתיקה במדינת ישראל מידרדרת מיום ליום, ובכל פעם אנחנו מתרגלים - לעתים במודע ולרוב לא - להשחתות נוספות במורד המדרון החלקלק. מי היה מעלה על דעתו לפני עשור, למשל, ראש ממשלה תחת סבך חקירות פליליות חמורות, הממשיך בתפקידו כאילו כלום?

בקצב הזה לא ירחק היום, שבו ייראה לנו אך טבעי שאת מהדורות החדשות עצמן יגישו טלרים מצטיינים מהבנק וסמנ"כלי שיווק של חברות גדולות, כשהאינטרסים המסחריים שלהם, השונים תכלית השינוי מאלה של ציבור האזרחים, מקבלים ביטוי בכותרות הראשיות. השיחדש של אורוול מ-1984 כבר לא עד כדי כך רחוק מאיתנו, אלא שאת המפלגה מחליף התאגיד (ומלחמות, אגב, משרתות היטב לא מעט תאגידים). ככה זה בעידן שבו אידיאולוגיית תאוות הבצע השתלטה על העולם. בעצם, האם זה לא המצב כבר כעת?

(ניתן לשלוח תלונה לנציב פניות הציבור ברשות השניה בלינק הזה. הטופס נוח ומהיר למילוי)