מחשבות פוליטיות

לפני שני פוסטים כתבתי על הנטיה להתרגל לנורמות פסולות. והנה, היום נזכרתי בכך שהמשנה לראש ממשלת ישראל, סמל המייצג את המדינה מול אויביה וידידיה, הוא עבריין מין מורשע. הקלות שבה עברה חזרתו לממשלה לא מפתיעה על רקע מצבן של המדיה והמדינה.

האזרחים חושבים ברובם שנעשה עוול לרמון. השוביניזם הישראלי מצא פורקן בחיבוק צמוד, והתעלם מכל שאר הדברים – המשנה לראש הממשלה שיקר, הכפיש, פלש למרחב הפרטי של נערה צעירה ממנו בכמעט 40 שנה, שכל חטאה היה שנתנה בו אמון, ולא לקחה בחשבון שהחיבוק הצמוד יחרמן אותו עד שיאבד את הראש וינהג באלימות. דמיינו את עצמכם עם ידיד או ידידה, מישהו שאתם מחבבים, שפתאום, באמצע שיחת נפש למשל, מתנפל עליכם בפה פעור ולשון מושטת (על העובדות אין ויכוח, פסק הדין מאשר אותן בבטון יצוק). זה אולי לא ייגמר בבית המשפט, אבל התחושה תהיה מבוכה עמוקה ואולי אפילו פגיעה וכעס.

במאמר עם פרסום פסק הדין ניסיתי למצוא הסבר לסלחנות כלפי רמון. זה נושא שכדאי להיזכר בו, כי לא מאוחר עדיין להקים קול צעקה ולהזיז את הפוליטיקאי בעל הסגולות הרעות לקריירה מפנקת במגזר העסקי או לחילופין בליגת העל.

• חיים רמון - קורבן מוצדק