המון מילים ואנרגיה מתבזבזות כבר שנים בנושא האיום האיראני. האקורד האחרון בהיסטריה היה נסיעתו הבהולה של אולמרט לפוטין, שספק אם תשנה דבר מה במציאות האסטרטגית, שבה איראן מפתחת נשק גרעיני לנגד עיניו של עולם חסר אונים. אבל יש דבר אחד שישראל יכולה לעשות ושישפר לאין ערוך את מצבה למול האיום האיראני - הדבר הזה הוא הסכם שלום עם הפלסטינים, אותו הסכם שישראל מסרבת בכל תוקף להשיג.
ח"כ ישראל כץ (ליכוד) החתים בימים האחרונים 60 ח"כים על עצומה המתנגדת להחזרת שכונות בירושלים לפלסטינים במסגרת הסדר. המשמעות היא שכנסת ישראל הנוכחית תצביע נגד הסכם אם יובא אליה, משום שסיום הסכסוך לא יתרחש ללא החזרת שכונות בירושלים ופשרה באגן הקדוש, הכולל את הר הבית. כל זה מבלי להזכיר את החישוקים שמציבים ליברמן וישי לאולמרט מתוך הממשלה, וגורמים לו לנסות להפוך את פסגת אנאפוליס לחסרת תוכן.
הצידוק האיראני לאי ההכרה בישראל הוא העוול שעשתה לפלסטינים. הסכם שלום עם הפלסטינים ישלול כמובן את הטיעון הזה, משום שאם הפלסטינים מוכנים להכריז על סיום הסכסוך, משטר האייתולות לא יוכל להמשיך להיתלות בו. זה ודאי לא יהפוך את המשטר האיראני לנאור ואוהב ישראל, אבל את המתח אין ספק שזה יפחית.
אלא שכאן נוהגת ישראל כאחרונת המדינות הקולוניאליסטיות, ומסרבת להפנים שפשרה על 22% מארץ ישראל השלמה (גבולות 67') היא בלתי נמנעת. החמדנות, הפופוליזם, השטחיות ואמונות ההבל בהבטחות אלוהיות אבסולוטיות, הופכות את ממשלת ישראל וכנסת ישראל לפנאטיות רק קצת פחות מהנהגת איראן. כך אנחנו נראים ומוטב שנקשוט עצמנו קודם לביקורת שאנחנו כה מיטיבים להטיח בכל האחרים.
מי פה חלש?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
