מחשבות פוליטיות

בספר חדש מתארת העיתונאית נעמי קליין את הדרך שבה השתלט הקפיטליזם על העולם ב-30 השנים האחרונות, וביתר שאת מאז נפילת הגוש הקומוניסטי (הרחבה בפסקה האחרונה בלינק). היא מדגימה היטב עד כמה הקפיטליזם הוא אידיאולוגיה לכל דבר, שאותה נושאים בעלי עניין חזקים במיוחד, ששולטים בתקשורת, תורמים לפוליטיקאים ומיומנים מאוד בהפצת שיח ושפה המתאימים להם.

אחת מאמונות היסוד שהצליח הקפיטליזם להטמיע חזק ועמוק, היא שהמדינה והשירות הציבורי תמיד ישיגו ביצועים טובים פחות מהשוק החופשי. אבל זה ממש ממש לא מדויק. רק אתמול כתבתי על נועה קולפ שהתייחסה לבנקים בבעלות המדינה כאל רעיון לאנשים "לא שפויים". קולפ היתה אמורה לדעת שבנק לאומי, שלמדינה 35% בו – כולל גרעין השליטה – דווקא מרוויח לא רע.

הערב קיבלה קולפ רוח גבית מעוד כתב בערוץ 10, דב גילהר (הערה: ריבוי הביקורת בבלוג על ערוץ 10 נובע רק מכך שזהו הערוץ שבו התרגלתי לצפות. בעבר עבדתי בערוץ כמה חודשים ככתב וכתחקירן, ובנענע ניהלתי ב-2006-2007 את הטמעת הווידאו מחדשות 10 באתר). בפרוייקט החשוב שלו על הבירוקרטיה, הביא גילהר סיפור קורע לב על אישה, חולת אסטמה קשה, שכבר שנים סובלת מעולה של הבירוקרטיה ומיחס גרוע, במסעה אחר דירת שיכון ציבורי שתתאים לצרכיה.

אלא שבסוף הסיפור מצא גילהר טעם לפנות אל פקידי המדינה בהטפת מוסר שאין לה שום קשר למציאות, ומשקפת שוב את ההטיה האידיאולוגית של העיתונות בישראל לטובת ההון (בדיווח זה מוחלט, בפובליציסטיקה עוד יש מעט גיוון). אני מצטט את הדברים של גילהר מהזיכרון, כי קטע המעבר לא עלה לרשת:

"שואלים אותנו מה אנחנו רוצים מהפקידים במגזר הציבורי. אומרים לנו שהם עצמם אוכלוסיה חלשה. אז אנחנו אומרים: אנחנו רוצים מהפקידים שירות בדיוק כמו במגזר הפרטי". גילהר המשיך ואף הפליא במשל, המבוסס על עקרונות הקודש של השוק החופשי: דמיינו לעצמכם, פנה אל הפקידים, שיש מדינה מתחרה בשם "ישראלה", שהאזרחים יכולים לעבור אליה ולשלם לה מסים. מה יקרה אז, מי יפרנס אתכם?

אז כשירות לגילהר ולצופים שהשתכנעו מהטיעון הדמגוגי, הנה כמה דוגמאות שאספתי בפחות מחמש דקות מהאינטרנט, שמוכיחות שדבריו הם הבל ורעות רוח ושגם התחרות אינה ערובה לשירות אדיב או יעיל. אפילו לגילהר, שלעניות דעתי חוטא חטא חמור לשליחותו, לא הייתי מאחל להסתבך עם החברות הבאות, שמבחינתו הן ודאי "בדיוק כמו במגזר הציבורי".

בנק הפועלים

להלאים את שרי

באורח פלא, חיזוריו של יוסי גורביץ על דלתותיהם של בנקים פרטיים ומופרטים לעילא, לימדה אותו שלעתים השירות במגזר הציבורי טוב הרבה יותר. ואולי צריך להסיק מזה מסקנה גם לגבי הפרטת חברת החשמל? (טור טוב במיוחד, מומלץ מאוד לקרוא)

הוט

חמים על הוט

בחברת הוט אף פעם לא נרשמה תקלה בגביית תשלומים מהצרכן, אך רק נסו לחפש אותם כשמשהו יתקלקל לכם (טור זועם במיוחד שלי בנענע, מלפני כשלושה חודשים)

(אגב, על מעללי הוט לא תוכלו לקרוא ב-ynet, כי בעל המניות הגדול ביותר בחברה הוא נוני מוזס. כאן הרשימה המלאה של הבעלים. פה תוכלו למצוא עוד המון חומר על מעללי החברה הפרטית, זאת שהשירות הוא הא'-ב' שלה, וכאן כתבה חיובית על החברה מוואינט, ללא הגילוי הנאות הנדרש.)

ויזה כאל

המזוכיסט המאושר

מזוכיסטים? נסו פעם להתקשר לשירות הלקוחות של ויזה כאל. 

איקאה

מחכים לאיקאה

חיפוש אחר רהיטים לדירה הפך לסיוט מתמשך במתחם איקאה בפולג. שירות גרוע, נהלי עבודה הזויים ותשלום עבור רהיטים שלא קיימים – זה מה שמחכה לכם אצל ענקית הריהוט השוודית

סלקום

השירות אזל

בסלקום עושים אירוע לעובדים, רק למה זה אומר שעכשיו תקבלו שירות פחות טוב?

זה לא עסק

מנוי עסקי של חברת סלקום חויב על מוצרים שלא ביקש, וכשדרש מהחברה הוכחה לחתימתו הם טענו כי הם לא מחויבים לשמור אותה

ועוד מהכוכבת הנולדת בסלולר...

סלקום סיפקה מכשירים פגומים - ותפצה את הלקוח

בית המשפט קבע כי סלקום סיפקה ללקוח מכשירים עתירי תקלות, והפרה את ההסכם עימו הפרה יסודית

מלון מג'יק פאלאס - אילת

במילה אחת - שרות גרוע

בטופס הסטנדרטי של בית המלון לא היה מקום לשרשרת התקלות הארוכה של משפחה, שיצאה לנופש באילת. בית המלון: בחופשה הבאה יקבלו 25 אחוז הנחה

ומשהו בהפוכה:

ביקור מפתיע לחיוב בלשכת התעסוקה

אוקיי, נראה שהרעיון ברור, וגם אין לי ספק שכל אחד מהקוראים יכול לשלוף מזיכרונו היתקלות עם שירות גרוע בשוק החופשי והתחרותי שגילהר כה הילל, ואולי אפילו שירות סביר במגזר הציבורי (לי אישית יש זיכרונות חיוביים ביותר מהשירות המהיר והאדיב שקיבלתי במס הכנסה ובמע"מ, כאשר הקמתי חברה (ע"ר) לפני כשנתיים וחצי).

בנקודה הזאת עולה שאלה מרכזית:

אם כל כך פשוט להוכיח את הדברים, מדוע רובנו ממשיכים לאכול את הלוקשים שהאכילו אותנו מינקות, על כך שהיד הנעלמה של השוק החופשי היא ההגדרה המילונית ליעילות, בעוד שהשירות הציבורי קטסטרופלי? ומדוע אנחנו אוכלים בכל שנה את הלוקשים של האוצר, על כך שחובה להפריט, כי ככה הכי יעיל וכיוצא באלה אמירות שבמקרה הטוב הן חצאי אמת?

נעמי קליין, על פי ההרצאה המרתקת שלה (המקור כאן), טוענת שזהו פשוט מסע של שטיפת מוח מצד ההון, שמתנהל כבר עשרות שנים במטרה ברורה ונהירה לכל יונק שכבר צימח אי שם פלומת שיער – מסירת נכסי מדינות לידיים פרטיות במחירי סוף עונה (כנסו-כנסו לאתר על האחים עופר). אותם בעלי הון מפטרים אט-אט את העובדים הוותיקים והמאוגדים, מצמצמים את כוח האדם, ואת אלה שכן נשארים מעסיקים לא פעם בתנאי עבדות מודרנית. כך גדלים הרווח והעושר בשיעורים פנטסטיים בזמן קצר.

בחלק השני של פינת הבירוקרטיה הביא גילהר (שאת כתבות הצבע שלו אני מאוד אוהב) את "מצעד הפקידים" של פינת הבירוקרטיה. כל חמשת הפקידים שהוצגו נתנו לנושא/ת המצלמה הנסתרת שירות מהיר ויעיל, אבל על הסגנון בהחלט לגיטימי להעלות השגות, ואולי אף קשות. לא נעים לשבת מול פקיד שמנפח בלון ממסטיק (וכחלק מהסחבקיות מציע מסטיק גם ליושבת מולו, ומוסיף "אל תתביישי"), זה לא סימפטי במיוחד לשבת מול פקידה שלא משחררת חיוך, או מול אחת שעסוקה בזמן השירות בשיחות שאינן קשורות לנושא המטופל.

אך כאמור, כולם היו יעילים ועשו את עבודתם במהירות, מה שעדיין עדיף בעיני בהרבה על פני שיחות הטלפון המייאשות שניהלתי כל כך הרבה פעמים בעשור האחרון למוקדי שירות "אמריקאיים". השיחות הללו תמיד מתחילות באדיבות נוסח "שלום, כאן  *****, מה אפשר לעשות בשבילך?", אך פעמים רבות מדי נגמרות בזעם וייאוש.

ועוד מילה אחרונה על המתודולוגיה של פינת הבירוקרטיה. רק עמוק בתוך כתיבת הפוסט הזה (כמה תמים אני) עלתה בדעתי המחשבה שצולמו הרבה יותר מחמישה פקידים לצורך הכתבה, ושנבחרו רק אלה המתאימים לתזה, כולל אחד מקסים במיוחד מהביטוח הלאומי, כדי שיהיה לנו מנצח... זה הרי החלק החשוב ביותר בכל תוכנית בידור. אין לי מידע בעניין כך שזהו רק ניחוש, אבל לא כזה שהייתי מבטל בשנייה, אם להסתמך על היכרותי המסוימת מבפנים ומבחוץ עם "תעשיית" החדשות בטלוויזיה.