מחשבות פוליטיות

לא ברור לי עדיין להיכן לשייך את נושא הפוסט הזה: לקלישאות בתקשורת או להבניית מציאות באמצעות שפה. סביר ששתי הקטגוריות נכונות.

העניין פשוט. בדיווח בוואינט בנושא הדיונים על התקציב בכנסת נכנס לכותרת המשנה המשפט הבא: העברת התקציב בכנסת תעלה לאוצר עוד 1.7 מיליארד שקל.

סליחה?

כספי המדינה אינם בבעלות האוצר, למי ששכח. זהו, אמרתי הכל.

כדי להוכיח שמדובר במטבע לשון שגור עשיתי חיפוש בגוגל ל"תעלה לאוצר" ו"יעלה לאוצר". במסגרת החיפוש התברר שגלעד סרי-לוי התקומם גם הוא נגד המשפט הזה בדיוק, והכניס אותו להקשר הנכון - מסע הפחדה מטעם האוצר ברגעים הקריטיים של חלוקת העוגה הלאומית.

מה יש לומר, האם זה חדש למישהו שוואינט עובדים בשירות ההון-שלטון בדרכים הכי תמימות לכאורה שיש? האם מישהו חושב שזה בזדון? לדעתי, ככל שזה נוגע לעורכים, אין כאן שום זדון, סתם בּוּרוּת שיש למישהו למעלה אינטרס לשמר.

כן, וואינט, בניגוד לדימוי המיינסטרימי שלו, אינו כלי תקשורת עממי במובן זה שהוא משרת את הציבור. וואינט הוא כלי של אליטה לשימור מעמדה הכלכלי הפריבילגי. (איך? בכניעות מוחלטת מול הספינים של אנשי האוצר, המשרתים במדיניותם את הבוסים שלהם בעבר ולעתיד)

על רקע זה, אני מצפה בכיליון עיניים למיזם הכלכלי החדש מבית "ידיעות", הוא יהיה חתיכת כלי נשק של ההון. נוני קנה לו צבא גדול וחכם, שישרת את האידיאולוגיה שלו, רוויית ההפרטות. אין לי ספק שהעיתון הזה יהיה רווי אבסורדים זועקים לשמיים.