מחשבות פוליטיות

הנה כותרת (מזעזעת) שהתפרסמה אמש באתר "ערוץ 7":

והנה התגובות, הדגש הוא כמובן על תגובה 3:

אני עוד לא יודע למי להתייחס. אל הגולש/ת שהצליח/ה לקפל בשני משפטים קטנים מוח כל כך מעוות וחולני, או למערכת שאישרה תגובה כזאת.

אם נתייחס אל הגולש (בזכר, ברשותכם, לשם הנוחות בלבד), צריך פשוט לומר שמדובר בבנאדם שקרוב לוודאי היה מצטרף לאס.אס בצהלות, וסביר שגם היה מחסל יהודונים על ימין ועל שמאל בתחושה עמוקה של צדקת הדרך. העניין הזה של ה"הומאניות" זר לו כל כך. מפחיד שגדלים כאן יצורים כאלה.

את המערכת נפטור בהנחה שהתגובה השתרבבה בטעות, אושרה בבלי דעת. כל הנחה אחרת תכתים ציבור שלם שצורך את כלי התקשורת הזה, ובזה לא תהיה הגינות.

ובכל זאת, מכיוון שביליתי בנעורי חודשיים בישיבת בית אל, שהרב שלה, זלמן מלמד, הוא הפטרון של ערוץ 7 (זכיתי אז גם לסיור באולפן הרדיו), ומכיוון שלמדתי גם בישיבה התיכונית נוה שמואל באפרת, זווית אישית קטנה: במשך רוב חיי בקרב אשכנזים (תמיד הייתי מיעוט זניח מבחינת מוצאי) דאגו סביבי להזכיר לי ספק בתמימות ספק בכוונת זדון את עובדת היותי תימני שחום עור (וואחד קללה, אה?), כאילו שיש בזה משהו לא בסדר. לרוב, זה היה מאוד בקטנה.

לעומת זאת, כשהגעתי לישיבה האליטיסית באפרת בכיתה ט', העניין הזה טפח על פני במלוא העוצמה. שם, אני זוכר היטב, לא עבר יום שבו לא היה איזה חוכמולוג שהזכיר לי בחיבה (באופן פרדוקסלי, מעולם לא הייתי מקובל חברתית כילד כמו באותה ישיבה) את התימניות שלי, הרלוונטית משום מה.

מה השורה התחתונה? אנשים כאלה לא יכולים להיות צודקים. יותר מכל, כשאני חושב על זה עכשיו, הם מזכירים לי את ה"white trash" הגזענים של אמריקה, האנשים דלי הרוח שמוצאים מפלט בארגונים עם שמות כמו "הכוח הלבן". את הכסאח שלי עם הציונות הדתית הקפאתי מעט בשנים האחרונות, אבל הסיפור איתם לא נגמר. כשיתקרב הפינוי מיהודה ושומרון תתעורר שוב המפלצת הגזענית וצרת המוחין. זה רק עניין של זמן, וזה ממש לא רק עניין שלי.

• הגזענות והשד העדתי עדיין איתנו