לפני שבועיים כתבתי כי נראה שהמרצים הולכים לקראת הפסד מול האוצר. למרבה הצער אני עדיין לא בטוח שטעיתי, אבל יש סימנים מעודדים שהסבירות לכך הולכת וגדלה. בלוג "הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה" מלמד על פעילות מסודרת וממוקדת מצד המרצים, ועל נחישות להתגבר על הניסיונות להזניית מערכת ההשכלה הגבוהה ולשלילת עצמאותה באמצעות הפרטה זוחלת של הפקולטות - התחומים הרווחיים ימומנו ע"י תאגידים, בעוד שתחומי הרוח והאמנויות ייחנקו ללא תקציבים.
מאבק המרצים מאוד מעניין בעיני, כי המרצים מגלמים מצד אחד ציבור אולטרה משכיל, ולכן חזק ומבוסס כלכלית, ומנגד הם לא ציבור גדול, ולחלקים נרחבים באוכלוסיה הם נראים כחבורת שמאלנים מפונקים ומנותקים. לא ראינו, למשל, את אנשי הסגל הבכיר באקדמיה משתמשים בכוח שלהם כארגון לטובת מאבקים חברתיים אחרים.
לטעמי, המרצים צריכים להדגיש חזון של מתן השכלה גם ובעיקר לשכבות המוחלשות, כמפתח להתקדמות והיחלצות ממצבם. אם יצליחו לשכנע ששמירה על מעמדם תקדם גם את היעד הזה, שהוא תנאי למוביליות חברתית, הם יזכו אולי לתמיכה מציבור רחב יותר, גם אם לאור שביתת המורים ספק אם זה באמת ישנה. שיח על תפקידה של מערכת השכלה גבוהה ציבורית במלוא מובן המילה, יהיה גם מענה הולם למדיניות ה"הפרד ומשול" מבית האוצר.
לאור קיומה של סיעה הכוללת מרצים מהסגל הבכיר שלא מעוניינים לדבר על עתיד ההשכלה הציבורית, אלא רק על תנאי השכר שלהם (דוגמא קיצונית היא נשיא אוני' בר אילן שקרא להוצאת צווי מניעה נגד המרצים), נראה שמדיניות ה"הפרד ומשול" עדיין שולטת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
