מחשבות פוליטיות

(פורסם לראשונה בשקוף)

עמנואל רוזן יצא לבדוק אם יש פוליטיקה אחרת בקדימה של ציפי לבני, אך עשה זאת על סמך הנחות יסוד שגויות, המעבירות לציבור מסר שלפיו מעורבות פוליטית תהיה תמיד שלילית

כוונות טובות, רק כוונות טובות. לא היינו חושדים בחדשות ערוץ 2 בעבודה עיתונאית ממניעים שוליים אחרים, כמו העצמת הרייטינג באמצעות דרמטיזציה, או שימוש בפופוליזם זול כדי להחניף לרגשות הקהל המוסת זה מכבר. גם לא היינו מעלים על הדעת לחשוד במהדורה של המדינה בעצלות, אי דיוקים וציניות. כאמור, רק כוונות טובות, ואם לנסות לדייק, אולי שאיפה לתקן את ההעדפה שהעניקה התקשורת לכאורה או לא לכאורה לציפי לבני מול שאול מופז.

הגרו או תפסו ככל יכולתכם

"שלשום, ב-6:00 בבוקר", הקריא עודד בן עמי מהטלפרומטר ביום שישי האחרון, "יצאה ציפי לבני לאחר לילה בלא שינה אל העיתונאים שהמתינו ליד ביתה בצפון תל אביב, והכריזה שקדימה בראשותה תציג פוליטיקה אחרת. פחות מ-12 שעות לאחר מכן פרש המתמודד שאול מופז מהפוליטיקה, מתוסכל מהדרך שבה השיגו אנשיה של לבני את הניצחון".

(הנחת יסוד ראשונה: שאול מופז נהג בהגינות בפריימריז ולא היה יכול לשאת את העובדה שיריבתו נהגה אחרת)

בן עמי: "עמנואל, מצאת (פאוזה) פוליטיקה אחרת?"

עמנואל רוזן: "וואלה, חיפשתי ממש ממש טוב, אבל תשמע.. אני חושב שמופז בלכתו, קבר את האשליה של מפלגה נקייה… אין יותר דיבורים על קדימה אחרת וציפי לבני שעושה את זה בפרחים… כולם אותו הדבר".

(הנחת יסוד שנייה: אל תקוו אף פעם לפוליטיקה טובה יותר. אין תקווה. כולם אותו דבר)

רוזן ממשיך ומספר על יומו בקלפי באשקלון, שבה, לדבריו, התברר שהטריקים של לבני דומים לאלה המוכרים לנו מהליכוד והעבודה. רוזן חוזר שוב על המסר שלו, עם תוספת מעודדת: כולם אותו דבר, ואולי אנחנו לא צריכים לצפות ליותר.

(סיכום ביניים וסאב-טקסט: ימשיך להיות כאן מחורבן, אז כדאי לכם להגר למקום נורמאלי יותר, או לפחות לנהוג כמו כולם, לתפוס כפי יכולתכם ולהתבצר בבועה)

אסור להתמודד על ראשות העירייה

עוברים מהאולפן לכתבה. רוזן, המתמחה בסרקזם, מציג את אמירתה של לבני לאחר הניצחון על פוליטיקה אחרת, ואומר: "רגע לפני שהמנצחת מביאה לנו את הפוליטיקה האחרת, החדשה, הנקייה, באנו לראות את זה עובד בעיר אחת, בקלפי אחת… כיצד אנשים טובים באים להצביע מרצונם החופשי, על פי דעתם ומצפונם, ומבלי שחלילה יונחו או יובלו לקלפיות".

מכאן מדברות תמונות פעיליה של לבני מחוץ לקלפי: "ליזה בדרך", ו"אחר כך נביא את שלמה וסילביה". "כנס להצביע". רוזן מציג מועמד לראשות עיריית אשקלון בשם איתמר שמעוני, ומדבר איתו על מספר המתפקדים בעיר ועל אלה מהם הנתונים להשפעתו.

הכתבה חוזרת שוב לדבריה של לבני לאחר הניצחון. המצביעים, אמרה, הגיעו לקלפיות מאינטרס אחד ויחיד: טובתה של המדינה.

"שיעור ראשון בפוליטיקה נקייה", מכריז רוזן, והתמונה קופצת שוב לשיחה עם המועמד, במטרה להגחיך את אמירתה של לבני. לדברי שמעוני, מטרתו היא להיבחר ולהצעיד את אשקלון לעתיד חדש. רוזן, וכמוהו הצופים, לא יודעים אם המועמד הוא עוד אופורטוניסט, או באמת איש עשייה שרוצה לפעול למען הקהילה. מבחינת רוזן, חטאו הוא בעצם עשיית הפוליטיקה ובניית בסיס תמיכה, ועל כן ברור שהסיפור מלוכלך.

(הנחת יסוד שלישית: צבירת כוח פוליטי הוא עניין משולל לגיטימיות בכל תנאי, וכמובן שכל מועמד לתפקיד ציבורי הוא חשוד כל עוד לא הוכחה חפותו או כנותו)

לקדם נציג מהקהילה שלך זה מלוכלך!

ההוכחה הבאה לתיזה של רוזן - "שיעור שני בפוליטיקה נקייה" - עוברת אצל ח"כ שלמה מולא, שגייס "לא פחות מ-4,000 מבני העדה האתיופית שהצביעו כולם ציפי לבני, כי מולא ואנשיו ביקשו מהם, ביקשו יפה".

אחד הפעילים העובדים עם מולא, אבי גלאי, מסביר שהתגייסות בני העדה לטובת לבני נובעת מבריתו של מולא איתה. "באשקלון אני פקדתי 60 איש. הצביעו לבני כולם. ליוויתי אותם מהבית. כולם במחנה של ציפי, פה אחד". "איך זה יכול להיות?", שואל רוזן, וגלאי מסביר: היא תיתן בעזרת ה' למולא להיות שר.

(הנחת יסוד רביעית: לא לגיטימי שקבוצת אינטרס תנסה לקדם מועמד מטעמה לתפקיד ביצועי בכיר, ואפילו היא קהילה כמו עולי אתיופיה, שלה צרכים רבים שחבר ממשלה עשוי לקדם. ניסיונות לקידום ענייניהן של קהילות שונות ייחשב מעתה "פוליטיקה מלוכלכת")

ומסכם רוזן: לבני ומופז, ברק ונתניהו, כולם אנשים טובים שמנסים לפלס את הדרך ללבנו, באמצעות מערכת פוליטית שיש בה הכל, חוץ מתמימות וניקיון.

אז איזו פוליטיקה כן אפשרית?

במסווה של הגנה על השיטה הדמוקרטית וככל הנראה מתוך כוונה טובה אמיתית, יצא עמנואל רוזן לעוד אחד ממסעות הדה-לגיטימציה לפוליטיקה הישראלית. ההנחות העומדות מאחורי הכתבה הן שלא ניתן לעשות פוליטיקה בישראל של 2008: אסור לבנות בסיסי כוח פוליטיים, אסור לקהילות לקדם את האינטרסים שלהן, אין בכלל טעם לבחור בין פוליטיקאים כי כולם אותו דבר (מי, אם כן, יבוא לקלפי לבחור את רה"מ הבא, 20 האנשים הטהורים היחידים במדינה, שגם החליטו להיות מעורבים פוליטית?), ופוליטיקאי פורש הוא תמיד אמין יותר מפוליטיקאי מכהן.

רוזן לא הוכיח שאיש מפעילי לבני קיבל הבטחות המנוגדות לחוק; הוא השתמש בכתבה באמצעים ויזואליים ומוזיקליים שאמורים להעצים רשמים לכדי עובדות; הוא שיטח את הדיון לכדי אמירה שכולם אותו דבר; הוא הפיח ייאוש בטענה שעדיף שנפסיק לצפות לשיפור; ובעיקר, בצירוף של כל המסרים הללו, הוא עירער עוד קצת את אמון הציבור בשיטה הפוליטית, כך שגם עם פרסום מדד הדמוקרטיה הבא נזכה לעוד קצת דרמה ורייטינג.

כדי שהפוליטיקה הישראלית תשתפר, כפי שרוזן רוצה, על התקשורת לעשות שינוי: לא רק לדווח על בעיות אמיתיות ומדומיינות, כי אם להתחיל להעביר את המסר שללא השתתפות הציבור בתהליך, דבר חיובי לא יקרה. אם האזרחים לא יצטרפו למרכזי המפלגות וינסו להשפיע מבפנים על ידי בחירת נציגים ראויים, את נציגינו בכנסת ימשיכו לבחור קבלני קולות וגוזרי קופונים אחרים.

כתבה בעיתוי הנוכחי על חוסר הנכונות של הציבור להצטרף לעשייה הפוליטית, ועל הפוטנציאל לפוליטיקה אחרת הגלום באפיק של התפקדות למפלגות, היתה יכולה להיות גם מעניינת ומחדשת, וגם מועילה יותר. אלא שבשביל שזה יקרה, התקשורת צריכה להתחיל לקחת על עצמה מחויבות לשינוי עומק חברתי, ונראה שלנקודה זאת לא הגענו עדיין.