מחשבות פוליטיות

 פתוח לעריכה.

http://www.shakoof.org.il/about/

שקוף היא עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה כדי לעשות עיתונות לשם עיתונות, ולא כעסק כלכלי גרידא. עמותת שקוף תקים אתר חדשות גדול במטרה לשנות את החברה הישראלית. אנו מציעים החל מימים אלה שיח ציבורי אחר.

למה שקוף?

הצידוק להקמת שקוף נובע קודם לכל מרשימת הבעיות הארוכה של העיתונות הישראלית. אנו רוצים להקים אתר שיתעלה מעל הבעיות הבאות: 

א. הצהבה, הפחדה, התלהמות וסחטנות רגשית - מנועי הרייטינג של כלי התקשורת המסחריים הגדולים משרתים אינטרסים צרים, עסקיים ואחרים, ולא את טובת הכלל.

ב. קידום הטפל ודחיקת העיקר - העיקר מורכב, הטפל קליט ופופי. רוב נפח הדיווח נוגע במיידי. הדיון על המקורות והדרכים לתקן לא מגיע לכותרות הראשיות.

ג. הוצאת אירועים מהקשרם הרחב - קשה לסקר תהליכים, וסיפורים פשוטים שניתן להעביר בשתי מילים נמכרים כדרמות עתירות רגשות.

ד. היעדר מחויבות לשיפור המציאות - שיקולי העריכה בכלי התקשורת הגדולים אינם קשורים במרבית המקרים בשאיפה לשפר את המציאות, כי אם באינטרסים אחרים.

ה. קונפורמיזם - ריבוי כלי התקשורת לא יוצר מספיק גיוון בנקודות המבט. זיפזופ בין חדשות 10 ל-2, יגלה שהן כמעט זהות - אותם אייטמים באותו סדר דברים.

ו. אג'נדה כלכלית שמרנית - 2% מאוכלוסיית העולם מחזיקים מ-50% מהעושר. כלי התקשורת, המצויים בידיהם של אותם 2%, משמרים את המצב.

ז. היעדר התייחסות מספקת למצב הדמוקרטיה בישראל - מדד הדמוקרטיה מספק מדי שנה נתונים מדאיגים, אך להוציא הדיווח על כך, כמעט שלא מתקיים דיון בנושא בתקשורת.

ח. ייצוג מועט מדי לשכבות חלשות ולמעמד הביניים - מחקרים מלמדים כי העניים והמיעוטים מקופחים בסיקור התקשורתי, בין השאר משום שאינם בעלי כוח קניה.

ט. התעלמות כמעט גורפת מסוגיות של זכויות עובדים - מחקר שפורסם לאחרונה מגלה שהתקשורת נוטה להתעלם משביתות, או לדווח עליהן מנקודת המבט של המעסיקים.

י. היגררות אחר ספינים ומניפולציות של בעלי עניין - בעשור האחרון התעצמה דריסת הרגל של יח"צנים בתקשורת. בין 40% ל-70% מבוססות על מידע יחצ"ני והודעות לעיתונות.

יא. צנזורה חיצונית ועצמית בהקשר לאינטרסים של המו"לים והמפרסמים - עיתונאים בכירים מספרים על הריכוזיות, על היעדר החופש ועל מה שלעתים הופך שלטון פחד. 

יג. הפיכת עבריינים לגיבורי תרבות - דרור אלפרון זכה לכותרות מרגשות כש"רק רצה להגן על אבא". את זאב רוזנשטיין יש מי שמכנה בספק חיבה ספק הערצה "הזאב".

יד. מודל עסקי לקוי - התקשורת המסחרית תלויה בפרסומות, אבל תרבות הצריכה הרסנית לסביבה, לדמוקרטיה ולתודעה החופשית. הדיון בנושא כמעט ולא מתקיים.

טו. זלזול באתיקה העיתונאית - התקשורת לוקה בפרסום תוכן שיווקי, בטעויות עובדתיות רבות בדיווח, ובהתעלמות גוברת מתקנון האתיקה העיתונאית.

טז. ריכוזיות יתר - כפי שכבר הובהר, התקשורת מצויה בידיהם של מעטים. הדרך הפשוטה ביותר לשנות מצב זה היא ליצור כלי תקשורת בבעלות מלאה של הציבור.

יז. הערצת עשירים והתבטלות בפניהם - עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר, דב יודקובסקי: "משגעים פה אנשים עם הכסף. כותבים על כסף וקוראים על כסף ומתחילים להאמין באמת שהכסף הוא הכל. זה שיגעון. כל המדינה משוגעת. והעיתונות מעצימה את השיגעון".

יח. הידרדרות קשה במעמדם התעסוקתי של מרבית העיתונאים - "חלשים, מבוהלים, חסרי הגנה". ענת באלינט מספרת על חוויותיה ככתבת התקשורת של "הארץ".

 למידע נוסף: לא עיתונות ולא חופשית: מצב התקשורת הישראלית

ללא מידע מדויק אין דמוקרטיה מלאה

על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, רק שליש מן הציבור סבור כי התקשורת ממלאת את התפקידים המוטלים עליה.

תפקידה של תקשורת בדמוקרטיה הוא למסור לאזרחים מידע מהימן על פעולות השלטון והשלכותיהן. בהעדר מידע מדויק, יורדת איכותו של הפיקוח האזרחי על נציגי הציבור והדמוקרטיה נחלשת. למרבה הצער, זהו המצב בישראל.

בבעלות הציבור, למען הציבור

שקוף מחויב לעודד שיח ציבורי מאוזן, ביקורתי במידה אך גם חיובי ובונה, בין האוכלוסיות השונות בישראל, על בסיס האינטרס הדמוקרטי המשותף וערכים של קיימות, סובלנות, אהבת אדם, פתיחות וסקרנות. אנו מאמינים כי שיח כזה הכרחי לקידום שינוי חברתי וחוששים כי בהיעדרו ימשיך מצבה של הדמוקרטיה הישראלית להידרדר.

הצטרפות ותרומות

שאלות ותשובות