מחשבות פוליטיות

כתבה מצמררת של יגאל מוסקו בעובדה עוסקת בהוספיס בשיבא, המקום המרכזי בישראל שבו ניתנת הזדמנות ל-18 איש בכל פעם למות בכבוד. ממוצע הזמן בין האשפוז למוות בהוספיס הוא 12 יום, ולמרות זאת יש מי שמכנה את המקום "בית הבראה", גן עדן למי שחייו המתאדים אט-אט הם גיהינום. נעשית שם עבודת קודש. עלות התפעול של המקום לא גבוהה. לא ניתנות שם תרופות יקרות. עיקר העבודה היא לגעת בנוטה למות וביקיריו. לתת אנושיות.

אלא שבאוצר טוענים שבחטא יסודו של ההוספיס. האגודה למלחמה בסרטן הקימה אותו לפני 25 שנים ובשבע השנים האחרונות נפל הנטל על בית החולים. לבית החולים יש משאבים, אבל אין תקנים. באוצר כועסים על מנהלי בית החולים שמעזים לחשוב על פתיחת מחלקה חדשה באופן רשמי. על פתיחת מחלקות מחליטים רק באגף התקציבים.

באוצר רוצים שבית החולים יוותר על מיטות במחלקות אחרות כדי להחזיק את ההוספיס. מנהלי בית החולים מתנגדים כמובן. תאריך הסגירה המיועד הוא ה-30 ביוני. קשה לי להאמין שהמקום ייסגר - יש פנינים שאפילו האוצר לא יכול להשחית - אבל עצם המאבק וערלות הלב זועקים לשמיים. מומלץ לצפות בכתבה המלאה.

סיפור נוסף שנוגע לתקציב הבריאות מקודם על ידי בלוגר בשם ALC. לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה על העברת יותר ממיליארד שקל מעודפי 2007 לתקציב 2008. ועדת הכספים אישרה שורה של סעיפים שנוגעים לתקצוב משרדים ללא תיק, משרד הדתות, המשרד לאיומים אסטרטגיים (שנמצא בתהליכי סגירה) וכן הלאה. המספרים מרשימים.

אחד הסעיפים שנשמט מהעברת העודפים הוא 75 מיליון שקל לסל הבריאות. אותם 75 מיליון נלקחו בעבר במסגרת קיצוץ תקציבי, ועתה, כשיש כל כך הרבה כסף עודף, מפנים אותו כדי לפנק עוד כמה פונקציונרים, במקום להציל או להקל מעט את חייהם של כל כך הרבה אנשים חולים. יש כמובן מאות דוגמאות אחרות לאותה אטימות, ופלא שאנחנו האזרחים ממשיכים לספוג אותה מבלי להתקומם. פרטים מלאים יותר על המאבק למען סל התרופות אצל ALC.

עדכון על ההוספיס בשיבא: כצפוי, הוא לא ייסגר.

תגובת האוצר מגעילה למדי בטון המתנשא, מאשים והלא בהכרח מדויק שלה: "מאחר ומנהל בית החולים שיבא לא מצא לנכון לפתור את בעיית התקנים בהוספיס במסגרת משאבי בית החולים הנתונים, משרד האוצר בחר להתערב בנושא ופעל למציאת פיתרון מחוץ לבית החולים...". תודה באמת, איזה צדיקים.

ועוד תוספת מאוחרת: חנן כהן בחן את הסיפור בצורה רצינית יותר ממני. הנה.

לפני שבועיים כתבתי כי נראה שהמרצים הולכים לקראת הפסד מול האוצר. למרבה הצער אני עדיין לא בטוח שטעיתי, אבל יש סימנים מעודדים שהסבירות לכך הולכת וגדלה. בלוג "הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה" מלמד על פעילות מסודרת וממוקדת מצד המרצים, ועל נחישות להתגבר על הניסיונות להזניית מערכת ההשכלה הגבוהה ולשלילת עצמאותה באמצעות הפרטה זוחלת של הפקולטות - התחומים הרווחיים ימומנו ע"י תאגידים, בעוד שתחומי הרוח והאמנויות ייחנקו ללא תקציבים.

מאבק המרצים מאוד מעניין בעיני, כי המרצים מגלמים מצד אחד ציבור אולטרה משכיל, ולכן חזק ומבוסס כלכלית, ומנגד הם לא ציבור גדול, ולחלקים נרחבים באוכלוסיה הם נראים כחבורת שמאלנים מפונקים ומנותקים. לא ראינו, למשל, את אנשי הסגל הבכיר באקדמיה משתמשים בכוח שלהם כארגון לטובת מאבקים חברתיים אחרים.

לטעמי, המרצים צריכים להדגיש חזון של מתן השכלה גם ובעיקר לשכבות המוחלשות, כמפתח להתקדמות והיחלצות ממצבם. אם יצליחו לשכנע ששמירה על מעמדם תקדם גם את היעד הזה, שהוא תנאי למוביליות חברתית, הם יזכו אולי לתמיכה מציבור רחב יותר, גם אם לאור שביתת המורים ספק אם זה באמת ישנה. שיח על תפקידה של מערכת השכלה גבוהה ציבורית במלוא מובן המילה, יהיה גם מענה הולם למדיניות ה"הפרד ומשול" מבית האוצר.

לאור קיומה של סיעה הכוללת מרצים מהסגל הבכיר שלא מעוניינים לדבר על עתיד ההשכלה הציבורית, אלא רק על תנאי השכר שלהם (דוגמא קיצונית היא נשיא אוני' בר אילן שקרא להוצאת צווי מניעה נגד המרצים), נראה שמדיניות ה"הפרד ומשול" עדיין שולטת.

ראש אגף התקציבים החדש מתבכיין בעקבות המתקפות על חוק ההסדרים: "יש גורמים שמנסים להחליש את אגף התקציבים". כואב הלב.

האיש, שעבד כבר אצל נוני מוזס כמנכ"ל הוט, מקבל באתר הבית Ynet במה לשטויות שלו. תשמעו את החוצפה ואת הוצאת הדיבה על עמיתיו בשירות הציבורי, אגב שיר ההלל לאגף התקציבים: "מדובר במחלקה אולי היחידה בשירות הציבורי שמסתכלת אך ורק על האינטרסיים הלאומיים ולא על אינטרסיים פרטניים או פוליטיים".

נכון בלניקוב, אתה וחבריך הצדיקים היחידים בסדום. אבל וואלה, פה זה דמוקרטיה, וחבורת פקידים עם ידע מוגבל ואינטרסים הכי פרטניים שיש, לא יכולה לנהל לבדה את החברה (כן, זו משמעות הכלכלה) הישראלית.

האם  העניין הפעוט הזה ברור לך?

(ואגב, לא אתפלא אם המחאה הזאת נעשית בתיאום עם אולמרט, שהכריז על צמצום/הפסקת חוק ההסדרים, מסיבות שהן כנראה הכל חוץ מענייניות)

האם זה אמיתי??

http://www.yallakadima.co.il/article.asp?item_id=5343

מה שלא יהיה, כבוד ללחץ חברתי!

1.

תקציב 2008 רק אושר, וכבר שר האוצר מכריז על קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה של 4%, "על מנת לממן את דרישות סיעות הקואליציה". דיווח נבוב - כמו נלקח ישירות מהודעה לעיתונות - בגלובס. (מציל את המצב ציטוט של ח"כ רובי ריבלין: "קיצוץ רוחבי יפגע תמיד בשכבות החלשות")

+

1.

מס הכנסה לא מצליח לחלץ מלב לבייב 150 מיליון שקל על שומה מ-2002.  

לא ברור לי עדיין להיכן לשייך את נושא הפוסט הזה: לקלישאות בתקשורת או להבניית מציאות באמצעות שפה. סביר ששתי הקטגוריות נכונות.

העניין פשוט. בדיווח בוואינט בנושא הדיונים על התקציב בכנסת נכנס לכותרת המשנה המשפט הבא: העברת התקציב בכנסת תעלה לאוצר עוד 1.7 מיליארד שקל.

סליחה?

כספי המדינה אינם בבעלות האוצר, למי ששכח. זהו, אמרתי הכל.

כדי להוכיח שמדובר במטבע לשון שגור עשיתי חיפוש בגוגל ל"תעלה לאוצר" ו"יעלה לאוצר". במסגרת החיפוש התברר שגלעד סרי-לוי התקומם גם הוא נגד המשפט הזה בדיוק, והכניס אותו להקשר הנכון - מסע הפחדה מטעם האוצר ברגעים הקריטיים של חלוקת העוגה הלאומית.

מה יש לומר, האם זה חדש למישהו שוואינט עובדים בשירות ההון-שלטון בדרכים הכי תמימות לכאורה שיש? האם מישהו חושב שזה בזדון? לדעתי, ככל שזה נוגע לעורכים, אין כאן שום זדון, סתם בּוּרוּת שיש למישהו למעלה אינטרס לשמר.

כן, וואינט, בניגוד לדימוי המיינסטרימי שלו, אינו כלי תקשורת עממי במובן זה שהוא משרת את הציבור. וואינט הוא כלי של אליטה לשימור מעמדה הכלכלי הפריבילגי. (איך? בכניעות מוחלטת מול הספינים של אנשי האוצר, המשרתים במדיניותם את הבוסים שלהם בעבר ולעתיד)

על רקע זה, אני מצפה בכיליון עיניים למיזם הכלכלי החדש מבית "ידיעות", הוא יהיה חתיכת כלי נשק של ההון. נוני קנה לו צבא גדול וחכם, שישרת את האידיאולוגיה שלו, רוויית ההפרטות. אין לי ספק שהעיתון הזה יהיה רווי אבסורדים זועקים לשמיים.

על הר גבוה שראשו בשמיים ותחתיתו בירושלים, יושבים אותם המכונים "פקידי האוצר" או "נערי האוצר", שראוי יותר לכנותם "גאוני האוצר", משום ששכלם משיג תחומים כה רבים של ידע, עד שהם יודעים תמיד איזו רפורמה להצמיד לאיזו צרה. אותם גאונים יודעים, למשל, איך להציל את החינוך, הם מכתיבים למנהלי בתי חולים עם עשרות שנות ניסיון והשכלה כיצד לפעול, והידע שלהם ממשיך ומתרחב, כאילו מעצמו, גם לתחומי התחבורה, איכות הסביבה, הרווחה, וכל תחום אחר שמוחכם יבחר להתייגע בו. יש שם במשרד האוצר מן אוויר פסגות שכזה, שבדרך נס הינו דווקא עשיר בחמצן וטוב לפעולת המוח.

על כן מכתיבים אותם איינשטנים רפורמות על גבי רפורמות בכל שדה מומחיות העולה על דעתם, ובהיות שוט הכספת בידיהם, הם מתנים העברת כספים באמירת אמן על הגיגי המדע שלהם, שרק ההיסטוריה תדע ודאי להעמיד במקומם הראוי - בשורה אחת עם הגותם של הגל, פרויד, מרקס וכל אותן דמויות מופת.

ואני, דברים נשגבים כמו אלה הנישאים במסדרונות וחדרי ממשלת האוצר מרגשים אותי. על כן שמחתי מאוד לגלות לאחרונה עדות מאירת עיניים מבפנים, מבית המדרש של אותם צוקים נישאים, הגוזרים את גורלות כולנו במחי שריטת עט על נייר ונתיזי קפה על מקלדת. חגי קוט, סטודנט לשעבר בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, שסיים את לימודיו בהצטיינות יתירה, התבקש לשאת נאום בטקס הסיום והפתיע את שומעיו. דבריו הנכוחים מובאים כאן כולל ההקדמה שכתב באתר בדידות. זוהי הצצה אל הגאונות של לימודי מדע הכלכלה, אז אנא היזהרו שלא להיפגע כמו אותו אלישע בן אבויה שנכנס לפרדס, וגו'.

חגי קוט:

בשנת 2004 קם שר חרוץ בממשלת ישראל ועשה מעשה - הוא בדק כמה עודפי תקציב הצטברו בקופת המדינה מאז שנת 2000, והגיע למסקנה שמדובר ב-67 מיליארד שקלים. בהכללה של שנת 2004 בחישוב, עמדו העודפים על כ-80 מיליארד ש"ח. "על הממשלה להחליט איך משתמשים בעודפים אלה, כדי שאפשר יהיה לקבוע סדרי עדיפויות", אמר השר הנמרץ.

בדיווח עיתונאי, בעקבות התחקיר של השר, נכתבו הדברים הבאים: "השאלה הגדולה, ולאיש מחוץ לאוצר אין תשובה מוסמכת, היא מה נעשה במיליארדי השקלים שהאוצר 'חוסך' בטובו למדינה מדי שנה. ניסיונות לקבל תשובות מוסמכות של האוצר בשנים שעברו נתקלו בתשובות מתחמקות בלבד". באותו דיווח הודגש, שנראה שאף שרי האוצר עצמם ממודרים על ידי פקידיהם.

ולמה לנו כל זה עכשיו? כי אמש אמר שר האוצר רוני בראון שאין כסף לשלם למורים: "המשמעות של התוספת שהמורים דורשים היא 1.6 מיליארד שקל. מהיכן אביא את הכסף? זאת הקופה הלאומית של כולנו". אוי-וויי-זמיר! אכן שודדים המורים האלה, ואלו סכומי עתק הם מבקשים! אלה סכומים ששמורים לכאורה רק לנוחי דנקנרים, שגורפים אותם במכה אחת כאשר הם מקבלים הנחות במס על רכישות ענק, רגע לפני שהם מושכים דיווידנדים במיליארדים.

הנה שוב ציטוט מאותה ידיעה ישנה, המפתיע ברלוונטיות שלו: "לפני כמה שנים התקיימה עוד שביתת מורים קשה. האוצר טען שאין לו כספים לשלם למורים, גם אם כמה מדרישותיהם צודקות. עם סיום השביתה, למרבה הפלא, הודיע האוצר כי הכספים שיקבלו המורים יהיו מעודפי התקציב מלפני שנתיים. איש, מחוץ לאוצר, לא שמע קודם על העודפים, ואיש מחוץ לאוצר לא ידע, כמובן, מהיכן בדיוק נלקחו העודפים". "השקיפות התקציבית של האוצר היא ממנו והלאה", אמר אז אותו לוחם אלמוני משורות הממשלה. "'קיר הזכוכית' שהוא מעמיד בפני השרים, מקבלי ההחלטות לכאורה והציבור הישראלי, הוא בלתי נראה לחלוטין ונהיר רק למעטים מפקידי האוצר". לפיכך, הציע, יידחה אישור תקציב המדינה ל-2005 עד למיצוי הליך השקיפות.

אז מי היה אותו שר קוסם שכך בקלות סידר לנו עשרות מיליארדים שיכולים לשמש לצרכים חברתיים חיוניים? אולי ניחשתם כבר, שמו הוא אהוד אולמרט. ואיך מדבר היום אותו אולמרט? רוב הזמן הוא שותק, ובפועל מעניק גיבוי למחרבי ההשכלה ולמשפילי המורים, שמשתכרים בחלקם אפילו פחות מעובדי קבלן. אין כסף הרי.

אז... שלא יעבדו עליכם!

 מישהו עשה עבודה מעולה:

http://tal.wolfson.co.il/lab/morim.ppt

אנא הפיצו את זה.

זה יהיה פוסט קצר של 1+1+1...

כאן מצוטט רובי ריבלין כאומר: חוק ההסדרים הוא "חוק מבטל כנסת".

כאן מדווח נדב פרי על תחילת ייתורה של הכנסת - ישיבות המליאה מתקצרות.

כאן אפשר ללמוד על יכולת החקיקה של הלוביסטים לטובת ההון, "במיליוני שקלים ועד למיליארדים".

כאן מוכיח הציבור שהוא לא מטומטם. 86% מבינים שההון משתלט על הממשל, באופן שמותיר את הכנסת כמטרד מבחינת אצולת הממון.

ואני אומר, אם כבר מתלהבים באוצר מהורדות מסים אובססיביות, בואו נבטל את כולם באחת. בואו נבטל גם את הכנסת המיותרת, שנחמיה שטרסלר מסית נגדה באופן פרוע ובהכללה חסרת בסיס.

בואו נבטל את הכנסת ואת המסים ונסגור עניין. את הממשלה יממנו בעלי ההון, והאידיאולוגיה של הדרת ההמונים מהמשחק הדמוקרטי על ידי האליטה בשל החשש מנבערותם (כטענת ד"ר אודי מנור), תגיע לידי מימוש. זה הרי בסופו של דבר מה שמחפשים אדמו"רי הקפיטליזם באוצר, בעיתונות וכמובן במגדלי המשרדים המצוחצחים.

אז, לפחות, לא תהיה אחיזת עיניים. כי אם כבר מדינת פראבדה, אז שלפחות נדע מזה ולא נחיה באשליית הדמוקרטיה והתקשורת החופשית, זאת שמוחזקת על ידי אותם טייקונים שמפעילים את חברי הממשלה כבובות על חוט.

בספר חדש מתארת העיתונאית נעמי קליין את הדרך שבה השתלט הקפיטליזם על העולם ב-30 השנים האחרונות, וביתר שאת מאז נפילת הגוש הקומוניסטי (הרחבה בפסקה האחרונה בלינק). היא מדגימה היטב עד כמה הקפיטליזם הוא אידיאולוגיה לכל דבר, שאותה נושאים בעלי עניין חזקים במיוחד, ששולטים בתקשורת, תורמים לפוליטיקאים ומיומנים מאוד בהפצת שיח ושפה המתאימים להם.

אחת מאמונות היסוד שהצליח הקפיטליזם להטמיע חזק ועמוק, היא שהמדינה והשירות הציבורי תמיד ישיגו ביצועים טובים פחות מהשוק החופשי. אבל זה ממש ממש לא מדויק. רק אתמול כתבתי על נועה קולפ שהתייחסה לבנקים בבעלות המדינה כאל רעיון לאנשים "לא שפויים". קולפ היתה אמורה לדעת שבנק לאומי, שלמדינה 35% בו – כולל גרעין השליטה – דווקא מרוויח לא רע.

הערב קיבלה קולפ רוח גבית מעוד כתב בערוץ 10, דב גילהר (הערה: ריבוי הביקורת בבלוג על ערוץ 10 נובע רק מכך שזהו הערוץ שבו התרגלתי לצפות. בעבר עבדתי בערוץ כמה חודשים ככתב וכתחקירן, ובנענע ניהלתי ב-2006-2007 את הטמעת הווידאו מחדשות 10 באתר). בפרוייקט החשוב שלו על הבירוקרטיה, הביא גילהר סיפור קורע לב על אישה, חולת אסטמה קשה, שכבר שנים סובלת מעולה של הבירוקרטיה ומיחס גרוע, במסעה אחר דירת שיכון ציבורי שתתאים לצרכיה.

אלא שבסוף הסיפור מצא גילהר טעם לפנות אל פקידי המדינה בהטפת מוסר שאין לה שום קשר למציאות, ומשקפת שוב את ההטיה האידיאולוגית של העיתונות בישראל לטובת ההון (בדיווח זה מוחלט, בפובליציסטיקה עוד יש מעט גיוון). אני מצטט את הדברים של גילהר מהזיכרון, כי קטע המעבר לא עלה לרשת:

"שואלים אותנו מה אנחנו רוצים מהפקידים במגזר הציבורי. אומרים לנו שהם עצמם אוכלוסיה חלשה. אז אנחנו אומרים: אנחנו רוצים מהפקידים שירות בדיוק כמו במגזר הפרטי". גילהר המשיך ואף הפליא במשל, המבוסס על עקרונות הקודש של השוק החופשי: דמיינו לעצמכם, פנה אל הפקידים, שיש מדינה מתחרה בשם "ישראלה", שהאזרחים יכולים לעבור אליה ולשלם לה מסים. מה יקרה אז, מי יפרנס אתכם?

אז כשירות לגילהר ולצופים שהשתכנעו מהטיעון הדמגוגי, הנה כמה דוגמאות שאספתי בפחות מחמש דקות מהאינטרנט, שמוכיחות שדבריו הם הבל ורעות רוח ושגם התחרות אינה ערובה לשירות אדיב או יעיל. אפילו לגילהר, שלעניות דעתי חוטא חטא חמור לשליחותו, לא הייתי מאחל להסתבך עם החברות הבאות, שמבחינתו הן ודאי "בדיוק כמו במגזר הציבורי".

בנק הפועלים

להלאים את שרי

באורח פלא, חיזוריו של יוסי גורביץ על דלתותיהם של בנקים פרטיים ומופרטים לעילא, לימדה אותו שלעתים השירות במגזר הציבורי טוב הרבה יותר. ואולי צריך להסיק מזה מסקנה גם לגבי הפרטת חברת החשמל? (טור טוב במיוחד, מומלץ מאוד לקרוא)

הוט

חמים על הוט

בחברת הוט אף פעם לא נרשמה תקלה בגביית תשלומים מהצרכן, אך רק נסו לחפש אותם כשמשהו יתקלקל לכם (טור זועם במיוחד שלי בנענע, מלפני כשלושה חודשים)

(אגב, על מעללי הוט לא תוכלו לקרוא ב-ynet, כי בעל המניות הגדול ביותר בחברה הוא נוני מוזס. כאן הרשימה המלאה של הבעלים. פה תוכלו למצוא עוד המון חומר על מעללי החברה הפרטית, זאת שהשירות הוא הא'-ב' שלה, וכאן כתבה חיובית על החברה מוואינט, ללא הגילוי הנאות הנדרש.)

ויזה כאל

המזוכיסט המאושר

מזוכיסטים? נסו פעם להתקשר לשירות הלקוחות של ויזה כאל. 

איקאה

מחכים לאיקאה

חיפוש אחר רהיטים לדירה הפך לסיוט מתמשך במתחם איקאה בפולג. שירות גרוע, נהלי עבודה הזויים ותשלום עבור רהיטים שלא קיימים – זה מה שמחכה לכם אצל ענקית הריהוט השוודית

סלקום

השירות אזל

בסלקום עושים אירוע לעובדים, רק למה זה אומר שעכשיו תקבלו שירות פחות טוב?

זה לא עסק

מנוי עסקי של חברת סלקום חויב על מוצרים שלא ביקש, וכשדרש מהחברה הוכחה לחתימתו הם טענו כי הם לא מחויבים לשמור אותה

ועוד מהכוכבת הנולדת בסלולר...

סלקום סיפקה מכשירים פגומים - ותפצה את הלקוח

בית המשפט קבע כי סלקום סיפקה ללקוח מכשירים עתירי תקלות, והפרה את ההסכם עימו הפרה יסודית

מלון מג'יק פאלאס - אילת

במילה אחת - שרות גרוע

בטופס הסטנדרטי של בית המלון לא היה מקום לשרשרת התקלות הארוכה של משפחה, שיצאה לנופש באילת. בית המלון: בחופשה הבאה יקבלו 25 אחוז הנחה

ומשהו בהפוכה:

ביקור מפתיע לחיוב בלשכת התעסוקה

אוקיי, נראה שהרעיון ברור, וגם אין לי ספק שכל אחד מהקוראים יכול לשלוף מזיכרונו היתקלות עם שירות גרוע בשוק החופשי והתחרותי שגילהר כה הילל, ואולי אפילו שירות סביר במגזר הציבורי (לי אישית יש זיכרונות חיוביים ביותר מהשירות המהיר והאדיב שקיבלתי במס הכנסה ובמע"מ, כאשר הקמתי חברה (ע"ר) לפני כשנתיים וחצי).

בנקודה הזאת עולה שאלה מרכזית:

אם כל כך פשוט להוכיח את הדברים, מדוע רובנו ממשיכים לאכול את הלוקשים שהאכילו אותנו מינקות, על כך שהיד הנעלמה של השוק החופשי היא ההגדרה המילונית ליעילות, בעוד שהשירות הציבורי קטסטרופלי? ומדוע אנחנו אוכלים בכל שנה את הלוקשים של האוצר, על כך שחובה להפריט, כי ככה הכי יעיל וכיוצא באלה אמירות שבמקרה הטוב הן חצאי אמת?

נעמי קליין, על פי ההרצאה המרתקת שלה (המקור כאן), טוענת שזהו פשוט מסע של שטיפת מוח מצד ההון, שמתנהל כבר עשרות שנים במטרה ברורה ונהירה לכל יונק שכבר צימח אי שם פלומת שיער – מסירת נכסי מדינות לידיים פרטיות במחירי סוף עונה (כנסו-כנסו לאתר על האחים עופר). אותם בעלי הון מפטרים אט-אט את העובדים הוותיקים והמאוגדים, מצמצמים את כוח האדם, ואת אלה שכן נשארים מעסיקים לא פעם בתנאי עבדות מודרנית. כך גדלים הרווח והעושר בשיעורים פנטסטיים בזמן קצר.

בחלק השני של פינת הבירוקרטיה הביא גילהר (שאת כתבות הצבע שלו אני מאוד אוהב) את "מצעד הפקידים" של פינת הבירוקרטיה. כל חמשת הפקידים שהוצגו נתנו לנושא/ת המצלמה הנסתרת שירות מהיר ויעיל, אבל על הסגנון בהחלט לגיטימי להעלות השגות, ואולי אף קשות. לא נעים לשבת מול פקיד שמנפח בלון ממסטיק (וכחלק מהסחבקיות מציע מסטיק גם ליושבת מולו, ומוסיף "אל תתביישי"), זה לא סימפטי במיוחד לשבת מול פקידה שלא משחררת חיוך, או מול אחת שעסוקה בזמן השירות בשיחות שאינן קשורות לנושא המטופל.

אך כאמור, כולם היו יעילים ועשו את עבודתם במהירות, מה שעדיין עדיף בעיני בהרבה על פני שיחות הטלפון המייאשות שניהלתי כל כך הרבה פעמים בעשור האחרון למוקדי שירות "אמריקאיים". השיחות הללו תמיד מתחילות באדיבות נוסח "שלום, כאן  *****, מה אפשר לעשות בשבילך?", אך פעמים רבות מדי נגמרות בזעם וייאוש.

ועוד מילה אחרונה על המתודולוגיה של פינת הבירוקרטיה. רק עמוק בתוך כתיבת הפוסט הזה (כמה תמים אני) עלתה בדעתי המחשבה שצולמו הרבה יותר מחמישה פקידים לצורך הכתבה, ושנבחרו רק אלה המתאימים לתזה, כולל אחד מקסים במיוחד מהביטוח הלאומי, כדי שיהיה לנו מנצח... זה הרי החלק החשוב ביותר בכל תוכנית בידור. אין לי מידע בעניין כך שזהו רק ניחוש, אבל לא כזה שהייתי מבטל בשנייה, אם להסתמך על היכרותי המסוימת מבפנים ומבחוץ עם "תעשיית" החדשות בטלוויזיה.

חיפשתי כמה מילים שכתבתי כאן בעבר על מקארתיזם בישראל בטקסט שכותרתו "נועה קולפ וכנופיית שלטון החוק". העצלות הובילה אותי לערוך את החיפוש בגוגל במקום לדפדף כאן אחורה, ויצא שהעצלות משתלמת - תוצאה אחת מתחת לפוסט שלי, ראיתי קטע וידאו מיו-טיוב, שבו אומרת נועה קולפ את הדברים הבאים באולפן של לונדון את קירשנבאום:

"הבנקים הם לא נורא נורא רווחיים, המנגנונים הסבוכים, הרבה מאוד עובדים, הרבה מאוד שומנים שצריך לקצץ אותם..."

כל זב חוטם ומצורע יודע שהבנקים בישראל מרוויחים בכל שנה סכומי עתק, ולמי שחזר זה עתה משהות ארוכה בחלל, הנה כותרת של Ynet מלפני ארבעה חודשים: רווחי הבנקים הגדולים ברבעון הראשון: 2.24 מיליארד שקל . 

מדובר בכ-10 מיליארד שקל רווח נקי בשנה. זה מה שנקרא "לא נורא נורא רווחיים"?!

תפקידם של כתבים כלכליים הוא אחד החשובים בתקשורת. רק התקציב וחוק ההסדרים לבדם קובעים מדי שנה מחדש את גורלם של שכירים, מובטלים, חולים, מקבלי קצבאות, קשישים, נכים, נשים הרות, תלמידי בתי ספר ועוד ועוד. הנה רק דוגמא קטנטנה אחת, הנוגעת להבטחה שנתן אולמרט ברעש גדול וצלצולים לעידוד יציאת נשים לעבודה, ונבעטה בשורה אחת קטנה בחוק ההסדרים, על ידי פקידי האוצר עזי המצח. כדי לטפל במכלול הסוגיות המאוד מורכב הזה, דרושים עיתונאים מעולים, רחבי אופקים ובעלי ניסיון (ולא פחות מכך עורכים עם לב ושכל ישר).

אז איך תסבירו את העובדה שחברת החדשות שמתיימרת להיות הטובה ביותר בישראל, ממנה לתפקיד החשוב עיתונאית צעירה

ומנותקת מהמציאות, שלא שולטת בפרטים בצורה כה מעוררת דאגה? איך ייתכן שמבחינתה בנקים בשליטת המדינה הם עניין לאנשים חסרי שפיות (ויפה נתן לונדון את דוגמת בנק לאומי), וחמור מכל - מהיכן האטימות והחוצפה לגזור במחי משפט לא מבוסס את "העובדים והשומנים" לקיצוצים?

מה אומר המינוי הזה והאמון בכתבת על "חדשות 10"?

מה המשמעות של זה לגבינו הצופים?

ושאלת השאלות - מי מרוויח מזה?

(נלקח מכאן)

שלום אחיות ואחים 

מי קיבל בשנה האחרונה יותר זמן מסך במהדורות החדשות בטלוויזיה:

בריטני ספירס ופריס הילטון, או ילדים עם מוגבלויות וקשישים סיעודיים?

רוצים להבין איך בדיוק עובד הקטע הזה של הון ושלטון? היכנסו נא לאחד מאתרי האינטרנט של חברות הלובינג, ולא תאמינו למה שתקראו. הנה תקציר מהיתרונות שמשרד הלובינג כהן-רימון-כהן מייחס לעצמו באתר האינטרנט שלו, בניסיון ללכוד לקוחות חדשים מעולם העסקים:

• אנחנו יודעים כיצד פועלות זרועות השלטון.
• אנחנו מכירים באופן אישי את הנפשות הפועלות והאג’נדה שלהן.
• אנחנו מנתבים את מערך קבלת ההחלטות, כך שהאינטרס שלך יהיה מיוצג בכל נקודת החלטה.
• אנחנו נאפשר לך ליזום וליצור מקורות רווח חדשים.
• אנחנו נמצא למענך פתרונות חוקתיים.
• אנחנו נמצא דרכים להפחתת רגולציה, שימור מצב קיים או העצמתו – בהתאם לצורך שלך.
• אנחנו נקדם למענך העברת החלטות תקציביות, כגון מניעת קיצוץ בתקציב רלוונטי.
• אנחנו נקצר תהליכים ונמנע את בזבוז זמנך וכספך.
• הפעילות שלנו מבטיחה לך מקסום רווחים, הפחתת הוצאות ומניעת הפסדים.