מחשבות פוליטיות

אתמול (רביעי) חגגנו כולנו באורגיה של ביטחוניזם אינפנטילי את חיסולו של עימאד מורנייה, והיום כבר משתלטת הפאניקה. אלון בן דוד משרטט את מפת תאי הטרור של חיזבאללה בעולם, בדגש על כל העולם.

אזהרת הנסיעה לישראלים כוללת כל מקום המוכר ככזה שמתרכזים בו ישראלים - בתי חב"ד, הקוואסן בתאילנד וכו'. ובערוץ 1 מספרים שיש גם בכירים על הכוונת, כמועמדים לחטיפה: גנרלים בדימוס (אמנון ליפקין שחק, עמי איילון, בוגי יעלון) וראשי מוסד ושב"כ (אפרים הלוי, שבתאי שביט, יעקב פרי), כולם מופיעים בתמונות ראש, כמו דמויות מטרה במטווח. ליפקין-שחק, השקול בד"כ, הצדיק אתמול את הפעולה.

אך כאמור, כל זה מובן מאליו. מובן מאליו גם שהתקשורת החלה בסיקור מתלהב ועברה במהירות לפאזה המודאגת. זאת כרוניקה שחוקה  ומוכרת. לא הייתי כותב את הפוסט המיותר הזה, אלמלא דיווח בלתי נתפס בערוץ 1 מפי אילה חסון. זה הלך כך:

"הצפי הוא בהחלט למסע פיגועי נקמה.. זה המסר שיוצא היום מלשכת ראש הממשלה. בישראל מדברים על זה, שאם יהיו פיגועים של יהודים בחוץ לארץ, של מוסדות של יהודים בחוץ לארץ, מדובר באנטישמיות לשמה, ואם יהיו פיגועים שיפגעו במוסדות של ישראלים או בישראלים, זאת תהיה הפרת ריבונות של אותה מדינה שבה חלילה יתחולל אותו הפיגוע... ומילה על נאומו של נסראללה: כבר היום, לפני שנסראללה נשא את נאומו, ידעו בישראל להעריך מה הוא יאמר, והעריכו נכון את מה שהוא אמר...".

כמה נקודות:

א. מה לעזאזל הקטע עם פיגוע ממניעים אנטישמיים ופיגוע שעניינו הפרת ריבונות? הרי אם המניע לפיגועי הנקמה הוא חיסול מורנייה, איך אפשר לטעון שהם ייעשו ממניע אנטישמי? (גם הצמדת מניע למעשה שעוד לא התרחש זה חתיכת גאונות, אבל כמה סכינים אפשר לתקוע בגב האומה בפוסט אחד)

ואם תהיה הפרה של ריבונות מדינה זרה, זה עושה איזה הבדל? אני מניח שב"ישראל" של חסון מצפים שבחיזבאללה ישמעו ויאמרו: "אה, לא ידענו שניאלץ להפר ריבונות. ווי וויי, איזו עבירה אתית, גדול עלינו, מוותרים!"

ב. קפיצה קטנה בחזרה אל המובן מאליו: האם הרווחנו משהו מהחיסול, מלבד אותו סיפוק רגעי וחולף בשעות הראשונות שלאחריו? האם "מסע פיגועי נקמה" הוא מחיר שהוחלט עליו מראש? ואם כן, לאיזה מחיר אנחנו מוכנים - 5 הרוגים, 15, 25, 50, 150? ומה על חטיפה של בכיר בטחוני? איפה עובר קו הגבול שמתחת לו החיסול עדיין שווה ומעליו אולי היה עדיף בעצם לוותר?

ובמילים אחרות, במחווה לסדרת השאלות בסוף הפינה שכולנו אהבנו, "סערה בכוס תה": כמה גופות שווה מורנייה? האם שווה להכניס את כל הישראלים בעולם לעוצר נסיעות? כמה זמן ייקח לשחרר משבי החיזבאללה את אמנון, שבתאי או בוגי? כמה מלחמות נעבור בדרך, ומה יהיה גובה הקיצוץ בתקציבים החברתיים?

ג. והתחזית הזאת על איומי נסראללה בהלווייה עוד לפני שהתקיימה? זאת ההוכחה האולטימטיבית שמציון תצא תורה. אין בכך ספק. אין על המודיעין הישראלי והמוח היהודי. סוכני מוסד נועזים התחבאו ודאי מתחת לשטיח המנומר בחדר השינה של העבדקן, בזמן שהתלהם באוזני אשתו המשועממת, והביאו את המידע יקר הערך. כבר זמן רב שלא נצפו כאן יפי בלורית ותואר שכאלה, ישראלים אמיתיים ולא משתמטים.

• האמהות השכולות של מחר

תוספת מאוחרת: עפר שלח הבהיר הערב מדוע כל עניין החיסולים מטופש. ארגון טרור הוא לא משפחת פשע, אמר, חיסול הראש לא מפרק את הארגון. מעבר לנימוק ההגיוני, האינסקטינסט האנושי צריך להתנגד להרג, לא משנה הסיטואציה. אולי פשוט צריך ללכת בעניין הזה עם הבטן (כמו הפוסט הזה..), ולהתחיל מהנחת היסוד שאופן ההתנהלות הזה פשוט רע. האלטרנטיבות יגיעו בהמשך.

כותרות העיתונים בארה"ב לאחר נאומו של אחמדינג'אד באוניברסיטת קולומביה, דיווח גיל תמרי, אמרו בהכללה: בא לנאום וקיבל שיעור.

נשיא האוניברסיטה לי בולינג'ר התקיף בחריפות: "אדוני הנשיא, אתה נושא את כל הסימנים של עריץ אכזר וקטנוני, ולכן ברצוני לדעת מדוע נשים, חברי המפלגה הבאהית, הומוסקסואלים ובני קבוצות אחרות הופכים להיות מטרה לרדיפותיך? מדוע אנשי אקדמיה בעולם כולו מוטרדים מן הההתנגדות הבלתי נסבלת של המשטר שלך? מדוע אתה מפחד מאזרחים איראניים שיביעו את דעותיהם בחופשיות?... ספק אם יש לך האומץ האינטלקטואלי להשיב לשאלות אלה".

בין הכחשת שואה להתעלמות מדברי נשיא האוניברסיטה, מדווח "הארץ", "אחמדינג'אד גם דחה את הביקורת על פגיעה בזכויות אדם באיראן, ובמיוחד על רדיפת הומוסקסואלים: 'באיראן אין לנו הומוסקסואלים כמו במדינה שלכם', אמר ועורר פרץ של צחוק בקהל".

אם כן, למרות מחיאות הכפיים שקיבל מקהל אוהדים, התממשה התחזית על הופעתו של נשיא איראן באוני' קולומביה. אירוע המדיה הזה לא שירת אותו כלל, כי אם שם אותו ללעג ולקלס בעיני מיליוני צופים בכל רחבי העולם.

בדיעבד, חבל שמוזיאון השואה בוושינגטון לא הזמין את הנשיא המכובד לסיור מודרך. אם היה נענה בחיוב – סיכוי קלוש, במיוחד לאור הגבלות התנועה עליו בניו יורק - היה מאלף לראות אותו מתמודד עם העדויות החד-משמעיות.

בביקורתו על ארה"ב, אגב – "אנחנו מתנגדים לאופן שבו ממשלת ארה"ב מנסה לנהל את העולם. אנחנו חושבים שהשיטה הזאת מוטעית. היא מובילה למלחמה, אפליה ושפיכות דמים" – אחמדינג'אד צודק. צריך להיות מספיק ישרים כדי להודות בכך. מכל שאר הבחינות, אחמדינג'אד הוכיח אתמול שוב לעולם עד כמה הוא אידיוט ונלעג. נקווה שתהיה לדעת הקהל נגדו השפעה על המהלכים בעתיד.

• יוסי מלמן מרחיב.

מחמוד אחמדינג'אד נוהג לנאום בפני קהל שבוי. על במות מעוטרות פרחים, מול המוני אדם, הוא משחרר מכיס מעיל הרוח הנצחי את הפנינים שלו, בחיוך שלא ברור אם הוא יותר ערמומי או ילדותי. כשאני צופה בעצרות האלה בטלוויזיה, אני תמיד שואל את עצמי אם האיראנים אף פעם לא עובדים. זה תמיד באמצע היום, ותמיד משתתפים אלפים רבים. מאיפה יש להם זמן וכוח? אולי במשמרות המהפיכה יודעים.

את העצרות במגרש הביתי מחליף עכשיו מחמוד ידידנו במפגשים בניו יורק, אליה הגיע לרגל עצרת האו"ם. אוניברסיטת קולומביה החליטה לנצל את הביקור, והזמינה את המנהיג המפוקפק להרצות בפני הסטודנטים. התגובה האוטומאטית היא כמובן הפגנות מול האוניברסיטה, בטיעון חזק מאין כמוהו: אם מזמינים מכחיש שואה שאנחנו יודעים שמאוד עסוק לאחרונה ברעיון מבריק של רצח עם קטן מהסביבה, אולי היה צריך להזמין בזמנו גם את היטלר?

בניגוד למפגינים, התשובה שלי לשאלה הזאת היא כן. צריך היה לתת גם להיטלר לדבר בסיטואציה דומה - לפני שהפך לפושע בינלאומי מבוקש - וזה אולי אף היה מסייע לחשוף מוקדם יותר עד כמה הוא מסוכן. באותה מידה, כל עוד ניתנת לסטודנטים הזדמנות נאותה לשאול שאלות - כמקובל בהרצאות כאלה - צריך לאפשר גם לאחמדינג'אד לדבר. אני דווקא מאוד רוצה לראות את השוביניסט הגזען הזה מתפתל מול שאלות שאף אחד בארצו לא מעז לשאול אותו. הסיכוי שהוא ייתן תשובות משכנעות גבוה בערך כמו הסיכוי שיצוץ פה פתאום ראש ממשלה ראוי. יותר סביר שמחמוד יעשה צחוק מעצמו, ולכן אדרבא, צריך לעודד אותו לספק לנו עוד שואו כמו שהוא יודע. לפחות נצחק קצת מהפוליטיקה.