מחשבות פוליטיות

לפני שבועיים כתבתי כי נראה שהמרצים הולכים לקראת הפסד מול האוצר. למרבה הצער אני עדיין לא בטוח שטעיתי, אבל יש סימנים מעודדים שהסבירות לכך הולכת וגדלה. בלוג "הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה" מלמד על פעילות מסודרת וממוקדת מצד המרצים, ועל נחישות להתגבר על הניסיונות להזניית מערכת ההשכלה הגבוהה ולשלילת עצמאותה באמצעות הפרטה זוחלת של הפקולטות - התחומים הרווחיים ימומנו ע"י תאגידים, בעוד שתחומי הרוח והאמנויות ייחנקו ללא תקציבים.

מאבק המרצים מאוד מעניין בעיני, כי המרצים מגלמים מצד אחד ציבור אולטרה משכיל, ולכן חזק ומבוסס כלכלית, ומנגד הם לא ציבור גדול, ולחלקים נרחבים באוכלוסיה הם נראים כחבורת שמאלנים מפונקים ומנותקים. לא ראינו, למשל, את אנשי הסגל הבכיר באקדמיה משתמשים בכוח שלהם כארגון לטובת מאבקים חברתיים אחרים.

לטעמי, המרצים צריכים להדגיש חזון של מתן השכלה גם ובעיקר לשכבות המוחלשות, כמפתח להתקדמות והיחלצות ממצבם. אם יצליחו לשכנע ששמירה על מעמדם תקדם גם את היעד הזה, שהוא תנאי למוביליות חברתית, הם יזכו אולי לתמיכה מציבור רחב יותר, גם אם לאור שביתת המורים ספק אם זה באמת ישנה. שיח על תפקידה של מערכת השכלה גבוהה ציבורית במלוא מובן המילה, יהיה גם מענה הולם למדיניות ה"הפרד ומשול" מבית האוצר.

לאור קיומה של סיעה הכוללת מרצים מהסגל הבכיר שלא מעוניינים לדבר על עתיד ההשכלה הציבורית, אלא רק על תנאי השכר שלהם (דוגמא קיצונית היא נשיא אוני' בר אילן שקרא להוצאת צווי מניעה נגד המרצים), נראה שמדיניות ה"הפרד ומשול" עדיין שולטת.

איך יודעים שהמרצים באוניברסיטאות עומדים להפסיד במאבקם? משווים בין כותרות המאבק שלהם לאלה של המורים.

כותרת מ-Ynet היום: המרצים: רק אולמרט יכול להביא לסיום השביתה

כותרת ב"הארץ" מלפני כחודשיים וחצי:

לשכת אולמרט: לא מתכוון להתערב במו"מ עם המורים

כרגע, כמו אצל המורים - שלהם עוד היתה תמיכה ציבורית רחבה - אולמרט פשוט שם פס. יש לבראון והסאדיסטים באוצר חבל ארוך כדי לתלות את כל מי שהם רוצים. המרצים, מנגד, משדרים חולשה ואימפוטנטיות איומה בניהול המאבק. כל הימור על יותר מ-5% תוספת שכר בסיום השביתה - המרצים דורשים 35%, האוצר מדבר על 2.5% - ישקף אופטימיות מוגזמת.

ומה עושה כוח היתר של האוצר? גורם לסטודנט הפוליטיקאי התורן לחשוש מ"הפרד ומשול" קלאסי: "אם המרצים יעשו יד אחת עם האוצר ויסגרו הסכם על גב הסטודנטים, כלומר תוספת שכר על חשבון העלאת שכר לימוד, אנחנו לא ניתן לזה לעבור".

במקום מאבק משותף על עתיד ההשכלה במדינת ישראל, אנחנו מקבלים חוסר אמון קשה ומפחיד בין הסטודנטים למרצים. עצוב מאוד לגלות שיו"ר הסטודנטים שונשיין בכלל מסוגל להעלות על הדעת תסריט כל כך דרוויניסטי. למרבה הצער, קשה לומר שדבריו מופרכים.

בני ציפר היטיב לתאר כמה נמוך ירדנו ביחסנו לכל מה שמדיף מהשכלה. עד כה הרגעתי כאן את מי שדיבר על העמדת האחראים אל הקיר ביום פקודה, אבל כרגע ההרגשה שלי שונה. ההתנקשות בערכי התרבות הבסיסיים ביותר, שמבצעים במקהלה מתואמת מנהיגי המדינה, פקידי אוצר, עיתונאים - סוכני שימור ההגמוניה, כפי שהיטיבה לנסח היום מישהי - ומלחכי פנכה שונים ומשונים, גורמים לי לדמיין את התמונה הזאת, עם הקיר. אל דאגה - אחרי שנפחיד אותם כהוגן, נשלוף את המצלמה הנסתרת.