כתבה מצמררת של יגאל מוסקו בעובדה עוסקת בהוספיס בשיבא, המקום המרכזי בישראל שבו ניתנת הזדמנות ל-18 איש בכל פעם למות בכבוד. ממוצע הזמן בין האשפוז למוות בהוספיס הוא 12 יום, ולמרות זאת יש מי שמכנה את המקום "בית הבראה", גן עדן למי שחייו המתאדים אט-אט הם גיהינום. נעשית שם עבודת קודש. עלות התפעול של המקום לא גבוהה. לא ניתנות שם תרופות יקרות. עיקר העבודה היא לגעת בנוטה למות וביקיריו. לתת אנושיות.
אלא שבאוצר טוענים שבחטא יסודו של ההוספיס. האגודה למלחמה בסרטן הקימה אותו לפני 25 שנים ובשבע השנים האחרונות נפל הנטל על בית החולים. לבית החולים יש משאבים, אבל אין תקנים. באוצר כועסים על מנהלי בית החולים שמעזים לחשוב על פתיחת מחלקה חדשה באופן רשמי. על פתיחת מחלקות מחליטים רק באגף התקציבים.
באוצר רוצים שבית החולים יוותר על מיטות במחלקות אחרות כדי להחזיק את ההוספיס. מנהלי בית החולים מתנגדים כמובן. תאריך הסגירה המיועד הוא ה-30 ביוני. קשה לי להאמין שהמקום ייסגר - יש פנינים שאפילו האוצר לא יכול להשחית - אבל עצם המאבק וערלות הלב זועקים לשמיים. מומלץ לצפות בכתבה המלאה.
סיפור נוסף שנוגע לתקציב הבריאות מקודם על ידי בלוגר בשם ALC. לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה על העברת יותר ממיליארד שקל מעודפי 2007 לתקציב 2008. ועדת הכספים אישרה שורה של סעיפים שנוגעים לתקצוב משרדים ללא תיק, משרד הדתות, המשרד לאיומים אסטרטגיים (שנמצא בתהליכי סגירה) וכן הלאה. המספרים מרשימים.
אחד הסעיפים שנשמט מהעברת העודפים הוא 75 מיליון שקל לסל הבריאות. אותם 75 מיליון נלקחו בעבר במסגרת קיצוץ תקציבי, ועתה, כשיש כל כך הרבה כסף עודף, מפנים אותו כדי לפנק עוד כמה פונקציונרים, במקום להציל או להקל מעט את חייהם של כל כך הרבה אנשים חולים. יש כמובן מאות דוגמאות אחרות לאותה אטימות, ופלא שאנחנו האזרחים ממשיכים לספוג אותה מבלי להתקומם. פרטים מלאים יותר על המאבק למען סל התרופות אצל ALC.
עדכון על ההוספיס בשיבא: כצפוי, הוא לא ייסגר.
תגובת האוצר מגעילה למדי בטון המתנשא, מאשים והלא בהכרח מדויק שלה: "מאחר ומנהל בית החולים שיבא לא מצא לנכון לפתור את בעיית התקנים בהוספיס במסגרת משאבי בית החולים הנתונים, משרד האוצר בחר להתערב בנושא ופעל למציאת פיתרון מחוץ לבית החולים...". תודה באמת, איזה צדיקים.
ועוד תוספת מאוחרת: חנן כהן בחן את הסיפור בצורה רצינית יותר ממני. הנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
