מחשבות פוליטיות

יש ארגון אחד עם פנים יפות ושמו "מעלה". חברים בו התאגידים הגדולים במשק, ומטרתו היא לקדם אחריות חברתית במסגרת הפעילות העסקית. במצגת (PDF) שהוכנה לכבוד הכנס האחרון לפני כשבועיים, הוצגה האחריות החברתית של העסקים כנובעת משיקולי רווח. כך העלה הסקר המיוחד בקרב המנהלים בישראל. לא כבוד האדם חלילה מניע אותם, זה לא יספק את בעלי המניות. מתברר שאותה "אחריות חברתית" היא בסך הכל כלי נשק תודעתי נגד האזרחים שמעמדם הידרדר לכדי בני חסות של אצילי ישראל, ומתקשים להבחין בכך. בלשון ברורה יותר, מדובר בעלה תאנה.

אבל למה להחריב שמחות? יש יו"ר חדש ל"מעלה", מנכ"ל בנק הפועלים צבי זיו, וההתרגשות רבה. ארגונו של זיו ידוע באחריות החברתית שלו -  בעיקר ביחס ללקוחותיו - ושכחנו וסלחנו כבר על כך שהבנק הענק והרווחי שהיה שייך לנו הועבר לידיים פרטיות בקומבינה, ובפועל בחינם. בנאום נרגש ומלא מליצות לא הצליח המנכ"ל המוכשר לומר ולו פעם אחת, מהי אותה אחריות חברתית שהוא כה מהלל. בסופו של דבר הוא גימגם משהו פתאטי על... מסירת יותר מידע פיננסי ללקוחות. זהו בהחלט חידוש שעל הארגונים החברתיים לאמץ. לקרוא (PDF) ולא להאמין.

(אגב, למי שלא קורא כאן באופן קבוע, עפרה שטראוס, שמגבה בימים אלה את רמיסת מלצרי "עלית קופי" בת"א, חברה גם היא ב"מעלה" ואמונה על "אחריות חברתית". עוד פרטים בפוסטים למטה)

הנהלת בית  הקפה "עלית קפה" באוני' ת"א הגישה תביעת דיבה נגד שלוש מ-30 השובתות, בטענה שטענותיהן שקריות. בדיווח על כך של כתבת הרווחה של "הארץ", רותי סיני, נכתב כי שלוש הנתבעות הן ממובילות המאבק. לאחר שבית הקפה נכשל בהפחדת המלצריות והמלצרים באמצעות ביריונים, בא הניסיון לעשות זאת באמצעות הפרד ומשול וטרטורן בבתי המשפט. השלב הבא יהיה מן הסתם איום על שאר השובתות והשובתים שאם לא יוותרו, יעמדו גם הם מול כתבי תביעה.

שביתת המלצרים הזאת היא הראשונה בישראל שמתרחשת בבית קפה. משום כך יש לה חשיבות עצומה כתקדים וכמופת למלצרים מנוצלים אחרים. במקרה קודם של ניסיון להקמת ועד, כדי להתמודד עם ניצול קשה, פוטר אחד המלצרים. כל מי שרוצה לתמוך במלצרי "עלית קפה", ששייכת בעיקרה לחברת שטראוס-עלית בראשות עפרה שטראוס, מוזמן למשמרות מחאה בתל אביב ולהימנע מכניסה לבתי הקפה של הרשת ברחבי הארץ. במאבק הזה, אגב, ביקשו השובתות בכל לשון של בקשה לא להגיע למחאות עם סמלים של ארגונים ומפלגות. זהו מאבק טהור על זכויות עובדים.

אתר המאבק

עדי איתן: כל השיטות לניצול מלצריות בתל אביב

תוספת מאוחרת. הודעה בעניין מטעם מטה המאבק:

הפיצו הלאה!

רשת עלית קופי שברה שיאים של בריונות בפעילותה נגד עובדיה. מלצריות ומלצרי הסניף בכיכר אנטין בתל-אביב התאגדו כדי לשמור על זכויותיהם המופרות. לאחר שהמו"מ שלהם עם ההנהלה לא נשא פירות (ההנהלה היתה מוכנה להבטיח כל מיני הבטחות, אך לא היתה מוכנה לחתום על מסמך משפטי מחייב), הכריז הוועד על סכסוך עבודה חוקי ויצא לשביתה.

מקום עבודה סביר היה נכנס למו"מ עם העובדים ומגיע איתם לפשרה. יש להבין, העובדים אינם מעוניינים לשבות, הם מעוניינים לחזור לעבודה. כל יום של שביתה הוא הפסד בשבילם, לכן כל מה שהם מעוניינים להשיג הוא נכונות של ההנהלה לשאת ולתת ולחתום על הסכם, כפי שקובעים חוקי מדינת ישראל.

במקום זאת, גייסה ההנהלה מזכירות, עובדי מנהלה ואחראי משמרת מסניפים אחרים כדי שיחליפו את העובדים השובתים (ואף יתחזו לעובדים ויגידו לעוברים והשבים כמה נפלא לעבוד בבית הקפה וכמה המלצריות השובתות הן שקרניות), הביאה מאבטחים (ואף כלבים!) שימנעו מהשובתים להיכנס למקום העבודה ולעצור את העבודה (דבר שהוא זכותם החוקית), איימה על עובדים ועוד. 

 אך כעת הם עברו כל גבול!

היום בבוקר (29.10.07) הגישה ההנהלה תביעת לשון הרע על סך חצי מליון שקל נגד המלצריות המובילות את השביתה! לתביעה אין כמובן כל בסיס. כל מטרתה היא להפחיד לא רק את מובילות השביתה, מטרתה להפחיד את כל מי שיעז להרים ראש ולדבר נגד הניצול והעושק במקום העבודה שלו.

עלינו לדאוג שהבריונות הזאת תעלה לעלית קופי הרבה יותר מחצי מליון שקל! עלינו להחרים את הרשת לאלתר! אנא הפיצו את המידע הזה הלאה, כדי שהאומץ של המלצריות שהעזו לקום נגד ההנהלה ישתלם, כדי שהנהלת עלית קופי תבכה את היום שבו היא חשבה שבגלל שיש לה כסף היא יכולה לעשות כל דבר.

די לניצול!

באתר המאבק של עובדי קופי טו גו באוניברסיטת תל אביב, מובא היום פוסט על התפשטות המאבק לקמפוס אוני' חיפה. פעילות במקום במטרה להחרים את הסניף המקומי של הרשת נענתה בהזדהות ובשיתוף פעולה של מרבית הלקוחות הפוטנציאליים שנמנעו מלהיכנס לקפה. תודעת המאבק בשיטות הפעולה הנלוזות של ההון מתרחבת ומעוררת הזדהות אצל  יותר ויותר אנשים. אני כבר לא בטוח שהטרוניה על אדישותם של הישראלים תהיה נכונה לעוד זמן רב.

מאבק קופי טו גו: העובדות מנצחות

לקוחות לא מגיעים לבית הקפה שבכיכר אנטין כבר יומיים, ובעל הבית שוטף את הריצפה. זאת התמונה הנוכחית במאבק המלצריות והמלצרים שזכויותיהם קופחו. ההנהלה כנראה קשת עורף במיוחד, כי כל יום שעובר הופך את התבוסה לצורבת וגדולה יותר. מאבק המלצרים מקבל יותר ויותר תהודה ויהיה עוד אחד מתקדימים רבים שנקבעים בשנים האחרונות, שבהם מנצחים העובדים - גם אם ניצחון מוגבל מאוד - את מעסיקיהם. מעגלים רחבים יותר ויותר של התודעה הציבורית נחשפים לסוג החדש הזה של מאבקים, שמנהלים לא רק פועלי דחק, אלא סטודנטים צעירים, בני מעמד הביניים, שמוצאים את עצמם פתאום במעמד של נעשקים סידרתיים על ידי המעסיקים. את הבשורה הזאת צריך להמשיך להפיץ.

אם אתם רוצים להביע תמיכה במאבק, הימנעו מלהיכנס לבתי הקפה של רשת "עלית קפה", שלה שייך הסניף בת"א. בעלי הרשת היא חברת שטראוס-עלית, שבראשה עומדת עפרה שטראוס, שהתבטאה בעבר בדאגה על התרחבות הפער הכלכלי בין עשירים לעניים. כך דני גוטווין ב-ynet:

"שטראוס חברה בארגון מעלה, המאגד עסקים המקדמים אחריות חברתית, 'מתוך הנחה כי לניהול אחריות חברתית יש ערך עסקי-כלכלי'. בקוד האתי של מעלה, בפרק המתייחס לחופש ההתאגדות, מצוין כי הפירמה מכבדת את זכות עובדיה להתאגד ולנהל משא ומתן משותף".

מילים יפות אינן מספיקות, צריך להזכיר זאת לשטראוס.

בלוג המאבק.

על מה המאבק? הסבר מהיר ובהיר

יומן, דקה 46

http://mabat.iba.org.il/

קציר השבוע בערוץ 1:
 
מבט שני: האם אנחנו דמוקרטיה?
 
סדרת כתבות מעולות על ישראל. בין השאר כתבה על חוק ההסדרים. מומלץ!
 
פוליטיקה: המשדר היחיד שקיים על רבין דיון מכובד יחסית וגם בעל תובנות.
 
יומן: סיקור יום הזיכרון לרבין, הידרדרות ערד, סיפורם של טייס קרב ומוזיקאי מחונן, כתבה נחמדה על תרבות הקפה וכמובן קטע הקאלט שבפוסט (איזה אליל ויצטום!!!).
 
לגעת ברוח: ראיון מרתק עם מאיר ויזלטיר
 
רואים עולם: המועמדים הרפובליקאים והקול היהודי, מקדשי הטבע בסין (צילומים מרהיבים ביופיים)

(יום ראשון, 28 באוקטובר: כל התכנים מוצגים באתר הערוץ בשבוע שלאחר שידורם, ברובם ככולם עוד ניתן לצפות)

 ערוץ 10 רשם אמש שיאים חדשים של צביעות והיתממות במהדורת החדשות שלו. הכותרת הראשית עסקה מטבע הדברים ביום הזיכרון ליצחק רבין, ואלה הדברים שהקריא יעקב אילון בפנים חמורות סבר: "12 שנים אחרי, נראה שהציבור עוסק יותר ברוצח, מאשר במנהיג שנרצח". הכתבה העוקבת, של אסף זוהר ונועה קולפ, עסקה כמובן רובה ככולה ב... יגאל עמיר.

כך אמר אסף זוהר 18 שניות בתוך הכתבה, לאחר שיצא ידי חובת איזכור יום הזיכרון לרבין: "מעל היום הזה מרחפת יותר מתמיד התחושה המעיקה, שבמקום לזכור את הנרצח, כולם מתעסקים ברוצח". לכאורה, אבחנה נאה ומוסרית; בפועל, פתיח ל-104 שניות – נצח טלוויזיוני - שבהן עסקו זוהר וקולפ (בהנחיית המערכת, אין לי ספק) דווקא ביגאל עמיר. שוב. בזמן הזה עוד הספיקו יובל ודליה רבין לומר שאין לעסוק בעמיר אלא באביהם, ושאין לתת חשיפה גדולה כל-כך לתעמולה של הקיצוניים.

אז אמרו. לקראת סיומה, חזרה הכתבה לעסוק למשך 35 שניות נוספות ביום הזיכרון עצמו, ובסה"כ היכה (שוב) עמיר את רבין, הפעם בנקודות: 104-53. גלגול העיניים של חדשות 10 היה רק שיאו של תהליך שהחל מזמן, שבו העיסוק בפורנוגרפיה של יגאל עמיר - הכוללת זרעונים לרוב והלבנה אטית של הרוצח מבלי משים - סוחף את התקשורת חסרת האחריות.

מה שהיה מרגיז במיוחד אתמול הוא הזלזול של חדשות 10 בצופיה, כאילו כולם שכחו בתוך פחות מיומיים שמי שהחל ותידלק את הסערה האחרונה היה הערוץ עצמו, עם ה"סקופ" המפוקפק של יינון מגל מיום ראשון, ששירת בעיקר את מטורפי הימין. את 150 אלף הקלטות הם כבר לא יצטרכו להתאמץ להפיץ, וחשיפה כה נרחבת (כמה רחומה ונוגעת ללב היתה גאולה עמיר בפתח כתבתו של מגל) בפריים-טיים, שווה יותר מכל מסע שיווקי, ובמקרה המסוים הזה גם מייתרת אותו. הרבה יותר מ-150 אלף איש כבר צפו בקלטת התועבה המהוקצעת.

עד לגלגול העיניים אמש, לא ניכרו ב"חדשות 10" ספקות באשר לחשיפה הגדולה שקיבלו תומכי עמיר. גם ביום שני רכבה המערכת על "ההצלחה" הבלעדית והמשיכה בקרנבל. בעקבות ה"חשיפה" שלנו, נאמר באייטם הפותח את המהדורה, העניק מפכ"ל המשטרה דודי כהן את קלטת החקירה של עמיר מערב הרצח לדליה רבין. למה שרק הפוליטיקאים יעשו "סיבוב" על הסיפור, למפכ"ל לא מגיע?

וכך, גם נתן ערוץ 10 חשיפה חסרת פרופורציות לחבורה הזויה של חמישה אנשים בערך, וגם לא שכח לעשות בדיעבד קולות של אחריות. על הבנאליזציה של הרצח, שהדגישה דליה רבין בחוכמה, אף אחד לא חשב שם, ויש כמובן הסבר לתופעה: רבין זה לא "סקסי", וכבר "שחוק וטחון". יגאל עמיר, לעומת זאת, מעורר אמוציות אצל הרבה אנשים, ולכן התקשורת ממשיכה להשתמש בו בשביל הרייטינג הרגעי, ללא מחשבה על האתיקה והטווח הארוך.

זהו, אגב, אותו הגיון בדיוק שבגללו שלושה וחצי ניאו-נאצים וארבעה פדופילים ה"אורבים לילדים שלכם" באינטרנט, זוכים בכל הזדמנות להבלטה חסרת פרופורציות בתקשורת המסחרית. מישהו באמת חושב שהניאו-נאצים שעשו כל-כך הרבה בלאגן הם לא סתם חבורת פושעים או ילדים משועממים? מישהו שכח שבכל יום העיתונות מדווחת על הורים, קרובים וחברי משפחה שמתעללים מינית בילדים? כולם זוכרים, אבל נאצים זה "סקסי" ויזכה לניפוח ופומפוזיות, במיוחד כשהם בישראל. גם האינטרנט הזה רץ חזק.

"תביא לי משהו סקסי" הוא כנראה המשפט השגור ביותר בפיהם של עורכים, ומתחרה בו רק "זה לא סקסי", כשכתב בא עם עניינים "אפורים", כמו חוק ההסדרים למשל. אחת ההתנסויות המייאשות שהיו לי ככתב ב"חדשות 10", אי שם ב-2003, היתה כשבאתי לעורכת המהדורה עם הצעה לסקר מסמך רב חשיבות בתחום הרווחה. השיחה הסתיימה בכך שהעורכת אמרה לי שזה לא מעניין, וכשציינתי שזה חשוב, היא הסבירה לי בחביבות שזה לא מספיק. (בדיעבד, אחרי שנה וחצי של עריכת אתר חדשות שהרייטינג שלו גדל ביותר מפי שניים, אני יודע שזה לא נכון. נושאים חשובים הם מעניינים בהגדרה, כי הם נוגעים בחיים)

אז מה היה לנו כאן? "סקופ" שכל כולו קידום מכירות, והתחסדות באשר למועקה שמעורר העיסוק בעמיר באותו ערוץ עצמו שבו החל הקרנבל. ממש מקרה קלאסי של "הרצחת וגם ירשת". מה לא היה לנו כאן? איפוק, אתיקה, הסכם ג'נטלמני בין המערכות על היקף הסיקור והחשיפה הנכונים לקלטת וליגאל עמיר בכלל. ראוי שעורכי העיתונים, אתרי האינטרנט ומהדורות הטלוויזיה – ואולי מועצת העיתונות תרים את הכפפה – יגבשו מסמך כזה לעתיד.

מה שעוד לא היה לנו בערב יום הזיכרון לרבין, זה עיסוק רציני ברצח עצמו ובנרצח. יאמרו העורכים שאי אפשר לחדש בתחום, אבל זה רק משום שהם התרגלו לשטחיות איומה. אפשר ועוד איך לחדש: אפשר לעסוק במיאוס שחשים רבים בציבור מיום הזיכרון ולנסות להבין אותו (אבל באמת לנסות להבין, לא לזרוק סיסמאות וקלישאות); אפשר לקחת פסק זמן ולשאול איפה אנחנו עומדים במדד הדמוקרטיה; אפשר להכין כתבה השוואתית בין אז להיום ולשאול האם הרצח היה אכן קו שבר בחברה הישראלית – מצב החינוך, העוני, השחיתות וכו' בשתי התקופות; אפשר להכין כתבה על משמעות הסלחנות ההולכת וגוברת ביחס לעמיר, בעיקר בחברה הדתית אך גם בקרב חילונים, ואפשר גם לשאול האם מיתוס רבין אכן מוצדק, כל עוד זה לא נעשה תוך ביזוי המת.

אפשר אפילו ממש לצאת מהקופסא, ולשאול האם הייצוגים של התקשורת את יגאל עמיר בטלנובלה המתמשכת הזאת לא גורמים לבנאליזציה של הרצח, והאם הם לא הופכים את עמיר לדמות מהסרטים, אותן דמויות שגם אם הן רעות, אנחנו לעולם סולחים להם בסוף, כי זה הרי לא אמיתי. אפשר כמובן גם לנסות "לפרק" את הסכם אוסלו כדי להבין אותו ואת כשליו. אני לא סוציולוג, לא פסיכולוג, לא אנתרופולוג ואפילו לא חוקר תקשורת, אבל כעורך אני יודע ללא שמץ של ספק, שישנן אפשרויות רבות מספור לעיסוק רציני, מעניין ומכובד ברצח, במקום לפרוש שטיח אדום למטורפים.

(כאן תמצאו את ציון 11 שנה לרצח שיזמתי לפני שנה כעורך החדשות בנענע, אתר קטנטנן ומלא מגבלות, שהייתי האדם היחיד שעובד בו במשרה מלאה)

בספר חדש מתארת העיתונאית נעמי קליין את הדרך שבה השתלט הקפיטליזם על העולם ב-30 השנים האחרונות, וביתר שאת מאז נפילת הגוש הקומוניסטי (הרחבה בפסקה האחרונה בלינק). היא מדגימה היטב עד כמה הקפיטליזם הוא אידיאולוגיה לכל דבר, שאותה נושאים בעלי עניין חזקים במיוחד, ששולטים בתקשורת, תורמים לפוליטיקאים ומיומנים מאוד בהפצת שיח ושפה המתאימים להם.

אחת מאמונות היסוד שהצליח הקפיטליזם להטמיע חזק ועמוק, היא שהמדינה והשירות הציבורי תמיד ישיגו ביצועים טובים פחות מהשוק החופשי. אבל זה ממש ממש לא מדויק. רק אתמול כתבתי על נועה קולפ שהתייחסה לבנקים בבעלות המדינה כאל רעיון לאנשים "לא שפויים". קולפ היתה אמורה לדעת שבנק לאומי, שלמדינה 35% בו – כולל גרעין השליטה – דווקא מרוויח לא רע.

הערב קיבלה קולפ רוח גבית מעוד כתב בערוץ 10, דב גילהר (הערה: ריבוי הביקורת בבלוג על ערוץ 10 נובע רק מכך שזהו הערוץ שבו התרגלתי לצפות. בעבר עבדתי בערוץ כמה חודשים ככתב וכתחקירן, ובנענע ניהלתי ב-2006-2007 את הטמעת הווידאו מחדשות 10 באתר). בפרוייקט החשוב שלו על הבירוקרטיה, הביא גילהר סיפור קורע לב על אישה, חולת אסטמה קשה, שכבר שנים סובלת מעולה של הבירוקרטיה ומיחס גרוע, במסעה אחר דירת שיכון ציבורי שתתאים לצרכיה.

אלא שבסוף הסיפור מצא גילהר טעם לפנות אל פקידי המדינה בהטפת מוסר שאין לה שום קשר למציאות, ומשקפת שוב את ההטיה האידיאולוגית של העיתונות בישראל לטובת ההון (בדיווח זה מוחלט, בפובליציסטיקה עוד יש מעט גיוון). אני מצטט את הדברים של גילהר מהזיכרון, כי קטע המעבר לא עלה לרשת:

"שואלים אותנו מה אנחנו רוצים מהפקידים במגזר הציבורי. אומרים לנו שהם עצמם אוכלוסיה חלשה. אז אנחנו אומרים: אנחנו רוצים מהפקידים שירות בדיוק כמו במגזר הפרטי". גילהר המשיך ואף הפליא במשל, המבוסס על עקרונות הקודש של השוק החופשי: דמיינו לעצמכם, פנה אל הפקידים, שיש מדינה מתחרה בשם "ישראלה", שהאזרחים יכולים לעבור אליה ולשלם לה מסים. מה יקרה אז, מי יפרנס אתכם?

אז כשירות לגילהר ולצופים שהשתכנעו מהטיעון הדמגוגי, הנה כמה דוגמאות שאספתי בפחות מחמש דקות מהאינטרנט, שמוכיחות שדבריו הם הבל ורעות רוח ושגם התחרות אינה ערובה לשירות אדיב או יעיל. אפילו לגילהר, שלעניות דעתי חוטא חטא חמור לשליחותו, לא הייתי מאחל להסתבך עם החברות הבאות, שמבחינתו הן ודאי "בדיוק כמו במגזר הציבורי".

בנק הפועלים

להלאים את שרי

באורח פלא, חיזוריו של יוסי גורביץ על דלתותיהם של בנקים פרטיים ומופרטים לעילא, לימדה אותו שלעתים השירות במגזר הציבורי טוב הרבה יותר. ואולי צריך להסיק מזה מסקנה גם לגבי הפרטת חברת החשמל? (טור טוב במיוחד, מומלץ מאוד לקרוא)

הוט

חמים על הוט

בחברת הוט אף פעם לא נרשמה תקלה בגביית תשלומים מהצרכן, אך רק נסו לחפש אותם כשמשהו יתקלקל לכם (טור זועם במיוחד שלי בנענע, מלפני כשלושה חודשים)

(אגב, על מעללי הוט לא תוכלו לקרוא ב-ynet, כי בעל המניות הגדול ביותר בחברה הוא נוני מוזס. כאן הרשימה המלאה של הבעלים. פה תוכלו למצוא עוד המון חומר על מעללי החברה הפרטית, זאת שהשירות הוא הא'-ב' שלה, וכאן כתבה חיובית על החברה מוואינט, ללא הגילוי הנאות הנדרש.)

ויזה כאל

המזוכיסט המאושר

מזוכיסטים? נסו פעם להתקשר לשירות הלקוחות של ויזה כאל. 

איקאה

מחכים לאיקאה

חיפוש אחר רהיטים לדירה הפך לסיוט מתמשך במתחם איקאה בפולג. שירות גרוע, נהלי עבודה הזויים ותשלום עבור רהיטים שלא קיימים – זה מה שמחכה לכם אצל ענקית הריהוט השוודית

סלקום

השירות אזל

בסלקום עושים אירוע לעובדים, רק למה זה אומר שעכשיו תקבלו שירות פחות טוב?

זה לא עסק

מנוי עסקי של חברת סלקום חויב על מוצרים שלא ביקש, וכשדרש מהחברה הוכחה לחתימתו הם טענו כי הם לא מחויבים לשמור אותה

ועוד מהכוכבת הנולדת בסלולר...

סלקום סיפקה מכשירים פגומים - ותפצה את הלקוח

בית המשפט קבע כי סלקום סיפקה ללקוח מכשירים עתירי תקלות, והפרה את ההסכם עימו הפרה יסודית

מלון מג'יק פאלאס - אילת

במילה אחת - שרות גרוע

בטופס הסטנדרטי של בית המלון לא היה מקום לשרשרת התקלות הארוכה של משפחה, שיצאה לנופש באילת. בית המלון: בחופשה הבאה יקבלו 25 אחוז הנחה

ומשהו בהפוכה:

ביקור מפתיע לחיוב בלשכת התעסוקה

אוקיי, נראה שהרעיון ברור, וגם אין לי ספק שכל אחד מהקוראים יכול לשלוף מזיכרונו היתקלות עם שירות גרוע בשוק החופשי והתחרותי שגילהר כה הילל, ואולי אפילו שירות סביר במגזר הציבורי (לי אישית יש זיכרונות חיוביים ביותר מהשירות המהיר והאדיב שקיבלתי במס הכנסה ובמע"מ, כאשר הקמתי חברה (ע"ר) לפני כשנתיים וחצי).

בנקודה הזאת עולה שאלה מרכזית:

אם כל כך פשוט להוכיח את הדברים, מדוע רובנו ממשיכים לאכול את הלוקשים שהאכילו אותנו מינקות, על כך שהיד הנעלמה של השוק החופשי היא ההגדרה המילונית ליעילות, בעוד שהשירות הציבורי קטסטרופלי? ומדוע אנחנו אוכלים בכל שנה את הלוקשים של האוצר, על כך שחובה להפריט, כי ככה הכי יעיל וכיוצא באלה אמירות שבמקרה הטוב הן חצאי אמת?

נעמי קליין, על פי ההרצאה המרתקת שלה (המקור כאן), טוענת שזהו פשוט מסע של שטיפת מוח מצד ההון, שמתנהל כבר עשרות שנים במטרה ברורה ונהירה לכל יונק שכבר צימח אי שם פלומת שיער – מסירת נכסי מדינות לידיים פרטיות במחירי סוף עונה (כנסו-כנסו לאתר על האחים עופר). אותם בעלי הון מפטרים אט-אט את העובדים הוותיקים והמאוגדים, מצמצמים את כוח האדם, ואת אלה שכן נשארים מעסיקים לא פעם בתנאי עבדות מודרנית. כך גדלים הרווח והעושר בשיעורים פנטסטיים בזמן קצר.

בחלק השני של פינת הבירוקרטיה הביא גילהר (שאת כתבות הצבע שלו אני מאוד אוהב) את "מצעד הפקידים" של פינת הבירוקרטיה. כל חמשת הפקידים שהוצגו נתנו לנושא/ת המצלמה הנסתרת שירות מהיר ויעיל, אבל על הסגנון בהחלט לגיטימי להעלות השגות, ואולי אף קשות. לא נעים לשבת מול פקיד שמנפח בלון ממסטיק (וכחלק מהסחבקיות מציע מסטיק גם ליושבת מולו, ומוסיף "אל תתביישי"), זה לא סימפטי במיוחד לשבת מול פקידה שלא משחררת חיוך, או מול אחת שעסוקה בזמן השירות בשיחות שאינן קשורות לנושא המטופל.

אך כאמור, כולם היו יעילים ועשו את עבודתם במהירות, מה שעדיין עדיף בעיני בהרבה על פני שיחות הטלפון המייאשות שניהלתי כל כך הרבה פעמים בעשור האחרון למוקדי שירות "אמריקאיים". השיחות הללו תמיד מתחילות באדיבות נוסח "שלום, כאן  *****, מה אפשר לעשות בשבילך?", אך פעמים רבות מדי נגמרות בזעם וייאוש.

ועוד מילה אחרונה על המתודולוגיה של פינת הבירוקרטיה. רק עמוק בתוך כתיבת הפוסט הזה (כמה תמים אני) עלתה בדעתי המחשבה שצולמו הרבה יותר מחמישה פקידים לצורך הכתבה, ושנבחרו רק אלה המתאימים לתזה, כולל אחד מקסים במיוחד מהביטוח הלאומי, כדי שיהיה לנו מנצח... זה הרי החלק החשוב ביותר בכל תוכנית בידור. אין לי מידע בעניין כך שזהו רק ניחוש, אבל לא כזה שהייתי מבטל בשנייה, אם להסתמך על היכרותי המסוימת מבפנים ומבחוץ עם "תעשיית" החדשות בטלוויזיה.

חיפשתי כמה מילים שכתבתי כאן בעבר על מקארתיזם בישראל בטקסט שכותרתו "נועה קולפ וכנופיית שלטון החוק". העצלות הובילה אותי לערוך את החיפוש בגוגל במקום לדפדף כאן אחורה, ויצא שהעצלות משתלמת - תוצאה אחת מתחת לפוסט שלי, ראיתי קטע וידאו מיו-טיוב, שבו אומרת נועה קולפ את הדברים הבאים באולפן של לונדון את קירשנבאום:

"הבנקים הם לא נורא נורא רווחיים, המנגנונים הסבוכים, הרבה מאוד עובדים, הרבה מאוד שומנים שצריך לקצץ אותם..."

כל זב חוטם ומצורע יודע שהבנקים בישראל מרוויחים בכל שנה סכומי עתק, ולמי שחזר זה עתה משהות ארוכה בחלל, הנה כותרת של Ynet מלפני ארבעה חודשים: רווחי הבנקים הגדולים ברבעון הראשון: 2.24 מיליארד שקל . 

מדובר בכ-10 מיליארד שקל רווח נקי בשנה. זה מה שנקרא "לא נורא נורא רווחיים"?!

תפקידם של כתבים כלכליים הוא אחד החשובים בתקשורת. רק התקציב וחוק ההסדרים לבדם קובעים מדי שנה מחדש את גורלם של שכירים, מובטלים, חולים, מקבלי קצבאות, קשישים, נכים, נשים הרות, תלמידי בתי ספר ועוד ועוד. הנה רק דוגמא קטנטנה אחת, הנוגעת להבטחה שנתן אולמרט ברעש גדול וצלצולים לעידוד יציאת נשים לעבודה, ונבעטה בשורה אחת קטנה בחוק ההסדרים, על ידי פקידי האוצר עזי המצח. כדי לטפל במכלול הסוגיות המאוד מורכב הזה, דרושים עיתונאים מעולים, רחבי אופקים ובעלי ניסיון (ולא פחות מכך עורכים עם לב ושכל ישר).

אז איך תסבירו את העובדה שחברת החדשות שמתיימרת להיות הטובה ביותר בישראל, ממנה לתפקיד החשוב עיתונאית צעירה

ומנותקת מהמציאות, שלא שולטת בפרטים בצורה כה מעוררת דאגה? איך ייתכן שמבחינתה בנקים בשליטת המדינה הם עניין לאנשים חסרי שפיות (ויפה נתן לונדון את דוגמת בנק לאומי), וחמור מכל - מהיכן האטימות והחוצפה לגזור במחי משפט לא מבוסס את "העובדים והשומנים" לקיצוצים?

מה אומר המינוי הזה והאמון בכתבת על "חדשות 10"?

מה המשמעות של זה לגבינו הצופים?

ושאלת השאלות - מי מרוויח מזה?

קבלו מפה של ה"תערוכה", המכניסה את "תרומת" חברות הבורסה לסביבה, לחברה, לכלכלה (ולשחיתות) להקשר הנכון. את המפה הכינו אנשי "הירקון 70" (על שם מקום המפגש בת"א), המוציאים גם את עיתון "כביש 40" (לקוח מאתר "העוקץ").

כתובת המפה באינטרנט, כפי שתשימו לב, היא "בלופים" קו איל.

(נלקח מכאן)

שלום אחיות ואחים 

מי קיבל בשנה האחרונה יותר זמן מסך במהדורות החדשות בטלוויזיה:

בריטני ספירס ופריס הילטון, או ילדים עם מוגבלויות וקשישים סיעודיים?

הדגשת הטענה שאבו מאזן "חלש" ולא יכול לספק את הסחורה, ומסיבה זאת אי אפשר להתקדם איתו ברצינות ולבצע צעדים ממשיים, היא דוגמא לשפת השקר שהשתלטה על השיח הציבורי שלנו.

האמת נחשפת בביקורה של קונדוליסה רייס בישראל, ובניסיונותיה להזיז את אלי ישי ואביגדור ליברמן מהתנגדותם להתקדמות מדינית. השניים, הנאבקים נגד הסדר כמו היו אחרוני הג'יהאדיסטים, הם אלה המונעים ממישהו לספק את הסחורה. רמז: אין לאותו אדם שפם, והפופולאריות שלו קטנה מזאת של אברם גרנט בצ'לסי.

כל הפרשנים טוענים שמכת החקירות שנפלה על אולמרט מגבירה את תלותו לשם הישרדות בשותפיו הסרבנים. ואכן, בשבועות האחרונים ראש הממשלה עושה כל שביכולתו כדי לרוקן מתוכן את ועידת הפסגה המדינית באנאפוליס. הפלסטינים, מנגד, מתחננים לגישה רצינית.

אז מיהו שמעכב כל התקדמות מדינית? מיהו המנהיג החלש שלא מסוגל לקדם את המדיניות? בפעם הבאה שמספרים לכם שזהו אבו מאזן, זיכרו שזהו רק ספין שמטרתו להסתיר את האשמה הישראלית.

רוצים להבין איך בדיוק עובד הקטע הזה של הון ושלטון? היכנסו נא לאחד מאתרי האינטרנט של חברות הלובינג, ולא תאמינו למה שתקראו. הנה תקציר מהיתרונות שמשרד הלובינג כהן-רימון-כהן מייחס לעצמו באתר האינטרנט שלו, בניסיון ללכוד לקוחות חדשים מעולם העסקים:

• אנחנו יודעים כיצד פועלות זרועות השלטון.
• אנחנו מכירים באופן אישי את הנפשות הפועלות והאג’נדה שלהן.
• אנחנו מנתבים את מערך קבלת ההחלטות, כך שהאינטרס שלך יהיה מיוצג בכל נקודת החלטה.
• אנחנו נאפשר לך ליזום וליצור מקורות רווח חדשים.
• אנחנו נמצא למענך פתרונות חוקתיים.
• אנחנו נמצא דרכים להפחתת רגולציה, שימור מצב קיים או העצמתו – בהתאם לצורך שלך.
• אנחנו נקדם למענך העברת החלטות תקציביות, כגון מניעת קיצוץ בתקציב רלוונטי.
• אנחנו נקצר תהליכים ונמנע את בזבוז זמנך וכספך.
• הפעילות שלנו מבטיחה לך מקסום רווחים, הפחתת הוצאות ומניעת הפסדים.

מועצת הרשות השניה פתחה בהליכים נגד "חדשות 10", בעקבות התוכן השיווקי הבוטה ב"לונדון את קירשנבאום", שזכה כאן להתייחסות ראשונה. נרג' בדיווח חלבי למדי. אולי זה קשור לעובדה שהכתב הגיש בעבר פינה (ואולי עדיין? אינני יודע) בתוכנית הבוקר של חדשות 10, ולמה לקלקל את היחסים, העתיד הרי עוד פתוח. (אולי בהזדמנות יהיה שווה לסקור את פעולת אתרי הברנז'ה. לטעמי, הם לוקים בהיעדר מוחלט של ביקורתיות, ודווקא לזה זקוקה התקשורת יותר מכל)