מחשבות פוליטיות

כמה מייאשות התגובות לזכייתו של אובאמה בנובל. לא תגובות כמו זו של תום שגב, הטוען במידה רבה של היגיון כי מוטב היה שאובמה יוותר על הפרס לעת הזאת. במאמר הזה מדגים שגב היטב איך סגנון ודיוק חשובים לעתים לא פחות מהעמדה שנוקטת הביקורת.

הבעיה מתגלה אצל כותבים נאורים לכאורה (מתגובות חמאס, טאליבן, ג'מעה אל איסלאמיה, הרפובליקאים בארה"ב והטוקבקיסטים בוואינט, אין מראש שום ציפיה) דוגמת אריאנה מלמד, שביישור קו עם אספסוף הטוקבקטים, הצטרפה להסתה ולבוז נגד כל מה שהוא נאור ומתקדם. מלמד ניצלה את זכייתו של אובאמה כדי להיכנס ב"ליברלים" - שאובאמה הוא מייצגם - שהם כידוע חלשי אופי, חנפנים ואוהבי טרוריסטים, המעדיפים למות מלהילחם: "הליברל לעולם רואה את עצמו כיישות רודפת שלום, ואת השלום, יהיו תכניו אשר יהיו, כהישג מונומנטאלי... כך הופכים טרוריסטים תאבי-מות ללוחמי חירות מדוכאים בעיני ליברלים".

מלמד מוסיפה כי הגישה הליברלית לא היתה יכולה לעבוד מול הנאצים ולהביא להכרעתם, וזוהי בעיניה ההוכחה לאי התקפות של השקפה זאת. היא עושה סלט: בשם הצורך להיכנס ב"סמול" - זה טוב לתחושת העליונות מול הערבים והאיסלאם - היא לוקחת את ערכיו של מיעוט (אולי פציפיסטי), ומלבישה אותם על הליברלים כולם. אבל ליברליזם עוסק קודם לכל בזכויות וחירויות הפרט, ואם נדרשת מלחמה להגנתן - הוא ייצא אליה. האם אובאמה הליברל טוען שיש לקבל את נציגי הטאליבן באו"ם? האם הוא מתייחס להנהגת איראן כאל חבורה של "לוחמי חירות מדוכאים"?האם במלחמת האזרחים האמריקאית לא נלחם הצפון הליברלי בדרום נוגש העבדים במלוא העצמה? המדינות הליברליות הן בדרך כלל גם העשירות והמצויידות יותר מבחינה צבאית, וההיסטוריה הקרובה מלמדת שהן ידעו היטב להשתמש בכוחן כאשר היה הדבר נדרש. 

מאוד מייאשת הרדידות והקטנוניות, ודווקא של מובילי דעת קהל שמהם מצופה ליותר נאמנות לעובדות, ולשיפוט סביר לכל הפחות. מזל שישנו יוסי שריד לנחמה, בטור קצר ונפלא. הנה קטע ממנו: "אובמה זה, חייבים להודות, הוא באמת עוף מוזר ונטע זר: בין כל אנשי האתמול בחפירותיהם המבוצרות - הוא מופיע כאיש המחר... על פי אמות המידה המחמירות לבית אשמאי, אפילו הנביאים לא היו מקבלים פרס נובל לשלום: מה הם עשו, אחרי ככלות הכל. הם נאמו, הכבירו מלל, דיברו מחזון לבם - מלים מלים ממוח קודח ומלב מורתח. וישעיה ומיכה חירטטו על 'וכיתתו'... אלוהים בעצמו לא היה זוכה: הרי שלום הוא עושה לפי שעה אך ורק במרומיו, ואילו עלינו ועל כל ישראל - עוד חזון למועד: 'הוא יעשה שלום', בלשון עתיד, כהבטחה בלבד".