כינוי:
בן: 49 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2007
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
שקר אנאפוליס והבדיחה של התקשורת
נתחיל בציטוט כותרת מ"הארץ" וסיקור של סקרי דעת קהל באינטרנט:
הכותרת: "ישי: לא נפרוש כי במילא כלום לא יתממש".
נכון לרגע זה (יום שלישי, 22:00 בערב), סקר דעת קהל ב"חדשות נענע10" מלמד ש-88% מהציבור סבורים שההבטחה להסכם שלום ב-2008 היא חסרת כיסוי. ("אין סיכוי")
בוואלה! חדשות סבורים נכון לעכשיו רק 13% שיש סיכוי כלשהו להסכם קבע ב-2008 (9% מהם בסבירות נמוכה).
אבל בנענע10 הלוגו של היום הזה הוא "מדברים שלום" האופטימי (גילוי נאות: ההחלטה לגבי הלוגו נתונה בידי מחליפי בתפקיד). גם ב"הארץ" הכותרת הראשית היא כרגע: הסכם על הסדר הקבע עד סוף 2008 (ללא מרכאות לציון ציטוט, כאילו מדובר בעובדה). בוואינט נתנו כותרת בתוך ציטוט מדברי אולמרט, והיא: "המציאות של 67' תשתנה מהותית". בנרג' הלכו על אותו ציטוט, בשינוי קל: "המציאות של 67' תשתנה באופן משמעותי".
האם רק לי נראים דיווחי התקשורת תלושים מאי פעם? האם רק אני תוהה איך זה שכולם יודעים שמדובר בהצגה שמקורה באינטרסים רגעיים, ובכל זאת נכנעים לחגיגיות השקרית?
לוּ אני העורך של אחד האתרים הגדולים, הייתי מחפש לכותרת הראשית את הציטוט של מי שמבטא את מה שכולם יודעים: הכל הצגה. לוּ אני העורך, הייתי מעלה כאייטם שני אחרי הכותרת המדוברת, כתבה ובה פירוט כל האינטרסים של המנהיגים, תחת כותרת כמו: "למה הוא באנאפוליס?" (בוש, אולמרט, אבו מאזן והנציגים הבולטים שב-40 המדינות הנוספות).
לוּ אני העורך, הייתי שואל בפשטות את מי שצריך לשאול - איך זה שכולם יודעים שמדובר בבלוף, ובכל זאת משתפים פעולה עם הבדיחה העצובה הזאת?! אבל אני לא העורך. אני רק בלוגר שרוצה להיות העורך
| |
הסיפור האמיתי והמזעזע של אח"י דקר עם HOT
הנה עוד קצת יעילות נוסח השוק הפרטי. אלוקים שישמור.
גם לי קרה משהו דומה (ואגב, קורה שוב בימים אלה בעוצמה פחותה, רק שכבר אין כוח למלחמות)
לדב גילהר זה כנראה לא קורה.
ועוד משהו בשביל ההקשר - בתגובות למאמר שלי על הוט (הלינק השני כאן) התבטאו לא מעט נציגי שירות של החברה, שהסבירו שתנאי העבודה בה מזוויעים, מה שגורר תחלופה מאוד גבוהה, חוסר מקצועיות, ואפס מוטיבציה לתת שירות. השירות הגרוע של החברה הוא לא גורל משמיים, כי אם תוצאתו של ניהול גרוע וכנראה חזירות מצד הבעלים, שרוצים להרוויח כל שקל אפשרי ודורסים בדרך את העובדים.
ולמה אני לא עובר למתחרים? כי בשיטה הנוכחית אני לא מאמין שאצלם הכל ידפוק חלק. וגם, למי יש כוח לעבור שבעת מדורי גיהינום בניסיונות התנתקות. תקראו מה עשו לאח"י דקר...
(הסיפור האמיתי והמזעזע של)
| |
עוד קצת על "חשיפת" חדשות 10
מעט באיחור נתקלתי בגילוי של עמית סגל בחדשות 2 על התכנון המדוקדק של הקמפיין לשחרור יגאל עמיר, כולל החלק שייעדו בו מרזל, אסקין ובן גביר לתקשורת. כך הם כתבו בתוכנית המסודרת שהוגשה למממן הקמפיין: "במקום לחכות להתנפלות של השמאל עלינו, רגע לפני כן נעשה מה שהם קוראים 'ספין', וכולם ידברו על יגאל עמיר".
בחדשות 10 יודעים היטב לזהות ספינים כה שקופים, אך לא ויתרו שם על ההתהדרות ב"חשיפה", ונגררו בחדווה לשיתוף פעולה ציני עם תומכי הרוצח, כשנענו למסע יחסי ציבור והציגו אותו כהישג עיתונאי. במקרה הזה, ראוי שירשום לפניו כל צופה בחדשות הטלוויזיה, חיבלו עיתונאים-עורכים בדמוקרטיה במתכוון, אך ורק בשל תחרות טיפשית על "הישגים עיתונאיים" ורייטינג לכאורה. מה נכונים ונוקבים היו הדברים של רביב דרוקר בעניין, כשנכנס באלגנטיות במתחרים. (למה רייטינג לכאורה? כי עליה מ-7% ל-12% בחמש שנים, לנוכח חולשת המתחרים, אינה כה מרשימה למול היומרות)
לוּ אני נשיא מועצת העיתונות, הייתי מחפש בספר את הסנקציה הכואבת ביותר, ומנחית אותה על חדשות 10, שבלשון אורווליאנית לא מתביישת להתהדר בכך שהיא פונה אל הקהל האינטליגנטי. בפעם הבאה שבחדשות 10 מספרים לכם על "חשיפות", קחו בחשבון את ה"חשיפה" הזאת, שמתחילתה ועד אחריתה היתה הטעייה מדעת של הצופים, או "הלקוחות", אם להשתמש במונחים הראויים לערוץ המסחרי. שווה אייטם בפינת הצרכנות.
| |
עידו זולדן - נהרג או נרצח?
יש איזה עניין עם עורכי חדשות מסוימים, שמסרבים להשתמש בביטוי "נרצח" לתיאור חללי פיגועים. בעת עבודתי כעורך החדשות בנענע היה לי ויכוח ארוך והזוי למדי עם העורך בפועל של האתר, בדיוק בסוגיה הזאת.
טענתי שהריגת אדם בפיגוע היא רצח לכל דבר, ולכן אין כלל התלבטות איך לנסח את הכותרת. הוא התנגד בכל מאודו והורה לי לכתוב שהאיש "נהרג". אני עוד זוכר את עקשנותו הלא משכנעת, ואינני זוכר אם שליפת נשק יום הדין - "אבל וואינט כותבים נרצח" - שינתה את דעתו (סוד גלוי - רוב אמצעי התקשורת בודקים במהלך היום מהי הכותרת הראשית של וואינט, ולרוב מיישרים קו. עוד אכסיומה בעלת היגיון מעוות).
אז כמו היום, וואינט דווקא הלך עם ההיגיון וכתב "נרצח". בנענע התחלפה שדרת העריכה, אך הנרצח בפיגוע האחרון עדיין "נהרג", כאילו מדובר בתאונת דרכים או תאונת עבודה.
זהו עניין שולי לכאורה, אבל ודאי יש בו משהו עמוק שאינני תופס עדיין. אולי זו דרכם של עורכים מסוימים להרגיש מספיק שמאלנים כך שיתחבבו על קבוצת ההתייחסות שלהם, ואולי זה משהו אחר.
הייתי יכול למצוא היגיון בכך אם הטיעון היה שישראל רוצחת גם היא פלסטינים על ימין ועל שמאל, ושאם שם אנו לא מדברים על רצח, יהיה לא הוגן להפוך רק את הפלסטינים לרוצחים ולצייר תמונת מציאות מעוותת. אלא שאיזון ביחס לפלסטינים בתקשורת הישראלית נפוץ בערך כמו פחים למיחזור זכוכית בתל אביב. זה פשוט עניין שלא קיים.
אז מאיפה מגיעה הטהרנות חסרת ההיגיון הזאת? תעלומה.
| |
אמנון לוי קובע רף חדש של נבזות
לא בטוח אם יש צורך במילים רבות. מנהלת הפקה בתוכניתו של אמנון לוי - בחורה שהוא כינה בפרומו לתוכנית אצל רפי רשף "חברה" - מעלה בכספי התוכנית באמצעות כרטיס האשראי שלה (מהפרומואים לא ברור אם מדובר רק במנוי לחדר כושר או ביותר מכך, ולצפות בתועבה הזאת באורך מלא זה כבר יותר מדי בשבילי), אז במקום להתלונן במשטרה או לסגור את העניין במערכת, הוא החליט להשפיל אותה בכיכר העיר, על פי מיטב המסורת של ימי הביניים.
פעם לוי הלז עוד נחשב לעיתונאי מכובד, אבל זה כנראה כוחה של הטלוויזיה המסחרית להשחית, וזוהי ערכה של תוכנית "תחקירים" שטוחנת את המוח בפרומואים על כך שהיא "בשבילכם". פשוט מחליא.
(אגב, ותוך הבהרה חוזרת שלא צפיתי בכל התוכנית, ספק גדול עד כמה "מנהלת ההפקה" היא אכן מנהלת במלוא מובן המילה. מהיכרות מבפנים עם עולם התחקירנות וההפקה בטלוויזיה, "מנהלת" שכזאת עשויה להרוויח 5,000 שקל ברוטו בחודש ואף פחות, מה שאולי - רק אולי - גרם לה לחשוב שאם היא לא מתוגמלת כהלכה בדרך המלך, ראוי שתעשה זאת בעקיפין, לא שזאת הצדקה למעשיה. ובכל זאת, אלה שני הגרוש שלי בניסיון לדון אותה לכף זכות. מי שצפה מוזמן להשלים את הפרטים בתגובות)
| |
"גרון עמוק" מבית מדרשם של "מדעני" האוצר
על הר גבוה שראשו בשמיים ותחתיתו בירושלים, יושבים אותם המכונים "פקידי האוצר" או "נערי האוצר", שראוי יותר לכנותם "גאוני האוצר", משום ששכלם משיג תחומים כה רבים של ידע, עד שהם יודעים תמיד איזו רפורמה להצמיד לאיזו צרה. אותם גאונים יודעים, למשל, איך להציל את החינוך, הם מכתיבים למנהלי בתי חולים עם עשרות שנות ניסיון והשכלה כיצד לפעול, והידע שלהם ממשיך ומתרחב, כאילו מעצמו, גם לתחומי התחבורה, איכות הסביבה, הרווחה, וכל תחום אחר שמוחכם יבחר להתייגע בו. יש שם במשרד האוצר מן אוויר פסגות שכזה, שבדרך נס הינו דווקא עשיר בחמצן וטוב לפעולת המוח.
על כן מכתיבים אותם איינשטנים רפורמות על גבי רפורמות בכל שדה מומחיות העולה על דעתם, ובהיות שוט הכספת בידיהם, הם מתנים העברת כספים באמירת אמן על הגיגי המדע שלהם, שרק ההיסטוריה תדע ודאי להעמיד במקומם הראוי - בשורה אחת עם הגותם של הגל, פרויד, מרקס וכל אותן דמויות מופת.
ואני, דברים נשגבים כמו אלה הנישאים במסדרונות וחדרי ממשלת האוצר מרגשים אותי. על כן שמחתי מאוד לגלות לאחרונה עדות מאירת עיניים מבפנים, מבית המדרש של אותם צוקים נישאים, הגוזרים את גורלות כולנו במחי שריטת עט על נייר ונתיזי קפה על מקלדת. חגי קוט, סטודנט לשעבר בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, שסיים את לימודיו בהצטיינות יתירה, התבקש לשאת נאום בטקס הסיום והפתיע את שומעיו. דבריו הנכוחים מובאים כאן כולל ההקדמה שכתב באתר בדידות. זוהי הצצה אל הגאונות של לימודי מדע הכלכלה, אז אנא היזהרו שלא להיפגע כמו אותו אלישע בן אבויה שנכנס לפרדס, וגו'.
חגי קוט:
ב-8.6.03 קיבלתי את תואר הב.א. בכלכלה מאוניברסיטת ת"א. כן כן-ברכות לבביות יתקבלו בשמחה ... הדבר היותר מעניין הוא ששבועיים קודם לכן פנתה אלי המזכירות, וביקשה ממני לשאת דברים בשם הסטודנטים המסיימים, בטקס חלוקת התארים שיערך בביה"ס בכלכלה. הופתעתי ושאלתי את עצמי האם באמת הם רוצים שאומר את מה שאני חושב עליהם
לאחר לבטים נעניתי לבקשה ואני מצרף את הנאום מתוך מחשבה שהוא יעניין לפחות כמה מכם או כמה מחבריכם. בנאום אני מספר על מה שמלמדים אותנו בביה"ס לכלכלה של אוניברסיטת ת"א, ויותר נכון - מה שלא מלמדים אותנו. כשסיפרתי על הנאום לאחדים מחברי הם הופתעו מאוד לשמוע שלמדתי תואר שלם בכלכלה במסלול המורחב (החד חוגי), ובמשך שלוש שנים השם קארל מארקס למשל, אפילו לא הוזכר התגובה חיזקה בעיני את החשיבות בלהפיץ את הנאום כדי שתדעו מה קורה בכתלי ביה"ס לכלכלה של אוניברסיטת ת"א , המחשיב את עצמו לטוב בארץ ולאחד הטובים בעולם. אולי זה גם חלק מההסבר איך זה שאח"כ פקידים במשרד האוצר כותבים תוכניות כלכליות כמו זו האחרונה- אבל פרשנות אשאיר לכם. אציין עוד פרט קטן ולא נעים- סיימתי את התואר בהצטיינות יתרה כך שאני יודע מה הלך בשיעורים-מה לימדו ומה לא לימדו אותנו שם
=================================================== פרופסור כהנמן, הישראלי הראשון שזכה בשנה שעברה בפרס נובל לכלכלה, זכה בפרס היוקרתי ביותר בעולם האקדמי על כך שעירער על שתיים מהנחות היסוד הבסיסיות ביותר של הכלכלה הנאו-קלאסית הנלמדת בביה"ס. הוא ופרופסור טברסקי הוכיחו שבני אדם מתנהגים בצורה לא רציונלית ושאנשים אינם עקביים (הלו זוהי הנחת הטרנזיטיביות). עירעור על שתי הנחות יסוד אלו, החוזרות בכל המודלים הכלכליים שלמדתי בביה"ס, ושעליהן בנויה התיאוריה הנאו-קלאסית עלול לשים בסימן שאלה את התאוריה כולה.
כהנמן אם כן אינו איזה עוף מוזר בעולם האקדמי שאפשר לא להתייחס ברצינות לדבריו. הוא הוכר ע"י ועדת פרס נובל! הגיוני היה בעיני שבעקבות הכרה זו יהיה בביה"ס ויכוח נוקב על ממצאי כהנמן והשלכותיהם על התיאוריה כולה. האם היא עדיין תקפה ויש להגן עליה, או שמא לזנוח אותה לטובת משהו אחר. אך ביה"ס בחר במדיניות של התעלמות ממחקריו של כהנמן המבקרים את התיאוריה הנאו-קלאסית.
בקורס בנקאות בישראל, קורס שלם שעוסק במערכת הבנקאות בארץ, לא הוזכרו אפילו שמותיהם של המשפחות הבודדות ששולטות בבנקים והשפעותיהן על המשק. מלמדים אותנו על שוק חופשי ותחרותי, אך מי שמעלעל במוספים הכלכליים של העיתונים, מגלה שיש מספר לא גדול של שמות שחוזרים על עצמם. שמות כמו רקאנטי, אריסון, דנקנר, פישמן ועוד בודדים שולטים יום יום בכותרות של המוספים הכלכליים. אלו הם בעלי ההון הגדולים במשק הישראלי ומספרם קטן מעשרים.
יחד עם בעלי הון בודדים מחו"ל נמצאים בבעלותם הפירמות, הבנקים והתאגידים הגדולים של כלכלת ישראל. הם שולטים בהצלבה ובשירשור בלא פחות משני שלישים מהמיגזר העיסקי הפרטי. העיתונים חוזרים ומתארים עיסקאות מכירה, קניה ,מיזוג ומימון בין משפחות אלו. השפעתם על כלכלת ישראל הולכת וגדלה. איני מתיימר לומר אם מצב זה הוא לחיוב או לשלילה אלא לציין שזהו המצב. אבל למרבה הפליאה מצב זה לא הוזכר ולו באחד מהקורסים הנמצאים תחת הכותרת כלכלת ישראל, ואני יודע כי למדתי בכולם. כי בביה"ס מלמדים אותנו על שוק תחרותי וחופשי, ואפילו מושג בסיסי כמו בעלי הון אינו מוזכר. לפני כשנתיים עבר ביה"ס לכלכלה מבניין מדעי החברה לבניין החדש אותו עיניכם רואות. ההתרחקות ממדעי החברה אינה גיאוגרפית בלבד. מתוך הקורסים של כלכלת ישראל מהם סטודנט מחוייב ללמוד אחד בלבד, רק הקורס של ד"ר דן בן דוד עוסק בצורה מעמיקה ורצינית בפערים הכלכליים בחברה בישראל, עוני, אבטלה והמגמות השליליות בתחומים אלו.
כך שלמעשה יכול סטודנט לסיים תואר בכלכלה בלי להכיר כלל את המגמות הכלכליות–חברתיות בישראל ובלי לשמוע על הפערים בחברה הישראלית. ההתרחקות וההתנזרות של בית הספר מנושאים חברתיים מעוררת תמיהה, לאור ההשפעה הניכרת שיש לכלכלנים ולכלכלה על נושאים חברתיים. ביה"ס מצייד את הסטודנטים בכלים ובסטטוס בעלי השפעה רבה, אך לא בידע על המציאות הכלכלית חברתית בישראל. מארקס, שהיה כלכלן פוליטי מן הבולטים בעת המודרנית, זוכה לתשומת לב כזו או אחרת בכל אחד מהחוגים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת ת"א ואני מניח שגם בשאר העולם. מתקשורת, דרך מדע המדינה ועד סוציולוגיה - מארקס מופיע. אך בביה"ס לכלכלה, סיימתי תואר שלם ועוד במסלול המורחב מבלי שיוזכר אפילו שמו! וכל כתביו של מארקס מתרכזים בעצם בכלכלה ומנתחים ע"י הכלכלה את החברה. לא הייתי מצפה לאיזכור חיובי של מארקס בביה"ס, אך אפילו לא להזכירו לשלילה? כאילו שמארקס לא היה וכתביו לא נכתבו? שוב ביה"ס מתעלם מתאוריות כלכליות השונות מזו שהוא מלמד.
דוגמה נוספת לשמרנות של ביה"ס היא הכלכלה הסביבתית. אין זה חידוש שעקב הפעילות הכלכלית האנושית מצב כדור הארץ הולך ומחמיר. אפקט החממה, החור באוזון, התחממות הפלנטה, מז"א משתגע, הכחדותם של מינים, זיהום מים ואויר, כריתת יערות - כל אלו הם תמרורים אדומים בדרך לתהום אליה אנחנו הולכים. ענף שלם ורחב בכלכלה התופס תאוצה בעולם ב-2 העשורים האחרונים ונקרא "כלכלה סביבתית"- עוסק בקשר בין כלכלה וסביבה.
הספרות המקצועית בנושא עשירה ומגוונת, ומציעה דרכים כלכליות להתמודד עם מפגעים סביבתיים. אחד הנושאים הכלכליים החמים באירופה למשל הוא מיסוי סביבתי, כלומר מיסוי על מי שמזהם. על פי ההערכות המיסוי הסביבתי יתפוס 5-15 אחוזים מההכנסות של המדינות ממיסים. בבית ספרינו אין אפילו קורס אחד בנושא כלכלה סביבתית.
רק התאוריה הכלכלית הנאו קלאסית נלמדת בביה"ס. תאוריות אחרות, דעות שונות וביקורת על התאוריה הנאו קלאסית אינן נשמעות בביה"ס כלל וכלל. מדינת רווחה, סוציאליזם, מרקסיזם וכלכלה סביבתית הם מושגים שלא מוזכרים פה.
למה גורם הלימוד החד גוני? ראשית הוא משעמם. מלמדים אותנו תורה בכפית ומצפים שנדע ליישם אותה במבחן בלי שום ביקורת עליה ועל יסודותיה. אך שיטה זו גורמת לדבר חמור הרבה יותר. היא אינה מעוררת אצל הסטודנט ביקורתיות וחשיבה עצמית. הסטודנט מכיר גישה כלכלית אחת ויחידה ועלול לחשוב שאין אחרות, ושזו הנלמדת היא היחידה הנכונה. בלי ביקורתיות וחשיבה עצמאית, הסטודנט לא יוכל בעתיד לפתח כלים בעצמו לבעיות שלא נלמדו בביה"ס, או בעיות חדשות שהתיאוריה טרם התמודדה עימן.
האם זוהי זכותו או חובתו של ביה"ס להזכיר גם דעות ותאוריות השונות מהנאו-קלאסית? לדעתי זוהי חובתו וכך נעשה בשאר החוגים באוניברסיטת ת"א שמהם טעמתי. בקורס לכלכלה פוליטית במדעי המדינה למשל נלמדו 3 זרמים עיקריים: המרקנטיליזם, הליברליזם והמרקסיזם. בקורס פוליטיקה ומשטר בישראל נלמדו לעומקן גם כן 3 גישות: הליברלית, המרקסיסטית והאליטיסטית. במשך הקורס ניתחנו סוגיות שונות בחברה בישראל ע"י כל פעם גישה אחרת והגענו לתוצאות שונות. בקורס בפילוסופיה מדקארט עד ניטשה המרצה כל שבוע שיחק פילוסוף אחר וקטל את הפילוסוף שהציג בשבוע שעבר. זוהי חובתו האקדמית של כל מרצה לציין ולהזכיר שיש גם דעות אחרות מהדעה שהוא מציג בכיתה. עליו להציג את הדעות האחרות כמיטב יכולתו במיוחד אם הן סותרות את דבריו. רק כך תתפתח מחשבה עצמאית וביקורתית בקרב הסטודנטים.
אז האם הכל פה לא בסדר? רחוק מכך. לאורך שלוש השנים שלמדתי בביה"ס התרשמתי לטובה מהיותו בי"ס קטן ומשפחתי. המזכירות אדיבה ושוקדת על שיפור השירות כל הזמן: השימוש המתרחב שלה באינטרנט, אתר ביה"ס והמקצועיות של המזכירות ראויים לציון. המרצים בקיאים בחומר וברובם לפחות מעבירים אותו בצורה טובה. האוירה הטובה והחברותית השוררת בין המרצים לאנשי המנהלה והמזכירות, ותשומת הלב גם לנשות הניקיון ולתנאי העסקתן, אינם דבר של מה בכך באוניברסיטת ת"א.
החזון שלי לגבי ביה"ס הוא שביה"ס יהיה מקום פתוח לתיאוריות כלכליות שונות וסותרות. בי"ס בו מקפידים להדגיש גם את חסרונות הגישה הנאו קלאסית. מקום בו המרצים מלמדים גישות כלכליות שונות וסותרות זו את זו. בי"ס בו מתקיים קשר הדוק בין כלכלה וחברה, ומתקיימים בו ויכוחים נוקבים ואמיצים לגבי תיאוריות כלכליות והשלכותיהן. ויכוחים בין מרצים בביה"ס לבין דמויות המייצגות דעות שונות מהנאו קלאסית כמו יואב פלד, אסתר אלכסנדר, משה צוקרמן, תמר גוז'נסקי, עמיר פרץ, שלמה סבירסקי ועוד. שביה"ס יהיה מקום מסעיר, מעניין ומחדש.
| |
המציאות משיגה את הדמיון, ובמהירות
יצא בימים האחרונים שאיזכרתי פה ושם דברים שכתבתי בעבר והתממשו, כחלק מהמדור הדמיוני (אך המוחשי מאוד) "אמרתי לכם". קריאה קצרה בפתיח למאמר של נעה ידלין בנרג' על יאיר לפיד, בנק הפועלים ואולפן שישי, זרקה אותי שוב אל דבר שנכתב כאן לא מזמן, בפוסט על תוכן שיווקי של בנק הפועלים בלונדון את קירשנבאום:
"בקצב הזה לא ירחק היום, שבו ייראה לנו אך טבעי שאת מהדורות החדשות עצמן יגישו טלרים מצטיינים מהבנק וסמנ"כלי שיווק של חברות גדולות".
וכך כותבת ידלין:
"פעם קראתי מישהו אומר, שבישראל קשה לעשות סאטירה: הפער בין המציאות לבין ההגחכה שלה קטן מדי; הסאטירה של היום, היא הכותרת של מחר בבוקר. נזכרתי במשפט הזה ביום רביעי האחרון, כשפורסמה בקשתו של יאיר לפיד, ככל הנראה המגיש הבא של משדר החדשות המרכזי בישראל, להמשיך ולפרסם את בנק הפועלים. בתור סאטירה, זו היתה יכולה להיות הברקה: אחד הגופים הכלכליים הפרטיים, החזקים והאינטרסנטיים במשק, מצליח למנות נציג מטעמו על תקן מגיש אולפן שישי". (למאמר המלא)
מפחיד איך שהמציאות משיגה את הדמיון, וכמו כל דבר בעידן שלנו, זה קורה בפרקי זמן קצרים יותר ויותר.
| |
השר האלמוני, ההנחה של דנקנר ופתפותי שר האוצר
בשנת 2004 קם שר חרוץ בממשלת ישראל ועשה מעשה - הוא בדק כמה עודפי תקציב הצטברו בקופת המדינה מאז שנת 2000, והגיע למסקנה שמדובר ב-67 מיליארד שקלים. בהכללה של שנת 2004 בחישוב, עמדו העודפים על כ-80 מיליארד ש"ח. "על הממשלה להחליט איך משתמשים בעודפים אלה, כדי שאפשר יהיה לקבוע סדרי עדיפויות", אמר השר הנמרץ.
בדיווח עיתונאי, בעקבות התחקיר של השר, נכתבו הדברים הבאים: "השאלה הגדולה, ולאיש מחוץ לאוצר אין תשובה מוסמכת, היא מה נעשה במיליארדי השקלים שהאוצר 'חוסך' בטובו למדינה מדי שנה. ניסיונות לקבל תשובות מוסמכות של האוצר בשנים שעברו נתקלו בתשובות מתחמקות בלבד". באותו דיווח הודגש, שנראה שאף שרי האוצר עצמם ממודרים על ידי פקידיהם.
ולמה לנו כל זה עכשיו? כי אמש אמר שר האוצר רוני בראון שאין כסף לשלם למורים: "המשמעות של התוספת שהמורים דורשים היא 1.6 מיליארד שקל. מהיכן אביא את הכסף? זאת הקופה הלאומית של כולנו". אוי-וויי-זמיר! אכן שודדים המורים האלה, ואלו סכומי עתק הם מבקשים! אלה סכומים ששמורים לכאורה רק לנוחי דנקנרים, שגורפים אותם במכה אחת כאשר הם מקבלים הנחות במס על רכישות ענק, רגע לפני שהם מושכים דיווידנדים במיליארדים.
הנה שוב ציטוט מאותה ידיעה ישנה, המפתיע ברלוונטיות שלו: "לפני כמה שנים התקיימה עוד שביתת מורים קשה. האוצר טען שאין לו כספים לשלם למורים, גם אם כמה מדרישותיהם צודקות. עם סיום השביתה, למרבה הפלא, הודיע האוצר כי הכספים שיקבלו המורים יהיו מעודפי התקציב מלפני שנתיים. איש, מחוץ לאוצר, לא שמע קודם על העודפים, ואיש מחוץ לאוצר לא ידע, כמובן, מהיכן בדיוק נלקחו העודפים". "השקיפות התקציבית של האוצר היא ממנו והלאה", אמר אז אותו לוחם אלמוני משורות הממשלה. "'קיר הזכוכית' שהוא מעמיד בפני השרים, מקבלי ההחלטות לכאורה והציבור הישראלי, הוא בלתי נראה לחלוטין ונהיר רק למעטים מפקידי האוצר". לפיכך, הציע, יידחה אישור תקציב המדינה ל-2005 עד למיצוי הליך השקיפות.
אז מי היה אותו שר קוסם שכך בקלות סידר לנו עשרות מיליארדים שיכולים לשמש לצרכים חברתיים חיוניים? אולי ניחשתם כבר, שמו הוא אהוד אולמרט. ואיך מדבר היום אותו אולמרט? רוב הזמן הוא שותק, ובפועל מעניק גיבוי למחרבי ההשכלה ולמשפילי המורים, שמשתכרים בחלקם אפילו פחות מעובדי קבלן. אין כסף הרי.
אז... שלא יעבדו עליכם!
| |
בוקר טוב מר ויסגלס
93% מאזרחי ישראל תמכו בעצם קיומה של מלחמת לבנון השניה בשלביה הראשונים. כך לפחות גילו הסקרים. והנה היום, מתברר שאדם בולט מהזרם המרכזי, דב ויסלגס, טוען שכלל לא היתה צריכה להיפתח מלחמה. איפה הוא היה אז? כשכתבתי דברים ברוח זו ביום החטיפה, עוד לפני החלטת הממשלה על יציאה ל"מבצע", התנפלו עלי רוב המגיבים בקללות הרגילות, אם כי רק כ-75% מהם. היו גם 25% שתמכו באיפוק.
אז איך קרה שבסקרים היתה תמיכה של 93%? אפשר לנחש שהתלהמות התקשורת וההתגייסות הכללית של כל עם בכל מלחמה שיכנעו את ההמון כעבור כמה ימים. או אולי זה בעיקר כי סקרים ותגובות אינם מדויקים מטבעם, במיוחד במציאות שבה פלסטינים-ישראלים הם שקופים לחלוטין מבחינת הסוקרים. ועדיין, לא הייתי ממהר לנקות את התקשורת המסוממת-מטומטמת מאחריות. (כאן כמה מילים של מרכז קשב על התנהלות התקשורת במלחמה. כאן חלק מהאלטרנטיבה של נענע באותם ימים - כרונולוגית יש לעיין קודם בתחתית העמוד)
כמה מהתומכים אז מצטערים היום על עצם פתיחת המלחמה? הייתי שמח לראות סקר כזה.
[תוספת מאוחרת לעניין הלינק לאלטרנטיבה של נענע - מדור הדעות בנענע עדיין מתעדכן ודוחק את המאמרים מהלינק המצורף אחורה. אפשר פשוט לדפדף עד לתאריכים הרלוונטיים. בשל תקלה מסומנים המאמרים בחוץ תחת אותו תאריך,17/8/2006, אך התאריכים בתוך המאמרים מדויקים, וניתן למצוא את ה-12 ביולי]
* על הטיפשות
| |
מכתב מרן ארז למורות השובתות
(הועתק מהבלוג המומלץ של ד"ר אודי מנור)
מאת: רן ארז - יו``ר הנהלת ארגון המורים ב` כסלו, תשס"ח - 12 נובמבר, 2007
חברי ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים , עמיתים יקרים!
ברצוני לעדכנכם בהתפתחויות האחרונות במו"מ ובהתנהגויות נציגי הממשלה. ביום שישי האחרון בדיון בביה"ד הארצי לעבודה הציע משרד האוצר הצעה כלכלית, ועליה חזר גם אתמול. הצעה זו מדברת על תוספת שכר של 11% לכלל ציבור המורים הכולל גם את חברי ארגון המורים והסתדרות המורים . לכאורה זה נשמע יפה, וכ"נדיבות ראויה לציון", ואת זה הם מפיצים השכם והערב באמצעי התקשורת במטרה להעביר את המסר של "תראו כמה האוצר יצירתי והולך לקראת המורים במו"מ ואיך המורים לא רוצים לקבל את ההצעה" .
רצוי מאוד שנדע כולנו במה מדובר . תוספת השכר של 11% המוצעת לנו מורכבת מ- 5% ההסכם של המגזר הציבורי שנעשה ע"י עופר עיני ועוד 6% שחיקה שמגיעה לנו ממילא עבור השנים 2006-2002 בחישוב של 1% לכל שנה. אמרנו למר אלי כהן, שהציע הצעה זו, שמדובר ביותר מעלבון לאינטליגנציה כאשר הוא מנסה למכור את אותה "הסחורה" פעמיים – פעם אחת כשחיקה ופעם אחת כתוספת שכר. הערנו לו על כך שתוספת השחיקה מגיעה לנו ממילא מכוח הסכם קיבוצי קודם, ושנקבל אותה בכל מקרה, ולא מדובר בתוספת שכר אלא בתשלום חוב שהמדינה חייבת לנו מאז 2002. מר אלי כהן הסכים (בציניות), ואמר שאנו כבר מורגלים לקבל את השחיקה לאחר שנים רבות ולא כפי שמחייב הסכם קיבוצי (בכל חודש ינואר). זו דוגמה נוספת המראה מדוע אסור לנו להאמין להם, לכל ההצהרות והדקלרציות שלהם. הם מתפארים בכך, שלמעשה, נשארת רק התוספת של ההסכם הקיבוצי של המגזר הציבורי – 5%. בזה לא הסתיימה "הצעתו הנדיבה" של מר אלי כהן. הם מוכנים לשלם לנו ב-3 פעימות במשך 3 שנים , פעימה כל שנה, כאשר השחיקה מגיעה לנו בלאו הכי מאז 2002.
חודש שלם של שביתה, משבר לאומי במערכת החינוך, וזה מה שהם מצאו לנכון להציע לנו ?! את זה אנו המורים לא מוכנים לקבל !
אין להם כל תשובה על החזר השעות שקוצצו מילדי ישראל רק מכיתות י`, י"א ו- י"ב בשיעור של 11 אלף ש"ש (8.5 שעות מכל תלמיד) . אין להם כל תשובה והתייחסות להקטנת מספר התלמידים בכיתות, וחוץ מהצהרות אמורפיות , אין כל דבר תכליתי ! באשר לרפורמה בחינוך, הם מכריזים שהרפורמה המוצעת על ידינו, היא "עוז לתמורה", כאשר הם מבקשים לנהל על זה מו"מ במשך 6 חודשים כדי להוביל אותנו להפעלתה . דרישה בסיסית עוד לפני שהתחיל המו"מ על הרפורמה, היא בקשתו של האוצר, שמורים בבתיה"ס העי"ס יעבדו יותר שעות פרונטאליות ויוותרו על גמולי שעות. אין זו רפורמה אמיתית ! אין כאן זמן מורה-תלמיד ולא יצירת זמן איכות ! יש כאן דרישה לעבודה נוספת בתגמול נמוך לשעה מתוך הגדלת שחיקת המורים , הגדלת מספר התלמידים שבהם מטפל המורה בכל שבוע וכן פיטורי מורים שעלולים למצוא את עצמם מחוץ למערכת . הקיצוצים שנעשו ב-5 השנים האחרונות הביאו לכך שמורים נאלצו לפרוש ממערכת החינוך. אם היום יוחזרו שעות כלשהן למערכת החינוך, הן ייתוספו לכמות העבודה של אותם מורים העובדים בבתיה"ס כעת. אנו לא נפסיק את השביתה ואת המאבק עד אשר נגיע להסכם חתום ומחייב (גם אם בפריסה של שנים מספר) שבו ייפתרו הבעיות שהעלינו במהלך כל המו"מ.
אנשי משרד האוצר ומשרד החינוך עוסקים בדיסאינפורמציה מכוונת על מנת ליצור הפרד ומשול בין הנהלת ארגון המורים לבין חברי ארגון המורים . אנו נלך בדרך הנכונה שבה אנו מאמינים, דרך ארוכה וקשה ככל שתהיה, עד אשר נשיג את המטרות שאליהן אנו חותרים . חודש של שביתה לא גרמה לראש הממשלה, האחראי על הממשלה, להניד עפעף ! המשבר הלאומי בתחום החינוך לא נוגע לו, וחבל ! הוא נוסע לאנאפוליס כאשר המשבר האמיתי נמצא כאן בארץ ! המשבר בתחום החינוך הוא משבר לאומי . מדובר בעתיד ילדינו ובחוסנה הלאומי של המדינה . אנו לא נישבר ! נמשיך עד אשר נשיג את המטרה ולא נחזור לכיתות ללא חתימה על הסכם מחייב !
בברכת חברים ובכבוד רב על עמידתכם הנחושה, רן ארז - יו"ר הנהלת ארגון המורים
אורית קמיר: שביתת המורות – הבושה והזעם
| |
אם כבר מדינת פראבדה
זה יהיה פוסט קצר של 1+1+1...
כאן מצוטט רובי ריבלין כאומר: חוק ההסדרים הוא "חוק מבטל כנסת".
כאן מדווח נדב פרי על תחילת ייתורה של הכנסת - ישיבות המליאה מתקצרות.
כאן אפשר ללמוד על יכולת החקיקה של הלוביסטים לטובת ההון, "במיליוני שקלים ועד למיליארדים".
כאן מוכיח הציבור שהוא לא מטומטם. 86% מבינים שההון משתלט על הממשל, באופן שמותיר את הכנסת כמטרד מבחינת אצולת הממון.
ואני אומר, אם כבר מתלהבים באוצר מהורדות מסים אובססיביות, בואו נבטל את כולם באחת. בואו נבטל גם את הכנסת המיותרת, שנחמיה שטרסלר מסית נגדה באופן פרוע ובהכללה חסרת בסיס.
בואו נבטל את הכנסת ואת המסים ונסגור עניין. את הממשלה יממנו בעלי ההון, והאידיאולוגיה של הדרת ההמונים מהמשחק הדמוקרטי על ידי האליטה בשל החשש מנבערותם (כטענת ד"ר אודי מנור), תגיע לידי מימוש. זה הרי בסופו של דבר מה שמחפשים אדמו"רי הקפיטליזם באוצר, בעיתונות וכמובן במגדלי המשרדים המצוחצחים.
אז, לפחות, לא תהיה אחיזת עיניים. כי אם כבר מדינת פראבדה, אז שלפחות נדע מזה ולא נחיה באשליית הדמוקרטיה והתקשורת החופשית, זאת שמוחזקת על ידי אותם טייקונים שמפעילים את חברי הממשלה כבובות על חוט.
| |
|