Two Headed

לא נגמר לי מאותם סרטוני פעם מלאי שיער, גיטרות וכשרון אמיתי,
לא כזה שמתחזה לכשרון -או לפחות לנסיון- מאחורי אנשים מוכשרים 
אחרים, כאלו שכותבים מהלב ומלחינים מהבטן, או כאלו שכותבים מהג'וינט
ומלחינים מהבירה או הפוך או לא יודע... לפחות הם כותבים.
זה כייף להגיד 'תבינו לבד או שתזדיינו' כי אז כולם יוצאים מרוצים,
אתה לא צריך לנסות להסביר משהו שאין בו כלום אבל לגרום לו להראות
כאילו הוא מלא במשהוים אמיתיים וכואבים וקשים שבאים מהלב או מהג'וינט
או הפוך או לא יודע. ומהצד השני מישהו איז גטינג לאקי, יעני, מקבל או נותן 
או משפד או מזמבר, מישהו מזדיין שם קיצור. ואז סבבה. מה שנקרא, עמק השווה,
אחלה פשרה. אבל זה כלום, זה אפילו לא ריק או ריקנות. אולי קצת הרגשה
מזוייפת אבל גם לזייף זה טוב לפעמים, הנה תראו את ת'ום יורק או את אביב גפן 
או את כל כוכבות הפורנו האלו שאשכרה שילמו על הציצים ועל השפתיים שלהן 
בשקרים ובבדיות ובכזבים איומים שמפוררים את התרבות והופכים את גוף האישה 
ואת יחסי האישות בין גבר לרעייתו למשהו שהוא לגמרי לא מה שהוא.
למרות שאני לא כזה בטוח לגבי זה, מאז ומתמיד נקראה האישה אישה והבעל בעל.
דהיינו, היא שייכת לו, ז"א שהיא תמצוץ לו לפי הזמנה וכשהם יעשו את זה
בדוגי הוא יתפוס לה בקוקו וישלוט וימשוך ויקרע את הקרקפת כמה שבא לו.
ובתכלס, הוא הבעל, היא האישה, והוא שילם עליה בשנים רבות של עבודה 
ופרנסה ואוכל לבית ושיהיה חומרי ניקוי לקורת הגג שהוא בעצמו בנה לה
ורק לה. כפרה עליו, איזה מתחשב. 

כנראה שככה זה כשאתה מתחיל לייצג רוע טהור, לפחות כשאתה מרגיש ככה.

"נהייתי חלק מהמגפה" הוא אמר לי בפנים סובלות,

אנשים מפחדים ממנו, מספיק השם שלו כדי להעביר בהם צמרמורת.

היו ימים שהוא היה מחבק אותם, אוהב אותם, דואג להם ולהם, פועל למען ימים יפים.

הוא לא נראה כמו נוספרטו אז, יותר כמו דוד המלך. תלתלי זהב, סנדלים, בגדים פשוטים וכינור.

אבל הצמא לדם וסביבת המוות והריקבון שבה הוא חי הפכו אותו לכזה. עשו אותו רוזן של שנאה מהולה בתשוקה.

החשק לפגוע, ולא משנה במי, נהיה חזק כל כך. 

"זה בא מאותו מקום" הוא הסביר לי "אני בסך הכל רוצה שיבינו מה לא בסדר..."

---

[...]