כשתבוא אהבה...

היום בא לי לדבר עליו.

הכרתי אותו ביולי 2003. את התאריך המדוייק אני לא זוכרת אבל זה היה במחנה הכנה. מחנה הכנה- 10 ימים של כיף עם כל החברה שעומדים להצטרף לפנימיה בשנה הבאה. הוא כבר היה מהחברה הוותיקים שבאו בשבת לראות מי אלה אנחנו, החדשים.

כשהתחילה השנה בקושי זכרתי את השם שלו, אחרי הכל ראיתי אותו במשך שבת אחת.

בתחילת כיתה י' לא היו לי כל כך חברים בפנימיה. חוץ מהחברה החדשים, היינו קצת והיינו קרובים. עד היום הם החברים הכי  טובים שלי משם.

אז כמו שאמרתי בהתחלה לא כל כך הכרתי את החברה הוותיקים, גם לא אותו.

יום אחד התידדתי מאוד עם החבר הכי טוב שלו- לצורך העניין נקרא לו א' ולחבר שלו ב', וזרמתי עם הדברים, הייתי הולכת אליהם הרבה לחדר הוא (ב') היה בא אליי הרבה, עד שיום אחד קרה בנינו משהו, סתם משהו- הנשיקה הראשונה שלי. כמובן שנשיקה ראשונה בשביל בת זה אף פעם לא סתם, אבל עם ב' זה היה סתם. לא אהבה, לא ניצוצות, לא רגש ולא כלום. סתם נשיקה של בחורה תמימה וחסרת ביטחון עם גשר על השיניים, עם בחור שמזיין בערך כל דבר שזז. אז לא ידעתי את זה ולא ממש הבנתי משהו בחיים שלי. אחרי שבועיים זה כמובן נגמר, בלי שזה אפילו התחיל.

אני כמובן נפגעתי ממנו אבל החלטתי לא לתת לזה להרוס לי. באותה תקופה שאני וב' התקרבנו הגעתי אליהם לחדר ומן הסתם שגם אני וא' התידדנו. אז בשנה הראשונה היינו ידידים. בשנה השניה התקרבנו ונהינו ידידים טובים יותר. אני הייתי מספרת לו על מי אני דלוקה, הוא היה מספר לי. יום אחד אפילו התחזינו לחברים, סתם בשביל הצחוק. באותה תקופה הייתי כל כך עסוקה בלהידלק על כל השמיניסטים שאותו בכלל לא ראיתי. אף פעם לא הרגשתי אליו שומדבר, אבל תמיד הרגשתי נוח לבוא ולדבר איתו.

כיתה יב' שלי התחילה ברגל שמאל. רבתי עם החברה הכי טובה שלי והפסקנו לדבר. יום אחד באמצע ריב דיי נסער עם חברה אחרת עליה, נכנסתי אליו לחדר ודיברתי איתו. לא יודעת למה אבל הוא תמיד היה נותן לי הרגשה טובה כשהייתי מדברת איתו. איך שהוא השיחה הזאת שלנו נגמרה בנשיקה, שאני לא צפיתי אותה באה. אבל התנשקנו, ואני חייבת להודות שממש אהבתי את זה. אז בלילה באתי לישון אצלו והיה לנו לילה דיי סוער. לא שכבתי איתו- אני בתולה, אבל הלילה היה סוער. בוא נגיד שלא ממש ישנו. יום למחרת החלטנו שזה פשוט קרה ואין צורך לעשות מזה עניין.

אבל אני עם הלב הטיפש והמקולקל שלי הייתי חייבת להתאהב בו. זה לא קרה מייד. אבל אחרי כמה זמן החלטתי שאני רוצה אותו. וכמובן שהיתי חייבת להגיד לו את זה. אז אמרתי, בדיוק ביום של הטיול השנתי. אז הוא דאג להסביר לי שאנחנו ידידים ושהוא לא רוצה להרוס את זה ושהוא מעדיף שנישאר ידידים. כמובן איזו ברירה הייתה לי? אז ניסיתי לשכוח אותו אבל בכל זאת הייתי רואה אותו כל יום וזה היה קשה וגם היינו דיי קרובים. אז יום אחד פשוט החלטתי להתעלם ממנו. במשך שלושה ימים לא דיברתי איתו. הוא לא הבין מה קרה. בסוף אני לא יכולתי יותר, אז ביקשתי סליחה ואמרתי שפשוט הייתי צריכה לפתור כמה דברים עם עצמי. הבטחתי לו שהכל בסדר וסגרתי עם עצמי הכל. הבנתי שאני לא רוצה אותו ועכשיו אנחנו יכולים להמשיך להיות ידידים.ברור שזה לא היה נכון אבל לא רק אותו ניסיתי לשכנע אלא גם את עצמי. כשהייתי מדברת על זה עם חברות שלי הייתי דיי נחרצת כשאמרתי שאין סיכוי שאני רוצה אותו ושאם פתאום הוא יבוא אליי ויגיד שהוא רוצה אותי ברור שאני לא אסכים.. מילים לחוד ומעשים לחוד. כי אחרי כמה זמן הוא שלח לי הודעה אם אני רוצה לבוא לישון איתו.אז באתי, התחלנו לדבר ופתאום הוא זרק לי "בואי נהיה ביחד" אני שהייתי בטוחה שהוא נפל על השכל והוא לא יודע מה הוא אומר, כמובן שלא הסכמתי. אבל אז דיברנו והוא אמר לי שכל השבת הוא לא הפסיק לחשוב עליי ושהוא באמת רוצה שננסה להיות יחד. אז הסכמתי ונהיינו חברים.

היה לי כל כך כיף, באמת שהייתי כל כך מאושרת. לקראת הסוף רבנו כמה פעמים. ידעתי שהוא לא בשבילי. הוא לא רצה אותי כמו שאני רציתי אותו. האמת אני בכלל לא יודעת אם הוא רצה אותי שהוא סתם רצה מישהי. אחרי חודשיים וחצי-שהיו עד הרגע האחרון החודשיים וחצי הכי יפים שהיו לי- נפרדנו. נפרדתי ממנו ושניה אחר כך התחרטתי על זה כל כך. כי כבר התאהבתי בו. בגלל זה נפרדתי ממנו. אהבתי אותו והוא לא אהב אותי. והיה לי קשה עם זה. במשך שלושה ימים בכיתי. ואז החלטתי שאני לא בוכה יותר. אמרתי לו שאני רוצה שנהיה ידידים, אבל הרי כבר היינו בסרט הזה, חוץ משינוי אחד- אני כבר יודעת מה זה להיות להיות איתו, לנשק אותו ולחבק אותו מתי שבא לי, לישון איתו בלילה כל לילה, להיות שלו ושהוא יהיה שלי. אז עכשיו אחרי כל זה, איך יכולתי פתאום להיות ידידה שלו? הוא כמובן לא רצה שנחזור הוא טען שיש לי ספקות לגביו ושהוא לא רוצה מישהי שיש לה ספקות לגבי הקשר שלה איתו. וזה כמובן הדבר הכי טיפשי להגיד. לי? ספקות? לגביו? הרי אהבתי אותו. אבל הוא לא. והוא המציא תירוץ למה הוא לא רוצה לחזור. אני מודה יצאתי דפוקה הרבה פעמים והשפלתי את עצמי אבל הוא פשוט לא רצה. אז אני הפסקתי להיות ידידה שלו. לא יכולתי. אחרי שנפרדנו אני והחבר הכי טוב שלו- ב' שוב התקרבנו. הוא היה בכיתה שלי ובחדר שלו. ככה שהיינו ידידים טובים. ואחרי שאני וא' נפרדנו הוא ניחם אותי. הוא היה שם בשבילי והצחיק אותי והוציא אותי מהדיכאון.

היינו לומדים יחד ומסתובבים יחד. רוב היום היינו ביחד. יום אחד, חודש אחרי שאני וא' נפרדנו הוא בא לישון איתי, וניסה לנשק אותי, אני כמובן ממש כעסתי כי עוד היית מאוהבת בא'. הוא הצטער ואמר שהוא לא התכוון לזה. וסיפר לא' שישנו ביחד.

רק זה היה חסר לי. עם כל הצרות שהיו לי עם א' הוא הולך ומספר לו שישנתי איתו. יצאנו לחופשת פורים אז לא ממש הספקנו לדבר. יום אחד שלחתי לא' הודעה באיי סי של "היי" והוא לא ענה. יום למחרת הוא עשה דבר שמאוד לא אופייני לו ושלח לי הודעה באיי סי. אז עניתי לו, ואז הבנתי. לא אכפת לו מה שלומי הוא רוצה לדעת מה קרה עם ב'. הוא אמר לי ב' סיפר לי מה קרה ורק רציתי לשמוע את הצד שלך. אני הייתי בשוק- הרי אתה לא רצית אותי!! מה פתאום אני חייבת לך הסברים על מה אני עושה ועם מי?!? גם ב' יצא מניאק, הוא לא סיפר לו את כל הסיפור.כנראה שהעובדה שהוא ניסה לנשק אותי פרחה מזכרונו, כי את זה הוא לא סיפר. ככה שיצאתי אני הלא בסדר בכל הסיפור. ואני במקום לשלוח את א' החוצפן הזה לעזאזל הסברתי את עצמי כאילו שאני בכלל חייבת לו משהו. כשחזרנו מהחופש כעסתי על ב' ורבנו, עד שהוא עף מהגדר ושבר ת'יד שלו, סלחתי לו. חזרנו להיות ידידים טובים. כל היום היינו ביחד כולם היו בטוחים שאנחנו ביחד. אני הסברתי לכולם שאין בינינו כלום. ובאמת לא היה. דיברנו על זה והחלטנו שהקשר שלנו הוא אפלטוני לגמרי. ובאמת היה ככה. בהתחלה. אבל כבר ציינתי שהוא מזיין כל דבר שזז? בקיצור בסוף קרה משהו שאין לי כוח להיכנס לפרטים. לא' נודע מזה במקרה ולא כי אמרנו לו את זה. האמת רציתי לגרום לו לקנא, רציתי לפגוע בו קצת על זה שהלכתי עם חבר שלו. פגעתי בו אבל לא במקום שרציתי. זה פגע לו באגו, לא בלב.

נגמרה השנה נגמרו הלימודים. אני וא' לא דיברנו יותר. אולי כמה פעמים באיי סי קיו אבל האמת שאני לא זוכרת. הפסקתי לחשוב עליו, יצאתי עם בנים אחרים. ראיתי אותו שוב פעם בפגישת מחזור, אמרנו שלום התחבקנו. לא דיברנו יותר מידי וזהו. חודש וחצי אחר כך- המסבית גיוס שלי. שנה עברה מאז שנפרדנו. הזמנתי את א' וגם את ב' יחד עם כל החברים הכי טובים שלי. לקראת הסוף כשכולנו כבר התפזרנו א' השתוי התחיל לחפור לי כמה שאכפת לו ממני. היה אז פברואר, היה קר ובדיוק ירד גשם באותו יום. הוא זרק לי משהו על זה שהוא לא רוצה לראות אותי מתנשקת עם גברים אחרים באמצע הגשם. (באותה תקופה יצאתי עם מישהו ובדיוק זה נגמר בנינו אבל בכל זאת הוא בא להגיד שלום במסיבת גיוס שלי, אז עשיתי איתו סיבוב וראיתי את א', אז התנשקתי איתו, וקיוויתי שא' יראה. כנראה שהוא ראה.) בקיצור הוא חפר לי על כמה אכפת לו ממני, ואם לא היה אכפת לו אז הוא לא היה בא. ואז פתאום הוא זרק לי על זה שהייתי עם החבר הכי טוב שלו. אני נעלבתי שהוא בכלל הזכיר את זה והלכתי. וכמו דפוקה שלחתי לו הודעה שהוא היחיד שאי פעם אהבתי לא משנה עם מי הייתי. אחרי כמה ימים שלחתי לו הודעה שאני רוצה שניפגש, אני צריכה לדבר איתו. אז דיברנו ואמרתי לו שאני מצטערת, שבאמת עשיתי טעות שאפילו לא טרחנו לספר לו שהוא שמע את זה במקרה. הוא כעס שכולם מסביבו ידעו ואף אחד לא בא להגיד לו כלום, ובכל אופן הוא לא כעס עליי אלא עליו שהיה החבר הכי טוב שלו. אז בסוף השיחה הזאת הכל היה בסדר בנינו. בינתיים התגייסתי, אחרי כמה זמן הוא התגייס. שלחתי לו הודעות פעם ב לשמוע מה עניינים. זה כמובן לא היה הדדי. חודש וחצי אחרי שהוא התגייס יצאתי עם חברה שלי ופגשנו אותו ועוד כמה חברה שאנחנו מכירות בעיר, אז ישבנו איתם והיה צחוקים. באמת שנהנינו.

לפני איזה חודש וחצי היה לאיזה ידיד שלנו יומולדת ושוב פעם יצאנו,ושוב פעם פגשנו את א' בעיר. אבל יום לפני גיליתי כמה דברים שלא מצאו חן בעיניי, בהתחלה ממש כעסתי ורציתי לצעוק עליו. בסוף החלטתי שזה דיי טיפשי.החלטתי שאני פשוט לא אדבר איתו. אבל אחרי כמה שוטים הפה שלי דיבר לבד. הוא אמר לי לבוא לשבת לידו ואמרתי לו שאני לא רוצה, מפה לשם הוא קלט שאני כועסת עליו. איכשהו התגלגלו העניינים ככה שיצאנו החוצה ודיברנו. אני בכיתי כי הייתי שיכורה ויש לי מן נטייה שכזאת.אז בכיתי לו ודיברנו והוא נשבע לי שאכפת לו ממני אחרת הוא לא היה עומד שעה ומדבר איתי, ואמר לי שמגיע לי מישהו הרבה יותר טוב ממנו- מה שבהחלט נכון, לא מגיעה לו מישהי כמוני. לא מגיעה לו אף אחת! בקיצור דיברנו איזה שעה ואז הוא התחיל לפייס אותי ולהגיד לי שהוא מת לנשק אותי ושהוא לא עושה את זה רק כדי לו לפגוע בי. אבל הוא לא הפסיק להגיד את זה ואני הייתי שיכורה. אז התנשקנו והעניינים קצת התלהטו וקרה דבר שאני כל כך מתחרטת עליו. אחרי כמה ימים שלחתי לו הודעה שאנחנו צריכים לדבר, הוא לא חזר אליי. אחרי שבוע שלחתי לו הודעה שהוא מת מבחינתי. מחקתי אותו מכל מקום אפשרי. והחלטתי שזהו נגמר הפרק של א' בחיים שלי. נעלבתי מאוד כשהוא לא החזיר לי הודעה או ניסה להתנצל או משהו כזה. אני לא רוצה לדבר איתו מצד אחד אבל מצד שני אני מתפוצצת מבפנים עם כל מה שיש לי להגיד לו. אני לא רוצה לשמוע מה יש לו להגיד לי. זה בכלל לא מעניין אותי. אני לא מאמינה לאף מילה שיוצאת לו מהפה. גם אם הוא יגיד לי היי אני לא אאמין לו. אבל כל הזמן אני מדמיינת לי כל מיני מצבים שאני רואה אותו. ואני אומרת לו בדיוק מה אני חושבת עליו, או שפשוט אני מתעלמת ממנו ואומרת לו שאין לי מה להגיד לו. בכל אופן, לפני כמה ימים הגעתי למסקנה שאפילו שאמרתי שלא אכפת לי להיתקל בו כי אני לא מתכוונת לדבר איתו. אני לא יודעת אם אני חזקה מספיק בשביל למנוע מעצמי את ההזדמנות להגיד לו כל מה שאני חושבת עליו. אז בגלל שהסיכויים שאני אתקל בו ככה סתם שואפים לאפס. אני פשוט ארשום מה שאני חושבת עליו. מה שבא לי להגיד לו. בא לי להגיד לו שאני לא שונאת אותו, אבל אני גם לא אוהבת אותו, לא אכפת לי ממנו. אני לא מרגישה אליו כלום כי הוא באמת מת בשבילי. לא אכפת לי מה יקרה לו ואני לא רוצה לדעת עליו יותר כלום. אני רוצה להגיד לו שמבחינתי הוא האדם הכי צבוע והכי שקרן שיש. אני לא מאמינה לאף מילה או לאף מעשה שלו. עוד כשהיינו חברים,כל פעם שהיינו מדברים הוא היה ממציא את התירוץ הדפוק הזה שהוא "אירופאי" כלומר לא מראה רגשות. ועכשיו הבנתי שהדבר היחידי שהוא מנסה להסתיר זה לא את הרגשות שלו אלא את העובדה שאין לו בכלל רגשות. אין בנאדם אחד בעולם הזה שאכפת לו ממנו יותר מעצמו. לא אכפת לו לפגוע באנשים, בחברים שלו. הוא משחק אותה שאכפת לו ממני אבל האמת היא- עם כמה שקשה לי וכואב לי להגיד את זה - אף פעם לא היה לו באמת אכפת ממני, כי אם היה אכפת לו אפילו טיפה הוא לא היה עושה לי את מה שהוא עשה. והאמת אני יכולה להגיד בכנות שאני לא שונאת אותו, אני שונאת את עצמי שבכלל נתתי לעצמי להרגיש אליו משהו, והסכמתי שיקרה כל מה שקרה, אבל אותו אני לא שונאת, הוא באמת באמת מת בשבילי. אבל אני לא אכחיש שאני רוצה שהוא יראה אותי, אני רוצה לראות אותו, לראות מה הוא יגיד לי.

לחברה הכי טובה שלי היה חבר מאמצע כיתה יא' עד סוף כיתה יב', אחרי שהיא התגייסה הם נפרדו. היא התאהבה בחבר טוב שלו והוא התאהב בה ולפני ארבעה חודשים הם נהיו חברים, אחרי חצי שנה שהם רצו אחד את השניה.

לצורך הסיפור החבר הראשון- ג' והנוכחי- ד'.

חברה שלי התקרבה לד' מאוד עוד כשהיא הייתה חברה של ג' ותמיד ראו שיש בניהם מתח. היא כמובן הכחישה כי היה לה חבר. א' הוא חבר טוב של שניהם אבל את ד' הוא מכיר כבר בערך 14 שנים, ואילו את ג' הוא מכיר משהו כמו 4 שנים.

לפני חמישה חודשים היא עברה תאונת דרכים מאוד קשה, בעקבותיה היא וד' החליטו שהם רוצים להיות יחד, הם תמיד רצו אבל עכשיו הם הבינו כמה הם חשובים אחד לשניה.

וא' המניאק המגעיל והצבוע הזה לא מדבר איתם. הוא כועס עליהם שהם פגעו באמונו של ג'. נכון זה לא בסדר וג' באמת נפגע כי הוא אהב את חברה שלי מאוד, הוא רצה לחזור אליה. והוא נפגע ויש לו את כל הזכויות שבעולם. אבל למה לעזאזל א' מתערב, אחרי 14 שנה שהבנאדם היה החבר הכי טוב שלך אתה ככה מפנה לו עורף? אתה פאקינג לא דיברת עם ג' במשך כמה חודשים בכיתה יא', אפילו עברת בגללו חדר!! אז מה קרה פתאום?? עד כדי כך הוא צבוע ומגעיל. לא רק אליי. גם לחברים האחרים שלו.

מגיע לו להישאר לבד בחיים. בלי אף אחד ואף אחת. הוא פשוט לא שווה שאפ'חד בעולם ירגיש אליו משהו.

אין לי עם מי לדבר על זה ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה לשמור יותר בפנים. כבר נמאס לי לטחון לחברות שלי את השכל בנושא. הן לא אומרות לי את זה אבל אני יודעת שכבר נמאס להן לשמוע על הזיוני שכל שלי, ועל כמה שנפגעתי ממנו וכו'. הן גם לא מבינות אותי. רק שתי חברות שלי יודעות על מה שקרה. אחת- לא היה לה אף פעם חבר והיא לא ממש מבינה בזה, היא רק מנסה לעזור ולעודד. השניה מאוהבת בחבר שלה עד השמיים ולמען האמת לא מעניין אותה לדבר על שומדבר חוץ מעליו. בטח שלא לשמוע את הצרות הלא מעניינות והישנות שלי.

פה אני יכולה להיות הכי גלויה והכי כנה, כי אני מדברת פה עם עצמי. אני יודעת שאני פטתית, ההתנהגות שלי כלפיו הייתה דיי אובססיבית, אף פעם לא באמת הפסקתי לחשוב עליו. מה שהכי מעבצן אותי זה הידיעה שהוא לא חשב על הדברים אפילו פעם אחת מאז שהם קרו, בטח שהוא לא מייסר את עצמו כמו שאני עושה וצריכה להפסיק לעשות, כי אם יש בנאדם שאפשר להגיד עליו שהוא לא שווה את זה, אז זה הוא.

בכל אופן זו הפעם היחידה שאני מתכוונת לדבר עליו בבלוג הזה.

זה הפוסט היחיד שאני מקדישה לו. כמובן שאם יקרה עוד משהו איתו, אני אעדכן. אבל חוצמזה כלום.

זהו אני מקווה שהוצאתי את כל מה שאני חושבת עליו.

מאחלת לו שישאר בודד כל החיים רק כדי שלא יוכל לפגוע בעוד אנשים עם חוסר הרגישות שלו.

ובנימה אופטימית זו..

לילה..