כשתבוא אהבה...

עוד יום עבר.

מעניין קצת יותר משאר השבוע המשעמם שהיה לי.

אני לא יודעת אם כבר ציינתי את זה, אבל אני רוצה לצאת לקורס קצינים. לפני שבוע ויומיים התחלתי להתאמן לקראת זה, זה קשה אני לא אגיד שלא. אבל בינתיים אני מתמידה, נכון עברו סה"כ 10 ימים מאז שהתחלתי להתאמן, אבל בשביל מישהי שלא הייתה קמה מהמיטה אפילו בשביל לעשות פיפי- זה המון! ואני לא מוותרת לעצמי ובטח שלא עושה לעצמי הנחות. יש ימים שזה בא לי בקלות ואני מחזיקה מעמד אפילו שעתיים על ההליכון, ויש ימים, כמו היום למשל, שזה פשוט לא בא לי בטוב. אבל אני יודעת שאם יום אחד אני אוותר לעצמי, זה לא יהיה היום האחרון- אני אמשיך לוותר לעצמי עד שיום אחד אני פשוט אפסיק.

עכשיו, למה היום שלי היה קצת יותר מעניין? קודם כל יצאתי עם חברה שלי לפני שבאתי למשמרת שזה כבר עשה לי מצברוח. ישבנו בוופל בר- שזה מקום שאני בהחלט אוהבת.. או יותר נכון אהבתי. לא יודעת הם השתנו.

אבל איכשהו במהלך השיחה עם חברה שלי הגענו לדבר על הקורס קצינים שלי. והיא נטעה בי קצת ספקות. סתומרת לא ספקות אלא יותר נכון חששות. אני מנסה להיות אופטימית בקשר לזה- אני אומרת לעצמי שקודם כל זה קורס מדהים, לפי מה ששמעתי מאנשים. הוא מפתח והוא מלמד, הוא חוויתי, זו הזדמנות לדרך חדשה, להכיר חברים חדשים, להוציא את עצמי מהבועה שאני נמצאת בה. וגם אני מסתכלת על העתיד, להשתחחר מצה"ל בתור קצינה זה שונה לגמרי מסתם להשתחרר בתור חיילת רגילה. זה יכול מאוד להשפיע על העתיד שלי.

בכל אופן חברה שלי חושבת שאני אופטימית מדיי, שאני פזיזה ושאני לא חושבת על כל האפשרויות. שאני צריכה לקחת בחשבון שזה הולך להיות קשה, להיות רחוקה מהבית, הרבה שמירות, הרבה טחינות. משהו כמו טירונות רק ברמה הרבה יותר גבוהה.

אני יודעת שזה הולך להיות קשה לא רק זה, גם הקטע הלימודי, הרבה מבחנים, הכושר, הריחוק מהבית מהמשפחה. הכל.

זה כמו לפתוח דף חדש בחיים, ולהתחיל לגמרי מההתחלה, לבד, ללכת למקום שבו אף אחד לא מכיר אותי, אף אחד לא חושב עליי שומדבר רע. למקום שבוא להרבה אנשים יש הזדמנות להכיר אותי באמת.

אולי זו טעות מצידי שאני יותר מדיי אפטימית, אני לא יודעת. אני פשוט מעדיפה לחשוב שכישלון לא בא בחשבון.

אני מרגישה שאני רוצה את זה עד כדי כך שאני אהיה מספיק חזקה לעמוד בכל הקשיים האלה שצפויים לי בדרך.

וחוצמזה, הרי לכל מקום שאני לא אלך, יקיפו אותי קשיים, זה הרי ברור. ואם בכל פעם שתהיה לי הזדמנות להתחיל משהו חדש אני אוותר בגלל הקשיים, לאן בדיוק אני אגיע??

אז חברה שלי גרמה לי לחשוב על כל הקשיים שצפויים לי, לא להיות פזיזה מידי. אז חשבתי על זה, והחלטתי שאני מוכנה לעמוד בזה, או לפחות לנסות. החלטתי שאני באמת מוכנה לתת את כל כולי לדבר הזה, להזדמנות הזאת שהחיים נותנים לי.

ולדבר אחר שנתן צבע לחיי- דפקתי לאמא את האוטו :(

מה שנראה לי אומר שיעבור הרבה זמן עד הפעם הבאה שאני אוכל לנהוג עליו. לעזאזל עם החניות האלה!!

בהורוסקופ היומי שלי כתוב- "נדמה לכם שפגעתם במישהו וזה גורם לכם אי נעימות. אם זוהי הרגשתכם עשו משהו למענו".

אז ברור שפגעתי שמישהו, או יותר נכון במשהו- באוטו של אמא. אז נכון שאחרי שהצעתי לשלם על הנזק אבא אמר לי "לא לבלבל את המוח ולא לעשות שטויות", אבל אם אני רוצה להרגיש יותר טוב- אני צריכה לכפר על מעשיי והדרך הכי טובה לעשות זאת היא פשוט לשלם על הנזק שעשיתי. ככה כתוב בהורוסקופ, ומי אני שאתווכח עם הכוכבים??

ובנימה אופטימית זו..

לילה..