אז, פתחתי בלוג סיפורים חדש^^.
מקווה שתקראו, תאהבו, ו...תגיבו(:
אם אתם רוצים להיות ברשימת קוראים קבועים או שאני אלנקק אתכם, רק תגידו בתגובות(:
פרק 1
"ילדים, אני רוצה שתכירו ילדה חדשה שתצטרף אלינו לכיתה, קבלו אותה יפה בבקשה." אמרה המורה. "שני, היכנסי בבקשה."
שני לא נכנסה. "שני?" שאלה המורה בשנית. עדיין שני לא נכנסה. "מה יש לילדה הזאת?" לחשה המורה. המורה פתחה את הדלת וראתה את שני מדברת עם ילד מהכיתה שאיחר. "שני! אלעד! מה אתם עושים בחוץ?! ולמה את לא נכנסת שני?! אני קוראת לך כל כך הרבה זמן!" שניהם נכנסו ואלעד רץ למקומו ליד רותם. שני נעמדה מול הכיתה במבוכה, רק בגלל שהמורה התחילה להרצות לה דברי שטות, לדעתה של שני.
אחרי שהמורה סיימה את דבריה, שני החזירה לעצמה את כבודה העצמי, וסיפרה לכיתה כמה דברים על עצמה.
"היי, אני שני. אני באה מתל אביב, ועברתי לרמת גן בגלל העבודה של אבא שלי. אין לי ממש שינוי איזור גדול, אז בטח אתרגל להיות כאן מהר. אני בת 13 וחצי ו... באמת מוזר לי שאין חטיבת ביניים ברמת גן, ושאני עדיין ביסודי, אפילו בכיתה ח'."
כולם התפעלו מהיופי שלה, מהביטחון שלה. וחלקם הזדעזעו מהפלסטקיות שלה ומהביטחון עצמי המופרז.
עבר יום לימודים שלם. שני די נהנתה. הביאו לה הרבה תשומת לב, ושאלו הרבה שאלות, הרבה בנים ניסו אותה, ללא הצלחה, והחמיאו לה כל כך הרבה שזה פשוט הייתה עליית אגו רצינית.
שני חזרה הביתה, נכנסה לחדר שלה, סגרה את הווילון בו, שהיה תחליף לדלת, ונשכבה על המזרון. 'אילו רק ידעו, שהחיים שלי בכלל לא זוהרים כמו שהם חושבים, אילו רק ידעו שהעבודה שאבא שלה, שבגללה עברה לפה, זה היה ששינו לו את איזור האיסוף במכונית הזבל בה הוא נוסע. לפחות יש לנו מכונית. מכונית זבל.' חשבה בליבה, נאנחה, ונרדמה.
טלפון העיר אותה, הוא היה מאלעד.
"הלו?" ענתה שני.
"היי, הערתי אותך?" אלעד ענה בהפתעה.
מה הוא רוצה ממני? חשבה לעצמה שני.
"אלעד, מה רצית?" שני כעסה.
"לשאול אם בא לך לבוא אליי? אני ועוד כמה ילדים כאן." שמעה שני צחקוקים ברקע.
"המממ..." הרהרה. למה היו צחקוקים?
"אוקיי, אני באה."
אירגנה שני תיק עם פלאפון, והתחרטה. מה היא צריכה שייראו את הפלאפון הגרוע שלה? היא זרקה את התיק ויצאה מהבית. לאמא לא יהיה אכפת שהיא יצאה.
שני בדקה בדף קשר, היא יודעת איפה אלעד גר, היא הלכה אליו. היא נקשה על הדלת, והדלת נפתחה.
היא נכנסה והיה חשוך. היא רק שמעה את אלעד אומר "תיכנסי."
זהו. אהבתם? תגידו בתגובות.(:
הייתי פה.
מאיה.
עריכה:
אוקיי, הסיפור מוכר לכם? אולי בגלל שרוב האנשים כותבים על זה. אני יודעת שההמשך, לא יהיה מוכר. P:
אה ותודה על התגובות^^.
שכחתי מהבלוג סיפורים והגבתי עם הבלוג הרגיל שלי. S:
אופס, "מוו.(:" זאת אני.P:
אגב- שני לא ענייה, כי מישהו בתגובות חשב ככה. ממש לא. יש להורים שלה בעיות כלכליות אבל בסה"כ הם מסתדרים.
אבל שני לא מרוצה, כמו כל ילד/ה בגילה. /=
אם אתם רוצים להיות ברשימת קוראים קבועים או שאני אלנקק אתכם, רק תגידו בתגובות(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיה, וונאבי סופרת. P: