זכרונות מציירים ענן, כמו אז, כן עכשיו.

בהתחלה הוא אמר בואי.

אנחנו צריכים לדבר,

הוא התהלך והסתובב

חייך את החיוך העדין שלו

ואת בהית בעדינות בו.

קצה חלון מימינך ואת מפנה

לשם מבט, הוא נישאר לשבת

מולך.

את רועדת, אולי זה מקור,

את מתחילה לתהות

מה הטעם לחזור?

איפה טעיתי את שואלת את

עצמך לאורך כל הזמן.

הקו הישר כבר מזמן לא ישר,

מעדתי כבר יותר מידי פעמים

 את עונה לעצמך.

את אומרת לו שהוא שחצן

ויהיר, חסר כל שליטה עצמית

שהוא פוגע במילים ריקות,

שהוא קרא לך כדי להטיח בך האשמות.

את מתפללת שהוא יעצור וישמע את

הכאב שלך.

כשהוא שומע את הצעקה שלך הוא נחסם

אומר "סבלתי מספיק"

לא רואה אותך, ולא את הכאב שלך.

מה הטעם באהבה פה כבר?

דיי, בוא כבר נעבור את זה.

בוא נפסיק עם כל "המשברים" האלה.

אין לי כוח יותר.

אתה הורס הכל.

אתה הורס אותי.

אני שונאת אותך. אני שונאת אותך ואת הקשר הדפוק שלנו. מתי תבין כבר שאתה פוגע בי? שהמילים שלך כ"כ מכאיבות לי! מתי תבין את זה כבר?!?!!?

מתי תפסיק להתבדח על כל נושא רציני מבחינתי.

מתי?

דיי!!! תטוס כבר!! חודש בלעדיך יהיה המתנה הכי טובה שאני יכולה לבקש ליומולדת!!!

פשוט תיסע כבר!! אני לא יכולה איתך יותר!!&^%$#  לא יכולה לגור איתך באותו בית יותר.

נימאס לי ממךךךךךךך!!! אני שונאת אותך.

פשוט שונאת אותך.

אתה הורס כל דבר אפשרי. פעם הייתי גאה להגיד 'אני ילדה של אבא' היום, אני פשוט מתביישת בך.

אני לא רוצה להיות הבת שלך בכלל.

אני לא רוצה אותך בחיים שלי יותררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!

עוד יומיים אתה טס, פעם בכיתי כשנסעת, היום אני אחייך ואגיד תודה לאל, סוף סוף.

פעם שמחתי שחזרת, התגעגעתי אליך כל כך.

היום? תישאר בגאנה ואל תחזוררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני שונאת אותך.

אני לא יכולה איתך יותר.

לא רוצה אותך יותר בחיים שלי.

אני פשוט לא יכולה לסבול אותך יותר.

אתה בנאדם נוראי.

אתה פשוט נוראי.