כן.. אני יודעת שאנחנו תמיד חוזרים ואני יודעת הכל. אני יודעת גם שאמרתי שאנחנו לא נחזור מליון פעם ושזה סופי הפעם.. אבל כניראה שזה היה שנה יותר מידי.
אז כן, 9 ימים לפני השנה שלנו נפרדנו.. זה היה.. נהדר!
ואני במצב מעולה!
לא.
אני לא.
היום נפלה עלי השביזות והעצבות והמצב רוח החרא. וכל הזין הזה שיש בפרידות.. אז היום זה הגיע.. אחרי 3 שעות עבודה.. אחרי "שירים שמזכירים לי פנים שאולי (או בטוח) רציתי לשכוח". אחרי כל הדברים בעולם שמזכירים לי אותך..
התפוצצתי.. הדופק עלה הראש הסתובב והדמעות הציפו.
ומאז אני לא מצליחה לחשוב יותר מידי ישר.. יש בי צמרמורות כל הזמן.. אני רק מסתכלת על הטלפון מחכה שתתקשר.. מסתכל מהחלון.. אולי אני אראה אותך שוב בקצה הרחוב.. "אוליאוליאוליאוליאוליאולי.."
נימאס! אני כ"כ פתטית. ):
אני פשוט מרגישה כ"כ.. רע ואתה כ"כ עמוק בתוך הלב שלי. כ"כ עמוק.
אני באמת באמת אוהבת אותך.
ובאמת באמת מצטערת.
"קשה בלעדיך, כי נגעת בי,
כ"כ נגעת בי.. ומה שבנינו נגמר..
קשה בלעדיך, כי נגעת בי,
כ"כ פגעת בי. ומה שבלב עוד נשאר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
